... להמשיך בכיוון הזה. אם באיזשהו רגע היה מחליט אחרת, הוא היה משנה את הכיוון שלו. מדוע הרצונות משתנים כל הזמן? אליעד מסביר שכל הרצונות של האדם מתנקזים בסופו של דבר לרצון להרגיש טוב. אך הבעיה היא, שהרצון להרגיש טוב מתבטא ... כל הדברים האלה. למשל, אם ניקח פריטים שונים שעשויים מעץ, נמצא שכולם חולקים את אותו חומר הבסיס. באותה מידה, הזמן והמקום מהווים את המכנה המשותף הגדול ביותר של כל הדברים הקיימים בעולם - בין אם הם חומריים או מטאפיזיים (כמו רצונות ומחשבות). הזמן והמקום, על פי ההסבר של אליעד, הם בעצמם עשויים ממשהו עמוק יותר, איזושהי מהות אחת המאחדת בתוכה את כל מה ... מבין לעומק, הוא מזהה שבבסיס כל הרצונות האלה, למרות השוני החיצוני ביניהם, יש מהות אחת משותפת. מהי משמעות האחדות של הזמן והמקום? אליעד כהן מתאר כי כל הדברים במציאות נמצאים בתוך זמן ומקום, ולמעשה, הזמן והמקום עצמם גם הם מתאחדים למהות אחת. ברמה העמוקה יותר, כל האירועים וכל הזמנים כבר קיימים בתוך רגע אחד. הוא נותן דוגמה לכך שלפני שנוצר כל דבר ביקום, לא היה זמן ולא היה מקום, אבל בכל זאת, הכל כבר היה קיים, אלא שהוא התקיים באחדות מוחלטת. איך אחדות הרצונות מובילה ... הרצון משתנה? איך לחוות שקט פנימי? האם אפשר לרצות את הבעיה? האם יש הבדל בין לרצות ללא לרצות? האם הזמן והמקום הם אחד? הפעם אני רוצה להשיב לשאלה שנשאלתי, בנושא אחדות הרצונות, בפנימי ובחיצוני. הדבר הוא די פשוט, העניין הוא ... שכל הרצונות שלו הם כדי להרגיש טוב. כי האדם חושב שזה טוב וזה רע, אז הוא בוחר לעשות כל הזמן דברים שנחשבים בעיניו כטובים. ויש רצונות בסיסיים, עד שהרצונות מצטמצמים יותר ויותר, עד שזה מגיע לרצון אחד וזה שהאדם רוצה להרגיש טוב זה דבר נחמד, אבל זה לא מסביר עדיין למה הרצונות משתנים כל הזמן. אבל למה אתה רוצה להרגיש טוב כל פעם בצורה אחרת, למה לא תבחר לרצות את הבעיה שיש לך, כי אם ... רואים שהם מתאחדים, כמו לקחת עץ חומר ממנו עשויים המון דברים והוא עשוי מהחומר ממנו כל שאר הדברים עשויים. והזמן והמקום, גם הם עשויים ממשהו, כי כל החומרים וכל הדברים המטאפיסיים כביכול, כל הבחירות, כל הרצונות, כולם נמצאים בתוך זמן ומקום, גם זמן ומקום גם ברמה הפילוסופית ובתוך הזמן והמקום כל הדברים נמצאים, ובסופו של דבר, הזמן והמקום הם ישות אחת. כל הדברים כולם, במהותם בסופו של דבר הם מתאחדים. וכל הרצונות של האדם, כל האירועים השונים, כל המקומות כולם, נמצאים באותו המקום ואותו הזמן, וכל הזמנים כולם מתרחשים באותו הזמן, בדיוק כמו לפני שנוצר כל מה שנוצר, שם לא היה זמן או מקום, וגם שם, יש עומק נוסף, הכל כבר היה קיים, רק שהכל היה באחדות. ומי שיחקור ויתבונן, יראה ...

... כי הוא מבין שהכל בסופו של דבר טוב באותה המידה. אליעד נותן דוגמה נוספת, כאשר האדם תופס שכל רגעי הזמן קיימים בו - זמנית, ולכן הוא אינו לחוץ אם אירוע מסוים יתרחש או לא יתרחש, כי מצד האמת העמוקה זה ...

... הרצון? לטעון שאין דבר שעומד בפני הרצון זה לטעון, למעשה, שהרצון יכול להתגבר על כל מגבלה בעולם, כולל מגבלות הזמן, המוות וחוקי הטבע. אבל המציאות מראה אחרת: - אדם לא יכול להיכנס לאש ולא להישרף, גם אם ירצה בכל הכוח. ... של דבר אפשר לסכם: - הפירוש הפשוט שלפיו אין דבר עומד בפני הרצון אומר שאתה משנה את המציאות כרצונך בכל זמן ובכל מצב - הוא לא יותר משטות הגורמת לאנשים סבל ואכזבה. - לעומת זאת, ברובד העמוק, כאשר הרצון או ...

