... הוא, כי אושר, הוא הזדהות רגשית מוחלטת עם המציאות בשלמות. והדבר היחיד שבו תלוי האם האדם ועד כמה האדם יהיה מאושר או לא, זה אך ורק בכך שהאדם יגיע למצב תודעתי שכזה, שבו לא יהיה שום הבדל בין הרצון האישי שלו לבין ...

... מאושר גם לו עצמו יש לו שורש. והשורש של הרצון להיות מאושר, הוא בתודעה של האדם. דהיינו, בצורה שבה האדם חווה את המציאות. כי כאשר האדם רוצה להיות מאושר, הרי ... ורגע האדם חווה את המציאות בצורה אחרת. ואילו היה האדם מגיע למצב תודעתי שכזה, שבו הוא תמיד היה רוצה את המציאות כפי מה שהיא, על ידי זה הרצון של האדם להיות ...

... וכל הדברים שיש במציאות, אז בעצם התודעה של האדם עוברת סוג של שדרוג שינוי המרה וטרנספורמציה. כי ככל שהאדם מעמיק יותר את מחשבתו ומנסה להבין טוב יותר את העולם וכולי, כך האדם מתקרב לשורש השכל שלו. שהוא ... כי יש אצל האדם רמות מודעות שונות. והתודעה של רוב בני האדם בעולם רוב הזמן, היא לא יודעת בכלל שיש שכל גדול יותר, שכל אין סופי כנל, וכל שכן שרוב בני האדם גם לא יודעים ולא מבינים כיצד המציאות נתפשת באותו ... בעולם, וגם כל השכל שיש בעולם, וגם כל התודעות שיש בעולם, וגם כל הרעיונות שיש בעולם, כל הדברים האלו תופסים מקום. כי כולם נמצאים בתוך הדבר שהם חלק ממנו, שהוא המקום שלהם. ומאחר שכל האירועים וכל הדברים ... כל הסיבות, היא נמצאת במרחק אין סופי מהתודעה של האדם. כי בכל פעם שהאדם מגדיר אותה, גם אם היא תוגדר כסיבה מחוץ לכל ציר האירועים של הזמן ושל המקום, הרי שתמיד היא עצמה תהיה חלק ממשהו אחר גדול עוד יותר. ומי ...

... של הגוף וכיוב, אלא מדובר כאן על כך שהאדם יהיה מוכן לוותר על הקיום של התודעה העצמית שלו. דהיינו, שאם יציעו לאדם שתי אפשרויות, שהאפשרות הראשונה היא לדעת את האמת כפי מה שהיא ולאחר מכן התודעה של האדם מפסיקה להתקיים, או לחלופין להמשיך להתקיים כתודעה שמודעת לעצמה, אז רצון אמיתי פירושו, שהאדם מוכן למען ידיעת האמת, לוותר אפילו על ידיעתו העצמית. והדבר הזה הוא ... של הרצון האמיתי, על האדם להיות מוכן לוותר אפילו על המשך הקיום של התודעה העצמית שלו. ונחדד: אין הכוונה לומר שידיעת האמת היא רעה. או שידיעת האמת מעלימה את התודעה של האדם. כי האדם יכול לדעת את האמת המלאה ולראות את התמונה המלאה כולה, ועדיין להמשיך להיות מודע לעצמו וגם ... וכל הרצונות של האדם, הם עבור עצמו. וכאשר האדם מוכן לוותר גם על קיום התודעה שלו, הרי שאז הרצון שלו לדעת את האמת, הוא רצון אמיתי ללא כל אינטרס שהוא. ומי שיתבונן היטב יראה, את גודל ... להתעמת עם מה שיש מעבר לשכל, שתמורת זה האדם מוכן לוותר אפילו על קיום התודעה העצמית שלו. ולכן נאמר, שהאדם מוכרח לעבור על גשר צר מאוד מאוד, והכלל והעיקר לא לפחד כלל. כי זה נאמר בדיוק ... של האדם הופכת להיות עם רצון חזק יותר. כי ככל שהאדם מצליח להזדהות ברמת התודעה והמודעות שלו לרצון פנימי יותר שלו, כך האדם יותר בטוח ברצון שלו, כי הרצון הוא פנימי יותר. ועל ידי זה ... הדברים האלו, כרוכה בהבנת המהות של המציאות עצמה. ואחרי שהאדם ברמת התודעה שלו מזדהה עם הרצון הפנימי ביותר שלו שהוא הרצון לדעת את האמת, אז האדם מגלה אחכ את הרצון האמיתי והפנימי ...

