... עצמו הבן של אלוהים האמיתי, וממילא ממנו הדרך קרובה יותר, להיות אלוהים אמיתי. כי כל זמן שיש נפרדות של תודעה עצמית, הוא אלוהים שקרי. ועל ידי ההתבוננות של האדם אל תוכו פנימה, הוא זוכה לעלות דרגה ולהתקרב לאלוהים האמיתי. ובשלב הראשון האדם הופך להיות אלוהים שקרי, דהיינו, האדם מקבל את התודעה של האלוהים השקרי עצמו, דהיינו, התודעה שמנהלת את העולם, כאילו היא אלוהים, למרות שבאמת, היא רק אלוהים שקרי. והרעיון הוא, שכל השאלות שיש לאדם אל ... שהוא אלוהים שקרי. וכל הבעיות שיש לאדם כישות שבתוך החלום, אותן בעיות ממש, יש לאדם גם אחרי שהוא מתחבר לתודעה של זה שחולם את החלום. אלא, שכאשר האדם מזדהה עם האני שנמצא בתוך החלום, אז הוא שואל את שאלות הקיום של היקום, על משהו שהוא חיצוני לו. ואחכ כאשר האדם עובר לתודעה של האלוהים השקרי שאחראי לכל מה שקורה בעולם, אז האדם מתחיל לשאול את אותן השאלות בדיוק, אבל אז בעצם ... תוכה, ורואה את האמת, שהאני הראשון, נמצא באחדות אמיתית, עם כל מה שאני האני עצמו. ואז יש ביטול של התודעה, והאדם הופך להיות אלוהים האמיתי. כי אצל אלוהים האמיתי, אין שום נפרדות כלל, ואפילו לא תודעה עצמית או רצון עצמי. וכל זמן שיש חוויית אני כלשהי, הרי שיש חוויית שאינו אני, והרי שהאדם הוא האלוהים השקרי עצמו. והשאלות והרע ממשיכים להיות קיימים, עד שהאדם עובר לתודעה של המציאות עצמה, ושואל את כל השאלות האמיתיות, אבל הפעם האדם שואל אותן בגוף ראשון, למה אני קיים כמציאות ...

... של נפרדות), בכל רגע ורגע מחדש, להיות משוגע, ולצמצם את עצמו לתוך צמצום וגבול, שהוא האני של האדם, שהיא התודעה / הנשמה / או כל הגדרה רעה אחרת. כי כל הגדרה, היא רעה. משום שהיא צמצום של האחדות. כי ... שהוא הולך לשכל אחר כמותו, שיודע שהוא (עצמו והאדם שבא אליו - תרתי משמע) אלוהים. כי יש אלוהים שנמצא בתודעת אלוהים, ושהוא יודע שהוא בתוך לבוש של חוסר שלמות, שזהו החכם האמיתי. ויש גם אלוהים, שאין לו מושג שהוא ... רק את האני הנפרד שלו, ושהוא לא חווה, גם את חוויית האלוהים והשלמות שלו. ועל תפישת האלוהים הלא מושלם (שבתודעת חיסרון), ללכת לחיסרון אלוהי (שבתודעת אלוהים, שיודע שהחיסרון מושלם), ולהתחבר לשכל שלו. כדי שעל ידי זה, האדם שנמצא בתודעה חסרה, על ידי זה הוא יגלה את האלוהים שהוא, ואז הוא יעבור מתודעה של אלוהים שחושב שהוא לא מושלם, לתודעה של לא מושלם שיודע את האמת שהוא אלוהים מושלם, ושהוא נמצא בתודעה של אלוהים. ובסיכומו של דבר, על האדם להתבונן ולהבין, שתפישת האני שלו הנוכחית, היא שורש הרע והכפירה, במי שהוא ...

... לחדול מלדעת שהוא עצמו קיים. והדבר, הוא לא בשליטת האדם, כפי מה שהוא מגדיר את עצמו (כי באמת, קיום התודעה של האדם, הוא בשליטתו המלאה, כי הוא הראשון וכולי). ומאחר שקיום האני הוא לא מחויב אלא הוא רק אפשרי, ...

... החיצוני. כי החכם האמיתי, הוא זה שראה את האמת שהכל אחד, ונעלם אל תוך האחדות הזאת, ששם אין שום תודעה עצמית כלל ושום הוויה ושום ישות נפרדת כלל. ואחכ כאשר האדם חוזר אל הנפרדות שלנו, אז בעצם הוא חווה ...

... האדם, ולא האדם בוחר אותה. כי האדם מתבטל אל תוך האמת, ללא שום מאמץ וללא שום רצון וללא שום תודעה עצמית וישות עצמית כלל. כי האמת האמיתית, היא אמת של ממש. ושם אין שום חיות לשקר כלל, כי אין ...

... כי לפני הבריאה, לא היה הבדל בין אלוהים לבין ידיעתו לבין שום דבר אחר, ולא הייתה לאלוהים, אפילו לא תודעה עצמית. ומי שיתבונן אל תוכו עד הקצה האחרון, שהוא הקצה הראשון ונקודת ההתחלה של האני שלו, דהיינו, מי שיתבונן על מה שהוא היה, לפני שהוא היה קיים אפילו כתודעה, אז ראשית כל הוא מגלה כמובן, שהוא, זה אלוהים שמודע לעצמו, דהיינו, הישות שחושבת את החלום, שהאדם מתחבר לתודעה של הישות שחושבת אותו. ואחכ, האדם כאלוהים, מתבונן אל תוכו, ורואה את מהותו העצמית לפני שהוא עצמו היה קיים, ... לגמרי, וחוזר להיות מה שהוא היה, לפני שהוא היה. דהיינו, חוזר להיות המצוי הראשון והמחויב הראשון, ושם אין שום תודעה עצמית כלל. ואחכ מתוך האין תודעה עצמית ואין רצון עצמי כלל, מתוכם נוצרת התודעה של האדם עצמו ואז נוצר גם הרצון, ויחד איתם נוצרת גם כל שאר חוויית הנפרדות. ואז ורק אז, האדם ...

