... אדם צמא. האם לשתות מים? תשובה: לא. אדם צמא רוצה לא להיות צמא. המים אינם מעניינים. תחושת חוסר הצמא היא המעניינת. שתיית המים היא רק הלבוש
החיצוני של המהות הפנימית, שהיא להפסיק להיות צמא. שתיית מי ים = התמקדות
בחיצוני . שתיית מים מתוקים = התמקדות בפנימי. כאשר האדם זוכר תמיד את הרצון הפנימי שלו, דהיינו, את הרצון להרגיש תחושה של שלמות = לא לרצות כלום = לא להיות צמא. במקרה כזה האדם מקרב את עצמו למצב הזה של לא להיות צמא לחלוטין. לעומת זאת, כאשר האדם מזדהה עם הרצון
החיצוני שלו, דהיינו, האדם חושב בטעות כאילו מה שהוא באמת רוצה זה את שתיית המים, ושוכח שבעצם הוא בכלל רוצה לא להרגיש חסר של מים, ממילא במקרה כזה הוא מתמקד
בחיצוני, ומגדיל את צריכת המים שלו בעתיד. רצון פנימי = לא להרגיש חסר כלשהו. רצון
חיצוני = שהמציאות תהיה בצורה
חיצונית כלשהי. כאשר האדם מקשר את עצמו תמיד אל הרצון הפנימי, בסופו של דבר הוא יגיע לנקודה שבה הוא באמת לא ירגיש שום חסר. מאחר שזה מה שהוא באמת רוצה. אך כאשר האדם מתמקד ברצון
החיצוני, הוא יוצר התמכרות אובססיבית למעטפת
החיצונית. שתיית מי ים = מרדף אחר
החיצוני = מרדף אחר הצורה
החיצונית של המציאות. שתיית מים מתוקים = מרדף אחרי הפנימי = מרדף אחרי המהות הפנימית של האדם. להסתכל על הפנימי = האדם מגיע אל הרצון הראשון שלו שממנו נובעים כל הרצונות שלו. ברגע שהאדם מגיע אל הרצון הראשון שלו, רצון שלא קדם לו שום רצון אחר, הדברים כבר מסתדרים מעצמם. כאשר האדם מזדהה עם הרצון
החיצוני = שתיית מי ים. הזדהות עם שורש הרצון = שתיית מים מתוקים. שתיית מי ים = שקר = האדם הופך לצמא יותר = רע. שתיית מים טובים = אמת = האדם הופך ...