... את מה שיש לו, ובגיהינום תמיד תהיה נקודה שבה האדם כבר לא סובל. הוא מסביר שהסיבה האמיתית לסבל של האדם היא הנפרדות שבה הוא חי. האדם תמיד חווה חיסרון, כי בעצם קיומו יש הפרדה בין אני לבין לא אני, ומכאן נוצר הסבל. האם קיימת אהבה ...

... את המשמעות של הרצון והבחירה החופשית? אליעד מסכם שאם האדם רוצה להבין באמת את המשמעות של החיים ואת הבחירה החופשית, עליו להפסיק לשאול את עצמו שאלות שטחיות ולהתחיל לחקור את המציאות עצמה. על האדם לנסות להבין את עצם קיומה של המציאות, מדוע בכלל יש רצון, מדוע יש זמן ומקום, וכך הלאה. כאשר האדם יתעמק בשאלות האלה, הוא יגיע להבנה עמוקה של המציאות, ואז שאלת הבחירה ...

... הנכונות. לא די בשאלה אקראית על משמעות החיים, אלא על האדם לשאול שאלות שמובילות להבנה עמוקה יותר של העולם והמציאות. המרצה טוען שאין צורך להיאחז במורכבות של שאלות קיומיות אם אין הבנה אמיתית של השאלה עצמה. השאלה החשובה ביותר היא מה משמעות העולם, ולא מהי משמעות החיים האישיים של כל אחד. זאת הדרך להבנה אמיתית. כיצד ...

... ולכן אינו מאושר באמת באופן מוחלט. על מנת להגיע לאושר מוחלט, האדם צריך להשתחרר מהרצונות שלו, לא באופן שטחי, אלא מתוך הבנה עמוקה של המציאות, שבה כל דבר שקורה, טוב או רע, הוא חלק מהשלמות הכללית של הקיום. איך להבין את המציאות בצורה שתוביל לאושר מוחלט? אליעד ממליץ לאדם לשאול שאלות יסודיות לגבי ...

... או כל צורה אחרת. שזאת בדיוק אשליית גן העדן שאותה הזכרתי קודם. ולמה האדם לעולם לא יהיה מאושר באמת, גם לא בגן עדן?! כי האדם לא מאושר, בגלל עצם קיומו כישות שנפרדת מהשלמות עצמה. כי האדם הוא ישות סופית. דהיינו, האדם הוא לא המציאות עצמה כולה, אלא רק חלק ממנה. ומאחר שהאדם הוא רק ... לכן לעולם ירגיש האדם תחושת חיסרון. משום שמצד האמת, האדם תמיד חסר את השלם, דהיינו, את המציאות עצמה. ובפשיטות נסביר, שכל זמן שהאדם חווה את קיומו, כישות נפרדת מהמציאות עצמה, הרי שתמיד האדם ירגיש תחושת חיסרון. וזה כמובן כולל בתוכו, גם אם האדם יהיה בגן עדן דמיוני כלשהו. ...

... שלו, היא גם סופית וגם עד אין סוף בו זמנית. ומטרת החכם, היא לגרום לאדם להבין את התהליך הכללי של המציאות. כי כל האירועים שקורים לאדם בחיים, הם כולם תתי אירועים בתוך האירוע הגדול ביותר, שהוא קיומה של המציאות. וכל התהליכים שקורים לאדם בחיים, הם כולם תתי תהליכים בתוך התהליך הגדול ביותר, שהוא התהליך של התהוות המציאות יש מאין ושל ...

... שהוא באמת, וכאשר האדם בטעותו מטעה את עצמו, ומדחיק את החסרונות שלו, שהם הכרחיים, מעצם קיומו כישות נפרדת מהמציאות השלמה, על ידי זה האדם מפחד שיבואו אנשים, ויזכירו לו את אותם החסרונות שיש לו, שהוא עצמו מפחד מהם. ולכן, הדרך ...

... באמת. כי שם בשעת ביטול, לא רק שהאדם לא יודע שטוב לו, אלא שהאדם לא יודע את עצמו כלל, דהיינו, לא מודע לקיומו העצמי. כי אם יש מודעות עצמית, הרי שיש את הפרדת האני משאר הדברים, ואז יש תחושת חסר ואין ... יודע, וגם לא יודע את עצמו. ואז האדם יודע שטוב לו, אבל בתוכו ברמה הפנימית יותר, האדם לא יודע אפילו לא את קיומו העצמי. כך שאם אתה יודע שטוב לך, הרי שהטוב שלך הוא סופי, כי הוא נפרד מהרע שיוצר את ...

