... וכולי. כי החומר שממנו עשוי הגוף, החומר הזה קיים לנצח, והוא רק משנה את צורתו כל הזמן, וכך גם התודעה. ואם התודעה היא חלק מהגוף, אז היא ממשיכה להיות קיימת, מאחר שגם הגוף ממשיך להיות קיים, ואם היא נפרדת מהגוף, גם אז היא ממשיכה להיות קיימת בכל מקרה (ואם התודעה מחוברת אל הגוף, לאיזה חלק בדיוק היא מחוברת? והאם כאשר גופו וגם מוחו של האדם גדל, האם הוא מחליף את התודעה שלו?). והשאלה הנשאלת היא, מה מבטא הרצון של האדם להתאבד? כי כל דבר בעולם, יש לו פנימי וחיצוני. והלבוש ... הבנת השלמות של המציאות, ואת חוויית הגן עדן של המציאות. והאדם רוצה להרגיש טוב. ומה שהאדם באמת רוצה, זה שהתודעה שלו תחווה את השלמות. כי הגוף של האדם, הוא לא יותר מאשר צורה, שהתודעה של האדם מזדהה איתה. וכל דבר שהאדם מזדהה איתו, הוא הופך להיות האני של האדם. והאדם בצדק מבין, ששום ... אז אולי יהיה לו טוב יותר. ועל האדם להתבונן קצת ולהבין, כי מהות הסבל, היא בעצם הקיום העצמי של התודעה הנפרדת של האדם. וכל זמן שהאדם קיים, דהיינו, כל זמן שהאדם מודע לעצם קיומו, תמיד הוא יסבול. כי להיות ... מתבונן סביבו, וחווה שהאני שלו חסר את הישויות שהן נפרדות ממנו. ולכן האדם תמיד סובל בכל צורת קיום של התודעה, משום שעצם קיום התודעה, הוא עצמו שורש הסבל ותחושת החיסרון התמידית. והבשורה הטובה היא, שהבעיה ידועה ושיש לה פיתרון. כי רבים וטובים מנסים ... של שקר. ולכן יש כאן בשורה טובה, והחלק הראשון שלה, הוא ההסבר של מהות הבעיה, שהיא עצם הקיום של התודעה עצמה, שהוא זה שיוצר את הסבל. והחלק השני של הבשורה הטובה, הוא שיש דרך להעלים את התודעה לגמרי. ויש רק דרך אחת ויחידה לעשות זאת. והיא, על ידי הסתכלות של האדם, פנימה אל תוכו. כי למזלו ... לחזור ולהתחבר, למה שהוא היה, לפני שהוא היה. כי הטועים שנדמה להם, שהם זה גופם, אז הם מדברים על התודעה ועל הנשמה שלהם, כעל ישות חיצונית שנפרדת מהם. ונדמה להם שאחרי המוות של הגוף, האדם חוזר להיות מה שהוא באמת, דהיינו, תודעה. ואלו, חייהם אינם חיים, כי הם מתים חיים. משום שהאני שלהם, מזדהה עם גוף שהוא מת. ומי שמתבונן, הוא מבין שהוא זאת התודעה עצמה שמודעת לקיומה, ושהיא אותה תודעה, עם או בלי גוף. כי הגוף הוא רק אירוע של התודעה, אך לא מעבר לכך. והגוף של התודעה, משתנה כל הזמן. ותמיד התודעה מזדהה עם משהו כלשהו בכלל, ועם תחושת האני של האדם בפרט, שהיא עצמה הגוף והגבול של האדם. כי תחושת ... העדר הנפרדות של האני, עליו להתבונן אל תוכו ולהיות איש אמת באמת. ועל האדם לנסות להבין מיהו ומהו? ומהי התודעה שלו? ואיך היא קיימת? ומה גורם לה להיות קיימת? וממה היא עשויה? וממה עשוי הדבר, שממנו התודעה עצמה עשויה? וכך האדם מתבונן, עד שהוא מבין שממש כרגע הוא כלום של ממש, ואז חוויית המציאות של האדם ...

... ושל הגדרות ושל סבל, שהן הפך חוויית האלוהות, שהיא אין סופית במהותה, ללא שום צורה והגדרה, אפילו ללא הגדרת תודעה עצמית. והמקום היחיד שבו נמצאת האחדות של המציאות, היא רק בתוך עומק פנימיות האני של האדם, או רק בתוך ... מהותו, והאדם מסתכל מעצמו החוצה בלבד, אך האדם לעולם לא רואה ולא יודע מה הוא היה לפני שהוא היה כתודעה. כי שם אין שום תודעה כלל, אז כיצד ניתן לדעת אותה?! והרעיון הוא, שהנפרדות ממלאת את האדם כל כולו. והאדם צריך לעשות ניקוי רעלים, ...

... השכל האמיתי, שהכל אחד ממש, אז ממילא, לא יהיה לאדם שום רע כלל, אלא רק טוב אמיתי. כי אם התודעה חווה שהכל אחד ממש, קיומה הנפרד נעלם, ואין שום חיסרון כלל. כך שהמצב הוא, שכרגע האדם הוא משוגע מצד ...

