האם יש בכלל משמעות לתפיסת הזמן וה"אני"?

ההרצאה של אליעד כהן מתמקדת בבירור מעמיק של שאלת מהות הזמן, התודעה, והקשר בין האני האמיתי לבין הרגע הנוכחי. אליעד מציג שאלות יסוד כמו "מי אני?", "האם הזמן באמת קיים?", "האם העבר והעתיד קיימים או שהם רק אשליה?", ומוביל את השומעים להבין בצורה מפורטת מה בדיוק קיים עכשיו ברגע הנוכחי, מה ההבדל בין אני של העבר לאני של ההווה ושל העתיד, ומה המשמעות של המושגים הללו בתפיסת המציאות.

מהו בדיוק "הרגע הנוכחי"?

אליעד מסביר שאם לוקחים את הזמן ומחלקים אותו לחלקים קטנים יותר ויותר, מגיעים בסופו של דבר לחלקיק הקטן ביותר שאינו ניתן לחלוקה נוספת. החלק הקטן ביותר שאי אפשר לחלק אותו עוד הוא למעשה "הרגע הנוכחי". הוא מסביר שבאותו רגע יחיד אין אפשרות שתהיה תחושת "אני" ואין גם תחושה של "לא אני", מכיוון שתחושת ה"אני" תמיד קשורה לזיכרון (עבר) או לציפייה (עתיד). לכן ברגע אחד בלבד, אין תחושה מוגדרת של זהות, אלא רק קיום טהור ללא זמן.

לדוגמה, אם אדם מנסה לחשוב על עצמו רק ברגע בודד אחד ללא זיכרון וללא מחשבה קדימה, הוא יגלה שאין "אני" מוגדר באותו רגע. האני הוא תמיד דימוי שנוצר כאשר התודעה מוסיפה לרגע הנוכחי מחשבה על עבר או עתיד.

כיצד מתגבשת תחושת ה"אני"?

אליעד מדגים שתפיסת ה"אני" נוצרת מתוך השילוב של זיכרון וציפייה. למשל, כשאדם חושב "אני", הוא לעיתים מתכוון למה שהוא היה בעבר, לעיתים למה שהוא רוצה להיות בעתיד, ולעיתים למה שהוא כרגע. אך אף פעם תחושת ה"אני" אינה עומדת בפני עצמה, אלא תמיד קיימת ביחס למשהו אחר - לעבר או לעתיד.

הוא מסביר שלמעשה העבר הוא דימוי, משהו שכבר חלף, שאיננו מתקיים עוד, ואילו העתיד הוא ציפייה או דמיון, שאינו קיים ברגע הזה. מכאן עולה שתפיסת ה"אני" כמשהו רציף או קבוע היא אשליה שנוצרת בתוך התודעה.

מדוע העבר והעתיד הם דימויים בלבד?

אליעד מסביר שהעבר והעתיד קיימים רק כתמונות או דימויים במוחו של האדם. לדוגמה, הזיכרונות שלנו מהעבר הם תמונות ומחשבות שנוצרות בהווה, ולכן העבר הוא בעצם רק מחשבה על העבר, ולא העבר עצמו. אותו דבר לגבי העתיד - הוא קיים רק בדמיון או בציפייה, ולכן הוא איננו חלק מהמציאות הנוכחית. מכך עולה שהדבר היחיד שבאמת קיים הוא הרגע הנוכחי, שהוא חסר עבר ועתיד. אבל ברגע אחד כזה לא ניתן באמת להרגיש זהות, כי זהות מתבססת תמיד על מה שהיה או שיהיה.

האם ניתן "לחיות את הרגע הזה" באמת?

אליעד מתייחס לכך שהביטוי "לחיות את הרגע" יכול להישמע פשוט, אבל אם חוקרים אותו לעומק, הוא הופך לעניין מורכב. הוא מבהיר שאם היינו באמת חיים רק את הרגע הזה, ללא שום מחשבה על העבר או על העתיד, לא היינו חווים תחושה של "אני", מכיוון שה"אני" מוגדר תמיד ביחס למשהו שהיינו או נהיה. לכן, לחיות את הרגע באמת פירושו לאבד את תחושת הזהות הרגילה, כי תחושת הזהות תמיד נשענת על הזיכרון או הציפייה.