... אמיתי? אליעד כהן מסביר שהאדם יודע מראש שגם אחרי שישיג את מה שהוא רוצה, הוא לא יהיה באמת מאושר לאורך זמן. הוא יודע שלאחר תקופה קצרה תחזור תחושת הריקנות בדיוק כפי שהייתה לפני כן. ובכל זאת, האדם מתאמץ ומשקיע אנרגיה ... הוא עושה. רובם ככולם משוגעים, אדם יודע מראש שאם ישיג את זה הוא לא יהיה מאושר. הוא ירגיש רע אחרי זמן מה בדיוק כמו שהיום, בנוסף לכך אין מושג למה הוא חי כי אף אחד לא יודע מה התכלית האמיתית ...

... חוסר מודעות אמיתית לכך שמה שהם מחפשים כלל אינו נמצא במקום שבו הם מחפשים אותו. רוב האנשים פשוט מעבירים את הזמן בלרדוף אחרי מטרות לא אמיתיות, מכיוון שאין להם מושג מה לעשות עם עצמם, ובכך הם רק מנסים להדחיק את ... הישג מסוים, אם יהיה לי כסף, אז אהיה מאושר. בפועל, גם אם הוא משיג את מה שרצה, הוא ייהנה לזמן קצר בלבד, ולאחר מספר שעות הוא כבר יחפש את הדבר הבא שיביא לו אושר, וכך המעגל נמשך ללא סוף. למה ... אנשים מתקשים כל כך להיות מאושרים? כל בני האדם מתעסקים ללא הרף בשאלה כיצד להרגיש טוב יותר, אבל רוב הזמן הם פשוט רודפים אחרי הזנב של עצמם. אדם מתאמץ ומשקיע המון אנרגיה ומשאבים כדי להשיג דברים שונים בחיים, מתוך מחשבה ... מה שהוא רוצה, הוא לא באמת יהיה מאושר מזה. למעשה, רוב האנשים הם סוג של טיפשים, כי הם מבזבזים את הזמן והאנרגיה שלהם להשגת מטרות שאינן מביאות אושר אמיתי. הם מדחיקים את הידיעה הפנימית שמה שהם משיגים לא באמת יתרום ... המציאות כפי שהיא הפעם אני אענה על השאלה, למה כל כך קשה להיות מאושרים? כל מה שכולם מתעסקים כל הזמן זה איך להרגיש יותר טוב. וכמו שכבר הסברנו כולם עסוקים בלרדוף אחרי הזנב של עצמם. וכל מה שאדם יעשה הוא ... ולמה? כי האדם מתאמץ ומתאמץ ומשקיע משאבים להשיג משהו שממילא בסוף לא יעשה אותו מאושר. חוץ מזה שאנשים מבזבזים את הזמן שלהם בלהשיג דברים, כי אין להם מושג מה לעשות עם עצמם, ומדחיקים את זה שזה לא יביא להם תועלת ... יש בו טיפשות, והשכל אומר לו, תטוס לשם, תלך לשם, שם תהיה מאושר, ובאמת אם הוא יעשה משהו יהיה לזמן קצר ביותר עם הרגשה טובה, ואחרי שעתיים שלוש כבר יחפש את הדבר הבא לאושר, ואפילו תוך כדי שיעשה את שיעשה ...

