... חולי. ולא שהגוף שלו היה חולה או לא היה חולה, אלא שהוא עצמו, לא היה סובל משום חולי. מאחר שהתודעה שלו, לא הייתה מצליחה להכיל בתוכה את המחשבה על המחלה. והאדם יכול להרגיש מחלה, רק בגלל שהוא לא מתנגד ...

... להפסיק לאכול ולשתות, ולהפסיק לדאוג לבריאות שלו. כי גם זה עצמו נובע מפחד אחר. וכל מלחמה בפחד אחד, מחזקת בתודעה של האדם, פחד אחר. והכוונה היא, שעל האדם להמשיך לדאוג להישרדות שלו, אבל הוא מוכרח להבין, את סיבת הרצון ...

... כך רע יותר לאדם. וקיומם של הטוב והרע בעולם, זאת עובדה קיימת, שאין דרך להתחמק ממנה. כי כל זמן שהתודעה של האדם קיימת (עם או בלי גוף), תמיד יש לאדם תחושת חיסרון, שיוצרת תחושת רצון, שיוצר טוב ורע בעוצמות ...

... שהאדם הוא די חסר אונים תמיד. והדרך היחידה בעולם לא לפחד כלל מחוסר אונים כלשהו, היא על ידי זה שהתודעה של האדם, מסתכלת על השורש של הפחד שלה ושל המציאות כולה. ובשורש של המציאות כולה, דהיינו, מנקודת מבט נייטרלית ...

... קיומית וחרדת מוות, שבה האדם לא מפחד על גופו שימות ועל גופו שיחדל להיות קיים. אלא האדם מפחד, מכך שהתודעה העצמית שלו תחדל להיות קיימת. ועוצמת החרדה של האדם, תלויה, בעד כמה היא פוגעת בהגדרת האני של האדם. וככל ... הכל כפי עוצמת ההזדהות הרגשית של האדם, עם החלקים השונים שבגופו. והדבר שהאדם מזוהה איתו יותר מכל, זה עם התודעה העצמית שלו. שהיא החוויה הבסיסית ביותר של האדם. שהאדם חווה את הקיום העצמי שלו. שזאת ידיעת האני של האדם, שהוא מודע לעצם קיומו. וכאשר האדם אומר אני, הוא מתכוון יותר מכל לתודעה העצמית שלו עצמה. וכאשר האדם חווה סוג של איום כלשהו, על עצם הקיום של התודעה העצמית שלו, על ידי זה נוצרת אצל האדם, חרדת מוות תודעתית, ופחד מוות תודעתי. שהאדם מפחד פחד מוות, לא מכך שהגוף שלו ימות. אלא מכך שהתודעה העצמית שלו תמות ותחדל מלהתקיים. וזו נקראת חרדה קיומית בשורשה. כי החרדה הקיומית מתבטאת בעוצמות שונות. אך זו העוצמה החזקה ביותר של החרדה הקיומית. שהיא הפחד של האדם מכך שהתודעה העצמית שלו עצמו תיעלם. כי הדבר שהכי נראה לאדם כברור מאליו, זה הקיום העצמי שלו. וכל דבר בעולם, יכול ... של האדם, הוא הדבר שהאדם הכי מקבל אותו, כמובן מאליו, בלי להיות מסוגל לחשוב על העדר הקיום העצמי של התודעה העצמית עצמה. ומי שיתבונן יראה, כי גם הקיום העצמי של האדם עצמו, שהוא הדבר שנראה כבטוח ביותר בעולם (אני ... לקיום העצמי שלו. ומאחר שאין שום סיבה מוגדרת לכך שהאדם מודע לעצם קיומו, ממילא זה אומר, שבכל רגע ורגע, התודעה העצמית של האדם עלולה להיעלם לגמרי. ואולי גופו של האדם ימשיך לנוע ולפעול כמו רובוט, אך האדם עצמו כבר ... באמת. וכפי שכבר ביארתי את כל הנושאים האלו לעומקם במקומות אחרים. ועל ידי זה שהאדם זוכה לראות ולהבין, ממה התודעה העצמית שלו עשויה? ולמה היא קיימת? ומה מהווה את הקיום העצמי שלו? ולמה הוא עצמו קיים? ומה באמת שולט ... בעולם. וכל הדברים האלו, ביארתי אותם לעומקם במקומות אחרים. והמסר הוא, שחרדה קיומית, נובעת מהאיום הגדול ביותר שיש על התודעה העצמית של האדם, שזהו האיום שאולי היא תיעלם לגמרי. ומי שיחקור ויבין את מהות התודעה העצמית שלו, ואת מהות הקיום העצמי שלו, עד לקצה האחרון והראשון, על ידי זה יתבטלו אצלו, כל החרדות הקיומיות ...