מה קורה כאשר האדם מנסה להבין מהותית את ה"אני"?

אליעד מדגיש שבחקירה עמוקה של מושג ה"אני", האדם יגיע בסופו של דבר לשאלה בסיסית מאוד - "מאין מגיע ה'אני'?". כשאדם מתחיל לפרק את ההבנה של עצמו, הוא מגלה שה"אני" שהוא חושב שהוא, הוא לא האני של הרגע הזה, אלא אוסף של דימויים וזיכרונות. ברגע שהאדם מבין שה"אני" שלו ברגע הזה אינו אותו "אני" שהיה בעבר, וגם לא זה שיהיה בעתיד, נוצרת הבנה עמוקה שהאני הוא בעצם מושג אשלייתי...

מהי תפיסת הזמן וה"אני" ברגע הנוכחי?

ההרצאה מתמקדת בכמה נושאים עקרוניים הקשורים לתודעה, הזמן ולתפיסת ה"אני". נושא מרכזי בהרצאה הוא הדיון בהבנת "האני" בהקשר של הזמן: האם "האני" נמצא רק בהווה, או שגם בעבר ובעתיד?

האם ה"אני" קיים רק בהווה?

במהלך ההרצאה, אליעד מציין כי הזמן לא באמת קיים כפי שאנחנו רגילים לתפוס אותו. התודעה שלנו היא זו שמחלקת את הזמן לעבר, הווה ועתיד, אך למעשה כל רגע הוא אינסופי, וכאשר אנחנו חושבים עליו בצורה מדויקת, נגלה שהוא לא באמת ניתן לחלק. הוא מציין, אם נניח שאנחנו מתמקדים רק ברגע אחד, אז לא ניתן לחוות תחושה של "אני". כאשר מחשבים את הזמן, אנחנו לא באמת חווים את ה"אני" ברגע זה, שכן זהו רק רגע חולף מבלי להיות חלק ממסגרת ארוכה יותר של זמן.

מה קורה לעבר ולעתיד בתפיסת ה"אני"?

אליעד מבקש להדגים איך ה"אני" שייך אך ורק לרגע הזה. הוא מסביר שבעצם כל הזמן הוא רק אשליה, גם העבר וגם העתיד הם דימויים. כל מחשבה על העבר או על העתיד לא בהכרח שייכת לנו בהיבט של ה"אני". ה"אני" כפי שאנחנו תופסים אותו הוא לא אלא זיכרון או ציפייה לעתיד. כלומר, יש איזו חוויה של ה"אני" רק בתוך הרגע הנוכחי.

האם יש משמעות לעבר ולעתיד?

כשהשניים שואלים, אם ה"אני" לא באמת קיים מעבר לרגע הנוכחי, אז איפה נמצא ה"אני" כל הזמן? אליעד עונה כי אנחנו בעצם יוצרים את התפיסה של הזמן, ומה שעובר הוא רק הדימוי שלנו את הזמן. לדבריו, "האני" האמיתי הוא זה שבולם את הזמן, כלומר, כל הרגעים - כל אותם רגעים שמרכיבים את הזמן - הם למעשה זהים במובנים רבים, ותחושת ה"אני" נובעת מהחיבור שאנחנו יוצרים עם כל אחד מהם.

האם "האני" הוא אשליה?

בהמשך, ישנה שאלה שצצה באופן טבעי: האם "האני" האמיתי הוא אשליה? התשובה היא שגם אם אנחנו חושבים על ה"אני" כמשהו יציב, זה בעצם חלק מההבנה האישית שלנו של הזמן. הזמן, אומר אליעד, הוא אינו מושג שניתן להפריד בו בין רגע לרגע. כל רגע כזה הוא בהכרח מורכב מהעבר ומהעתיד, כי גם אם אנחנו לא זוכרים את מה שהיה לפני...