השאלה היא התשובה, אחדות ההפכים היא התשובה, האם אני קיים, להבין שהכל אחד ואין שום שאלה
מהי המשמעות של "השאלה היא התשובה" לפי אליעד כהן?
אליעד כהן מסביר את הרעיון המרכזי ש"השאלה היא התשובה" תוך כדי דגש על המושג של אחדות ההפכים. הוא טוען כי כל שאלה גדולה ומשמעותית, כמו "האם אני קיים?" או "האם יש סיבה לעולם או שאין סיבה?" היא למעשה התשובה בעצמה. כלומר, העובדה שהאדם מצליח לשאול את השאלה ולראות את הסתירה שבתוכה, מראה שדווקא ההבנה שהשאלה כוללת בתוכה את שני ההפכים היא עצמה התשובה הסופית.
מדוע אליעד כהן מדגיש את אחדות ההפכים כפתרון?
אליעד כהן מסביר שהעולם בנוי כך שניתן להוכיח כל דבר וגם את ההיפך שלו באותה המידה. למשל, אפשר להוכיח שאלוהים ברא את העולם ובאותה מידה אפשר להוכיח שהעולם ברא את אלוהים. אפשר להוכיח שיש סיבה לעולם ובאותה מידה אפשר להוכיח שאין סיבה כלל. כך גם לגבי השאלה "האם אני קיים?" - אפשר להוכיח שאתה קיים באופן מוחלט, ואפשר להוכיח באופן מוחלט שאתה לא קיים. לטענת אליעד, התשובה היא לא בחירת צד אחד על פני השני, אלא ההכרה בכך ששני הצדדים נכונים באותה המידה. ההבנה של אחדות ההפכים היא ההבנה שכל הסתירות הן בעצם דבר אחד, וזו התשובה לכל השאלות הגדולות.
כיצד להבין את השאלה "האם אני קיים" לפי אליעד כהן?
כאשר האדם שואל "האם אני קיים או לא?", הוא למעשה מגיע למצב פרדוקסלי. מצד אחד, ברור לו שהוא קיים, כיוון שהוא מודע לעצמו וחווה את קיומו. מצד שני, אפשר להוכיח באופן לוגי מוחלט שהוא לא קיים, ושכל קיומו הוא אשליה או תפיסה סובייקטיבית בלבד. אליעד מדגיש שהשאלה עצמה מראה שהאדם תקוע בפרדוקס שבו הוא לא יכול להכריע האם הוא קיים או לא. הפתרון שמציג אליעד הוא לא לברוח מהפרדוקס ולא לנסות לפתור אותו לצד אחד בלבד, אלא להבין לעומק שהפרדוקס עצמו הוא האמת. כשמבינים את זה, השאלה מתבטלת מעצמה.
מדוע אין צורך למצוא תשובה חד - משמעית לשאלות הגדולות?
לפי אליעד כהן, השאלות הגדולות ביותר שהאדם שואל - "האם יש סיבה לעולם?" או "האם אלוהים קיים?" - תמיד מובילות את השואל לפרדוקס שבו כל תשובה ניתנת להוכחה באותה מידה של ודאות כמו התשובה ההפוכה לה. המשמעות של ההבנה הזו היא שאין שום משמעות לחפש "תשובה אחת מוחלטת" כיוון שהאמת נמצאת בהבנת הפרדוקס ולא בהכרעה לצד אחד. לטענתו, המצב הפרדוקסלי הוא המצב הטבעי של המציאות, והיכולת להכיל את הסתירה ולראות אותה כדבר אחד היא הדרך היחידה להבין את המציאות באמת.
האם השאלה "האם יש סיבה" היא בכלל שאלה אמיתית לפי אליעד כהן?
אליעד מסביר שהשאלה "האם יש סיבה?" או "האם אין סיבה?" - ואפילו "האם יש או אין משמעות?" - הן שאלות שנראות אמיתיות וחשובות, אך הן בעצם כלל לא שאלות. לדבריו, השאלות הללו הן רק אשליה שהאדם יוצר מתוך נקודת מבטו המוגבלת. ברגע שמבינים ששני הצדדים נכונים באותה המידה - כלומר, יש סיבה ואין סיבה בו - זמנית - אז מבינים שאין כלל שאלה אמיתית. כל השאלות מתאחדות לאחד, והן מבטלות את עצמן מעצם ההבנה שההפכים הם אחד.
מדוע אליעד כהן טוען שההבנה שהכל אחד מבטלת כל שאלה?
ההבנה שהכל אחד היא בעצם ההבנה העמוקה שהמציאות לא בנויה מניגודים נפרדים, אלא שכל ההפכים והסתירות הם ביטויים שונים של אותו הדבר. ברגע שמבינים שכל התשובות הסותרות הן למעשה ביטוי אחד של אותה המציאות, לא נשארת שום שאלה פתוחה. לפי אליעד, כל שאלה שהאדם שואל מגיעה תמיד מתוך ניסיון להפריד בין הפכים - למשל, בין "קיים" ל"לא קיים", או בין "יש סיבה" ל"אין סיבה". אבל כשהאדם מבין באמת את אחדות ההפכים, הוא מפסיק להפריד ביניהם, ואז כל השאלות נעלמות באופן טבעי.