... מלכתחילה. כי מנקודת המבט של השכל הגדול יותר, שם לדוגמה, השאלה מהי הסיבה הראשונה של כל הסיבות, שם השאלה הזאת לא קיימת כלל. ואי אפשר לשאול שם את השאלה הזאת כלל. ובתודעה הגדולה יותר, אם מישהו שואל שם, מהי הסיבה הראשונה של כל הסיבות, ...

... שהאדם בעצם לא הבין עדיין את תכלית החיים! ותכלית החיים האמיתית, היא להגיע למצב תודעתי שבו האדם ירגיש ככ טוב, עד שלא תעניין ... כמו שכסף הוא חסר משמעות עבור מי שכל הכסף שבעולם שלו. והרעיון הוא, שיש מצב תודעתי, שבו האדם מבין את המציאות ורוצה אותה ...

... רמה מסוימת של חשיבה חיובית ורמה מסוימת של חשיבה שלילית. אבל אף אחד בעולם, לא נמצא במצב שבו הוא גם חושב רק חיובי בשלמות, דהיינו, חי בתודעה שיש בה אך ורק טוב מוחלט, ללא שום רע כלל, וגם תוך כדי זה חושב שלילי, דהיינו, חושב שדברים ...

... הרצון העצמי, ואז האדם מתחיל להרגיש רע באמת. ואכ לכאורה אפשר לומר כי גן עדן, הוא מייצג מצב שבו אין לאדם רצון עצמי כלל. זא מאחר שהבנו כי הרצון העצמי הוא שורש הבעיות של האדם, ממילא אפשר לומר כי גן עדן הוא מצב תודעתי שבו אין לאדם רצון עצמי כלל, ללא שום בחירה חופשית כלל (כי כאשר אין רצון עצמי, גם לא ...

... של האדם לגבי תכלית החיים, לגבי הסיבה של המציאות, לגבי הבנת המהות של התודעה האנושית, ולגבי כל השאלות הקיומיות של האדם, שם על האדם ללכת עם האמת עד הסוף, ולהודות על האמת ...

... והבעיה הזאת של זה שהחיים הם רק זמניים ולא נצחיים, היא נכונה גם מנקודת מבט של אחרי המוות ושל חיים נצחיים. כי גם מנקודת מבט של חיים אחרי המוות ושל נצחיות התודעה, גם מנקודת המבט הזו יש את הבעיה של הארעיות של החיים הנצחיים. וזה משום שאף אחד לא שולט בקיום העצמי של התודעה שלו. ולצורך העניין נסתכל על התודעה כעל ישות כלשהי נפרדת מהגוף, שהביטוי שלה הוא בכך שהיא אומרת אני. דהיינו, ישות שמודעת לעצמה, ... יכול להיעלם מהמציאות. ואולי הגוף שלו ימשיך לתפקד ולהתנהג כרגיל כלפי חוץ, אבל האני שלו יחדל להתקיים. ואף אחד לא ידע על כך לעולם. ומי יכול להתחייב על כך שהתודעה העצמית שלו ושהאני שלו ימשיך להתקיים בעוד רגע אחד ממש? ושום חברת ביטוח בעולם לא יכולה לבטח עבור האדם את הקיום העצמי שלו. כי גם מה שנדמה לאדם כדבר מאוד יציב ורציני, שהוא האני והתודעה העצמית של האדם, גם הוא לא יותר מאשר תוצאה של איזה תהליך אחר. שבו האדם לא שולט, ושעליו האדם ...