... קיימת רק ישות אחת, היא לא הייתה יכולה להיות חסרה שום דבר, כי אין את מה להיות חסר. ואם התודעה הייתה חווה באמת, שהכל אחד באמת, ושהכל זאת ישות אחת ממש, לא היה שייך להרגיש רע או טוב שקרי, ...

... את עיניו ויתבונן היטב על הדבר הזה, ירא, ה שלהיות אלוהים זה רע, בדיוק כמו להיות בן אדם / תודעה / חלק מאלוהים וכולי. (אאכ אתה אלוהים אמיתי, כפי שכבר ביארתי במקום אחר). ולמה? ונקדים ונאמר, כי כל בני ... נפרדת מהאין ומההעדר המוחלט. ואלוהים האמיתי, הוא המהות האמיתית של הכל, ששם היש והאין הם אחד ממש. ושם, כאשר התודעה של האדם מתחברת באמת לאחדות של המציאות, אז האדם אכן לא חווה שום תודעה עצמית כלל, כי שם הכל אחד ממש, ואז נשלמים אצל האדם כל החסרונות באמת. כי כאשר ישות האדם מתאחדת עם הכל באמת, אז התודעה אינה חסרה דבר. משום, שהיא לא נפרדת משום דבר בשום צורה. והשאלה הנשאלת היא, האם האדם יכול להפוך להיות ... הרגע, בפחות מרגע אחד, הוא הופך להיות אלוהים אמיתי. דהיינו, שהאדם מגלה שהוא תמיד היה הווה ויהיה אלוהים האמיתי. והתודעה של האדם מתבטלת לגמרי, והאדם נכלל בשלמות של המציאות לגמרי, ללא שום רצון / תודעה / רגש / מחשבה כלל. ואחכ האדם חוזר אל הנפרדות שבתוך האחדות. כי יש נפרדות של העולם, ויש את הנפרדות שהיא בתוך האחדות. ואחרי שהתודעה של האדם נכללת בשורשה ומתבטלת לגמרי, אחכ האדם חוזר לעצמו, ורצונו וישותו ומחשבתו ותודעתו נוצרים מחדש, בדיוק כמו שנוצר רצונו של אלוהים השקרי, שהוא כבר לא באחדות של המציאות, ואז האדם חווה את הנפרדות של המציאות, מנקודת מבט של אלוהים. ונזכיר: כי מנקודת המבט של אלוהים האמיתי, אין שום תודעה כלל. ובתוך הנפרדות שלנו, להבין שאתה גם רק אלוהים האמיתי, זה עצמו נקרא להיות אלוהים האמיתי. וכיצד יכול האדם ... דבר אינו אמת מוחלטת, כי הכל אלו רק צורות של הכלום המוחלט. ועל ידי זה האדם מצליח לחבר את התודעה שלו אל אלוהים האמיתי. ואחכ האדם חוזר אל הנפרדות, וחי בה באחדות עם האחדות. ובסיכומו של דבר: על האדם ...

... מחדש, על ידי זה שהוא זוכר שהכל אחד. כי ראשית, האדם מבין שהכל אחד ממש. ואחכ כאשר האדם חוזר לתודעה של נפרדות, אז הוא זוכר שהכל אחד ממש, ואז הוא חווה את התחדשות החיבור של היש והאין, בכל פעם ...

... הגיע אל האחדות האמיתית, נדמה לו, שלהגיע לאחדות, פירושו שהוא ייעלם לגמרי. כי באחדות, שהיא ההעדר המוחלט, אין שום תודעה עצמית כלל. וזו אכן האמת, אלא שזו אמת חלקית בלבד. כי באחדות האמיתית, הכל אחד ממש. ושם, התודעה של האדם עדיין קיימת, והעולם עדיין קיים, והנפרדות עדיין קיימת, והכל קיים כרגיל ממש. אלא, ששם, הקיום הנפרד, הוא ...

... הנפרדות הסיבה היא, שהאלוהים שבתוך האדם, רוצה להרגיש גם רע. ולכן הוא מדחיק את האלוהות, ויוצר את הצמצום של התודעה, שהיא האדם הנפרד. ומי שרוצה לזכות להתגלות הרגשית של האלוהים שבו, עליו למסור את נפשו בכל כוחו, שלא להדחיק ...

... המהות האחת. ואז האדם מקבל שכל חדש, ומבין שהכל זאת ישות אחת ממש. ואז ממילא, גם האני והרצון והישות והתודעה והעולם וכל החיים של האדם כולם משתנים. ואז האדם חי חיים טובים באמת.

... לה רצון עצמי כלשהו, הרי שתמיד מדברים על אלוהים שקרי, שהוא העדר האלוהים האמיתי, שהיא אחדות המציאות, שבה אין תודעה עצמית כלל. ולמען הסר ספק, בכלל זה נכלל, גם האני של האדם עצמו, כפי שכבר ביארתי במקום אחר. והאלוהים ...