... או מוות אנושי - איך להתחדש בכל פעם מחדש? והעניין הוא, כי חוויית הזמן, היא המוות האמיתי, המוות של התודעה. כי החוקיות של העולם קיימת כל הזמן, והחוקים לא משתנים לעולם, אלא עולם כמנהגו נוהג. וכאשר האדם חווה את ... דבר הוא רואה את האמת שהכל אחד באמת, ושהכל מתחדש מחדש. ואז הוא זוכה לראות כיצד נוצר הרצון הראשון והתודעה הראשונה של אלוהים עצמו, וכיצד נוצרה הסיבה הראשונה עצמה. ואז ורק אז הוא יודע ומבין, כיצד הנפרדות מתהווה מתוך ...

... להיות קיימים, ממילא זה אומר ששום דבר בעולם קיומו לא מחויב, כי הכל קיים בתוך זמן ומקום כלשהו. וגם התודעה תופסת זמן ומקום. כי יש את הזמן והמקום של האני ושל התודעה, ויש את הזמן והמקום של מה שאינו אני, שנפרד מהאני של האדם וכולי. וזה בעצם אומר שיש לאדם בחירה ... זה הכל התגלות של רצונו העצמי. דהיינו, שיש לאדם בחירה חופשית אמיתית על הכל בשלמות. ואחכ אחרי שהאדם נמצא בתודעה הזאת, שהוא חושב שהוא אלוהים, אז הוא מתבונן אל תוכו כאלוהים, כישות שחושבת את החלום, והוא מנסה לגלות מהיכן הרצון שלו כאלוהים מגיע? ומהיכן מגיעה התודעה העצמית שלו כאלוהים? ואז האדם שואל, בדיוק את אותן השאלות, שהוא שאל כאשר הוא חשב שהאני שלו הוא ישות ... המציאות? ומה הסיבה שאלוהים ברא את העולם? והאם מישהו ברא את אלוהים? וכולי, אבל הוא שואל את זה מתוך תודעה של אלוהים עצמו. כי מצד אחד הכל זה כרצונו של אלוהים. אבל מה אחראי לרצונו של אלוהים עצמו? וגם רצונו של אלוהים לא יכול להיות כרצונו, כי ההוויה של אלוהים, קיומה מחויב. אבל הרצון והתודעה העצמית של אלוהים, קיומם לא מחויב. כי ההוויה היא אחת, ורק ישות אחת קיומה מחויב. וכפי שכבר ביארתי עניין ... כאלוהים, גם הוא עצמו עדיין ישות נפרדת. כי יש הפרדה בין רצונו של האדם כאלוהים, לבין ישותו העצמית, לבין התודעה העצמית וכולי. כי כל זמן שיש חוויית אני, הרי שיש תחושה של נפרדות, ואכ האני הוא לא אלוהים אמיתי. ... האדם כאלוהים, מתבונן פנימה על הרצון של עצמו כאלוהים, ועל ישותו העצמית כאלוהים, והוא רואה את האמת, שבאמת הרצון והתודעה והישות וכל מה שנפרד מהם, הכל זאת ישות אחת, שאין שם שום תודעה עצמית ושום רצון עצמי וכולי כלל. ואז על ידי ההתבוננות הזאת, כאשר היא מנקודת מבט של אלוהים עצמו שמסתכל ... אחד ממש. ואז הוא הופך להיות אלוהים האמיתי באמת, שהוא האחדות והשלמות האמיתית, שאין בה שום הפרדה כלל, ואפילו תודעה עצמית אין בה. ואחכ (מצד הנפרדות), האדם חוזר אל השכל שלו, ואז הוא זוכר ברשימו, שמצד האמת הכל אחד ... את המציאות כולה, ואחראי לכל מה שהיה הווה ויהיה. והוא, האדם עצמו, כאלוהים עצמו, הוא מצמצם את עצמו לתוך תודעה נפרדת, שהיא חווה זמן ומקום בצורה אחרת, ממה שאלוהים עצמו חווה זמן ומקום, כי גם אצלו יש זמן ומקום (כי יש אני ולא אני, והרצון והישות והתודעה, כל אחד מהם נמצא במקום אחר וכולי). והתודעה של האני האחרון שהיא האדם עצמו, היא חווה שיש לה בחירה חופשית חלקית וכולי כנל.

... העניין? כי לפעמים נדמה לאדם, שהוא רחוק מאמונה באלוהים ומתפילה לאלוהים, אך לא כך הוא. כי רק מי שהוא בתודעת אלוהים עצמו, רק הוא רחוק מאמונה ומתפילה לאלוהים. כי כל זמן שהאדם חושב / חווה שיש כוח כלשהו בעולם, ...

... קיימת עוד ישות נפרדת מאלוהים, ועצם זה שאלוהים שהוא המצוי הראשון, שהוא יהיה מודע לקיומו ושיהיה לו רצון עצמי ותודעה עצמית, גם כל הדברים האלו נבראו בעצמם. וכמובן, שהם לא נבראו על ידי אלוהים, כבורא בעל תודעה ורצון עצמי, כי עדיין לא הייתה לו שום יכולת / תודעה / רצון כלל. והעניין הוא, כי באחדות המציאות האמיתית, שם, הכל אחד ממש. ושם האחדות, היא אחדות של אמת, ...