... נולד, הדבר האחרון שהוא מפחד ממנו, זה להיכשל במבחן. כי כדי להיכשל במבחן, לשם כך צריך האדם להיות בעל תודעת הצלחה וכישלון. שהאדם יהיה מסוגל להבדיל, בין כישלון, לבין הצלחה. וכאשר הילד הקטן כמעט ולא מבדיל בכלל, בין טוב ...

... סיבה גדולה יותר. הרעיון מאחורי זה הוא התחושה שאי אפשר לקבל שהקיום חסר משמעות ושכל המאמץ הוא לשווא. האם התודעה ממשיכה להתקיים לאחר המוות? אליעד מסביר את רעיון הנצחיות של התודעה דרך דוגמאות פשוטות. הוא טוען שהמהות של הקיום היא תמיד קיימת ואינה יכולה להיעלם באמת. הוא נותן דוגמה פשוטה: אם מישהו חולם חלום ובחלום יש דמויות שונות, אז ברגע שהחולם מתעורר, כל הדמויות שבחלום מתאחדות בחזרה לתוך התודעה של האדם שחולם. הדמויות בחלום לא באמת נעלמות, אלא חוזרות למצב תודעתי אחר. כך גם התודעה של האדם: היא לעולם לא נעלמת לגמרי, אלא רק משנה צורה. אפילו אם הגוף מתפורר, התודעה או מה שמייצג את המהות של האדם נשאר תמיד במציאות בדרך כזו או אחרת. מה קורה לתודעה כשאנחנו מתים? כדי להסביר את הטענה שהתודעה תמיד קיימת, אליעד משתמש בדוגמה נוספת: אם יחתכו לאדם את היד, האם הוא יפסיק להתקיים? ברור שלא. אם יחתכו ... אפילו אם נשרוף את כל הגוף, החומר שממנו האדם היה עשוי עדיין קיים בעולם, רק בצורה אחרת. באותו אופן, התודעה שלנו היא דבר שאינו פיזי, ולכן גם אינה יכולה להיעלם לחלוטין. היא ממשיכה להתקיים בצורה אחרת, שאולי איננו יכולים ... המקור, כמו דמויות שמתאחדות אל החולם אחרי שהחלום נגמר. בשני המקרים, לטענת אליעד, לא מתקבלת תשובה חד משמעית, אך התודעה עצמה לא באמת נעלמת לעולם. למה לחיות אם אין משמעות ברורה לקיום? אליעד עובר לשאלה נוספת ומשמעותית מאוד: למה ... תמיד ללא תשובה סופית, משום שהחיים עצמם אינם זקוקים לסיבה או הצדקה. האם יש חיים לאחר המוות? מה קורה לתודעה אחרי שמתים? האם יש משמעות לחיים? למה אנחנו חיים? האם התאבדות פותרת בעיות? האם התודעה היא נצחית? מה הטעם להמשיך לחיות אם מתים בסוף?

... האדם שותף לסבל של עצמו? לשאלה האם האדם שותף לסבלו, אליעד משיב שכן, מאחר וכל מה שהאדם חווה קשור לתודעה שלו, ולכן הוא בהכרח משתתף באופן מסוים בכל חוויה שלו. האדם תמיד יכול למנוע כל מצב, אך השאלה היא ...

... דברים, מכיוון שאתה לא מודע כלל לקיומם של צדדים מנוגדים. כלומר, כשאדם לא יודע שום דבר, הוא במצב של תודעה נקייה לחלוטין, בלי דעות קדומות ובלי תפיסות מוקדמות על טוב ורע, אמת ושקר. מדוע האמונה פחות טובה מאשר האמת? ...

... ולחיות עם המציאות בזרימה מוחלטת תמיד, בלי שום קונפליקטים. ונחדד את העניין: כי האדם שסובל מחרדות ופחדים, הוא חי בתודעה של טוב ורע. ומנקודת מבט של אדם שנמצא בתודעה של טוב ורע, נראה לו, שחיים שאין בהם טוב ורע בכלל, חיים כאלו, יש בהם המון טוב (שאין בהם רע) וגם המון רע (שאין בהם טוב). או במילים אחרות, לאדם שחי בתודעה של טוב ורע, נראה לו, שיש גם חיסרון גדול מאוד במצב שבו אין לו שום רצון עצמי וכיוב. וזה ...