אליעד כהן מסביר את הרעיון המרכזי ש"השאלה היא התשובה" תוך כדי דגש על המושג של אחדות ההפכים. הוא טוען כי כל שאלה גדולה ומשמעותית, כמו "האם אני קיים?" או "האם יש סיבה לעולם או שאין סיבה?" היא למעשה התשובה בעצמה. כלומר, העובדה שהאדם מצליח לשאול את השאלה ולראות את הסתירה שבתוכה, מראה שדווקא ההבנה שהשאלה כוללת בתוכה את שני ההפכים היא עצמה התשובה הסופית.
מדוע אליעד כהן מדגיש את אחדות ההפכים כפתרון?
אליעד כהן מסביר שהעולם בנוי כך שניתן להוכיח כל דבר וגם את ההיפך שלו באותה המידה. למשל, אפשר להוכיח שאלוהים ברא את העולם ובאותה מידה אפשר להוכיח שהעולם ברא את אלוהים. אפשר להוכיח שיש סיבה לעולם ובאותה מידה אפשר להוכיח שאין סיבה כלל. כך גם לגבי השאלה "האם אני קיים?" - אפשר להוכיח שאתה קיים באופן מוחלט, ואפשר להוכיח באופן מוחלט שאתה לא קיים. לטענת אליעד, התשובה היא לא בחירת צד אחד על פני השני, אלא ההכרה בכך ששני הצדדים נכונים באותה המידה. ההבנה של אחדות ההפכים היא ההבנה שכל הסתירות הן בעצם דבר אחד, וזו התשובה לכל השאלות הגדולות.
כיצד להבין את השאלה "האם אני קיים" לפי אליעד כהן?
כאשר האדם שואל "האם אני קיים או לא?", הוא למעשה מגיע למצב פרדוקסלי. מצד אחד, ברור לו שהוא קיים, כיוון שהוא מודע לעצמו וחווה את קיומו. מצד שני, אפשר להוכיח באופן לוגי מוחלט שהוא לא קיים, ושכל קיומו הוא אשליה או תפיסה סובייקטיבית בלבד. אליעד מדגיש שהשאלה עצמה מראה שהאדם תקוע בפרדוקס שבו הוא לא יכול להכריע האם הוא קיים או לא. הפתרון שמציג אליעד הוא לא לברוח מהפרדוקס ולא לנסות לפתור אותו לצד אחד בלבד, אלא להבין לעומק שהפרדוקס עצמו הוא האמת. כשמבינים את זה, השאלה מתבטלת מעצמה.
מדוע אין צורך למצוא תשובה חד - משמעית לשאלות הגדולות?
לפי אליעד כהן, השאלות הגדולות ביותר שהאדם שואל - "האם יש סיבה לעולם?" או "האם אלוהים קיים?" - תמיד מובילות את השואל לפרדוקס שבו כל תשובה ניתנת להוכחה באותה מידה של ודאות כמו התשובה ההפוכה לה. המשמעות של ההבנה הזו היא שאין שום משמעות לחפש "תשובה אחת מוחלטת" כיוון שהאמת נמצאת בהבנת הפרדוקס ולא בהכרעה לצד אחד. לטענתו, המצב הפרדוקסלי הוא המצב הטבעי של המציאות, והיכולת להכיל את הסתירה ולראות אותה כדבר אחד היא הדרך היחידה להבין את המציאות באמת.
האם השאלה "האם יש סיבה" היא בכלל שאלה אמיתית לפי אליעד כהן?
אליעד מסביר שהשאלה "האם יש סיבה?" או "האם אין סיבה?" - ואפילו "האם יש או אין משמעות?" - הן שאלות שנראות אמיתיות וחשובות, אך הן בעצם כלל לא שאלות. לדבריו, השאלות הללו הן רק אשליה שהאדם יוצר מתוך נקודת מבטו המוגבלת. ברגע שמבינים ששני הצדדים נכונים באותה המידה - כלומר, יש סיבה ואין סיבה בו - זמנית - אז מבינים שאין כלל שאלה אמיתית. כל השאלות מתאחדות לאחד, והן מבטלות את עצמן מעצם ההבנה שההפכים הם אחד.
מדוע אליעד כהן טוען שההבנה שהכל אחד מבטלת כל שאלה?
ההבנה שהכל אחד היא בעצם ההבנה העמוקה שהמציאות לא בנויה מניגודים נפרדים, אלא שכל ההפכים והסתירות הם ביטויים שונים של אותו הדבר. ברגע שמבינים שכל התשובות הסותרות הן למעשה ביטוי אחד של אותה המציאות, לא נשארת שום שאלה פתוחה. לפי אליעד, כל שאלה שהאדם שואל מגיעה תמיד מתוך ניסיון להפריד בין הפכים - למשל, בין "קיים" ל"לא קיים", או בין "יש סיבה" ל"אין סיבה". אבל כשהאדם מבין באמת את אחדות ההפכים, הוא מפסיק להפריד ביניהם, ואז כל השאלות נעלמות באופן טבעי.
- מהי אחדות ההפכים?
- האם יש סיבה לעולם?
- האם אלוהים ברא את העולם?
- האם אני קיים או לא קיים?
- השאלה היא התשובה לפי אליעד כהן
050-3331-331