... לברוח למקומות שונים ומשונים, וכמובן שהבריחה לא ממש מצליחה. וזה משום שהאדם לא יכול לברוח מעצמו. משום שהוא תמיד נשאר עם עצמו. וקיומה של התודעה הוא נצחי, כי כל הדברים קיומם הוא נצחי. והדברים רק משנים את צורתם, אך לא נעלמים לעולם. ולכן בשום צורה, האדם לא יכול לברוח מעצמו. וחוסר התועלת בניסיון לברוח מעצמך, הוא משום שהסיבה האמיתית לכך שרע לאדם, היא משום שהתודעה של האדם קיימת. כי עצם קיומה של התודעה של האדם, כישות שהיא נפרדת משאר המציאות, היא סיבת הסבל של האדם. כי האדם תמיד מרגיש שחסר לו משהו, כל זמן שהוא לא השלם עצמו. ולאן יברח האדם מעצמו? תשובה: ... ומכיל אותו, כישות אחת ממש. ובפועל זה אומר, שאם יחקור האדם ויתבונן וישאל את עצמו מספיק פעמים מה אני?, דהיינו, מהי המהות של הקיום העצמי של האני של האדם, על ידי זה בסופו של דבר האדם יראה בעיניו, את האחדות של המציאות, ויחווה אותה ממש. כי כל הדברים מתאחדים בשורשם, ורק בלבוש החיצוני יש נפרדות ...

... אחד מהשני בצורה שלהם. אך מהי המהות של כל הדברים? והמהות של כל הדברים, היא ההעדר המוחלט של כל הגדרה. כי הדבר המוגדר, קיומו אינו מחויב, משום שיש אפשרות שתהיה קיימת ישות אחרת, ששונה בהגדרה שלה ממנו. ומה שקיומו אינו מחויב, הוא לא הנמצא הראשון. כי הנמצא הראשון, לא ... שבעולם נפרדים זה מזה בזמן ובמקום. וזמן ומקום הם לאו דווקא זמן ומקום ממשיים, אלא זמן ומקום כשני מימדים שמאפשרים את קיומם של הדברים. כי כדי שתהיה משמעות למשהו, לשם כך צריך ... אחר גדול יותר עד אין סוף. כי את הצורה ניתן להגביל, אך לא את המהות שהיא חסרת הגדרה וחסרת גבול. ואפשר לדוגמה להגדיר כי קיומו של העולם שלנו לדוגמה, תלוי בקיומו של ציר זמן כלשהו. וניתן גם לומר כי ציר הזמן הזה קיומו הוא לא אין סופי. אך קיומו של הזמן, הוא תמיד יהיה אין סופי. כי תמיד יהיה, לפני ... הזמן וכיוב לגבי המקום. וזה בעצם אומר שיש שני מצויים ראשונים, שבתוכם מתרחשים כל האירועים השונים. והמצויים הראשונים שקיומם הוא מחויב, הם הזמן והמקום. שאי אפשר בלי זמן ובלי ... הם מקיפים את הכל תמיד. ואפילו אם נאמר שאין זמן ומקום כלל ומעולם לא היו זמן ומקום כלל, עדיין גם זה עצמו מצריך את קיומם של הזמן והמקום. כי הנפרדות, תמיד קיימת כפוטנציאל. כי תמיד תהיה קיימת האפשרות לקיומו של דבר כלשהו. ואת האפשרות לקיומו של דבר כלשהו, את האפשרות עצמה, אי אפשר להעלים. וגם ... בתוך הזמן והמקום. והאירועים כולם הם צורות שונות של שני האלוהים הראשונים שהם הזמן והמקום, שהם אין סופיים כנל. וקיומם הוא הכרחי כנל. כי גם ההעדר שלהם, מצריך את קיומם. כי ההעדר שלהם נפרד מהקיום שלהם, במקום ובזמן כנל, ולכן קיומם הכרחי כנל. והנה, המקום והזמן הם אין סופיים. וכמות ...