... ללא הבדל. מה זה ההוויה שמאחורי המציאות? אליעד מסביר שכל מה שקיים במציאות הפיזית והמטאפיזית - מחשבות, רגשות, תודעה עצמית, זמן ומקום - הכל קיים בתוך רובד מסוים של זמן ומקום. אך מאחורי רובד הזמן והמקום, קיימת הוויה אחת בסיסית שמהווה את כל המציאות. להוויה הזאת אפשר לקרוא כלום, בלתי נתפסת, שום דבר, או הדבר ... אפשר לחשוב עליו. זהו המכנה המשותף הרחב ביותר של כל הדברים הקיימים. מהו הקשר בין אני, לא - אני וזמן ומקום? אליעד מדגים שהמושג אני יוצר באופן אוטומטי את המושג לא אני. מכיוון שיש אני ויש לא אני, זה יוצר מקום וזמן - מקום שבו קיים האני והלא אני, וזמן שבו האני מתקיים בנפרד מהלא אני. אם לא היה זמן ומקום, לא הייתה יכולה להתקיים אף ישות. הכל היה אחד ללא נפרדות, ולכן לא היה קיים אני נפרד. איך ... מושג החיים והמוות. האדם ברמת הנפרדות אומר אני רוצה לחיות ולא רוצה למות, אך מנקודת מבט שבה כל הרגעים בזמן קיימים בו זמנית, חיים ומוות הם בעצם אותה ישות אחת. לכן, מנקודת המבט הזו, לא שייך לומר אני רוצה לחיות ... מההווויה, המילה אני, ולא אני, יש מקום ואין מקום יש שתי ישויות גם אם הן באותו מקום, זה בשני רגעי זמן באותו המקום, אז זה שניים בכל מקרה. כי אם יהיה, אם יש רק רגע אחד, אין נפרדות, ואז לא שייך להגיד אני ולא אני אין שייכות להבדיל בכלל בכלום. וכל מקום שיש הבדלה, זה מקום וזמן, כל המציאות, כל מה שיש, שקיים, זה בתוך זמן ומקום ומאחורי הדברים הקיימים, יש הוויה של אין הבדל בין כלום. אם אתה רוצה משהו, זו רק חוויה של ... האדם רק חש שהוא רוצה, האדם מרגיש אני, והרובוט לא מרגיש אני שהאני זו רק תחושה, ובהוויה אין מקום וזמן, כל הישויות הן אחת, ולא שייך לרצות או לא לרצות, הכל אחד, אין משמעות בפרספקטיבה שכל הרגעים באותו רגע, כך ...

... מתמודדים, איך לא לסחוב את הטראומה, וגם הכל לטובה זו גם שטות, כי גם אם זה יתהפך לך לטובה, באותו זמן שהיה רע זה זיכרון של הרע. ואין שום שיטה רוחנית היכולה לנקות מהאדם את הזיכרון שהיה לו. ויש דרך ... רע, אז הטראומה נשארת, אבל באחדות הרצון העצמי מתבטל והכל שווה, כך שאין כבר חוויה של רע או טוב, בכל זמן שהוא. ולהגיע להשתוות, על האדם לעשות עבודת התבוננות מעמיקה בכל נושא מהותי בחייו עד שיגיע לשלמות ולאחדות.

... לעצמו ותוצאה של עצמו בו זמנית, ולכן הקשר הלוגי של סיבה ותוצאה הופך להיות חסר משמעות. האם האירוע הראשון בזמן חייב סיבה? אליעד מסביר שגם אם מנסים לדמיין את האירוע הראשון בציר הזמן, כמו למשל רגע בריאת הזמן עצמו, מגיעים למסקנה שלא יכול להיות לאירוע הראשון סיבה קודמת, כי לפניו לא היה שום דבר. הוא מסביר שכיוון ... של העולם או את קיום האדם בעוד רגע אחד קדימה. הוא טוען שאין שום דבר בעולם שיכול להבטיח שהתודעה, הזמן, המרחב או העצמי של האדם ימשיכו להתקיים ברגע הבא. הוא נותן דוגמה קיצונית של נייר שנקרע: העובדה שהנייר נקרע ברגע ... רגע אחד, כל דבר הוא הסיבה בעצמו הכל הוא רק התוצאה, הכל הסיבה והתוצאה בו זמנית. ואם ניקח את ציר הזמן, למרות שאי אפשר לדמיין את הרגע הראשון, לצורך העניין ניקח את האירוע הראשון לכל האירועים, הסיבה הראשונה שבו נוצרה הסיבה הראשונה, ולפני הסיבה הראשונה אין שום דבר, והאירוע הראשון הוא היווצרות הזמן, האפשרות של היווצרות האירועים ולרגע הזה שלפניו אין שום דבר, אין סיבה. וכל מה שאני בא לאמר שכל הסיבה והתוצאה ... העולם שלנו להיות קיים בעוד רגע ולכל מי שאומר שהעולם נברא, וגם מי שלא אומר כך, האם מחייב שהמקום והזמן ימשכו אפילו שהאדם עצמו קיים, הוא אומר אני ואני ואני, האם אתה מתחייב שתהיה קיים אני לא מדבר על חי ...

... אחר הרים לו את היד נגד רצונו, הוא יחוש שלא בחר בכך. מכאן, בחירה חופשית תלויה בשני רגעים לפחות בציר הזמן: רגע שבו האדם חווה רצון ורגע אחר שבו הוא חווה פעולה המתרחשת בהתאם לרצונו. אליעד מדגיש שאם היינו מסתכלים ... עבורו להרים אותה. ולהרים את היד, לבחור להרים את היד, צריך שיהיו שתי שניות, רצף של שני אירועים על ציר הזמן. והאדם בעצם אומר את זה אני בחרתי, את זה לא בחרתי, וכן הלאה בנוגע לכל דבר. ניקח לדוגמה רק רגע אחד מציר הזמן, ונשאל האם אדם יכול להבחין מה נעשה מתוך בחירה חופשית, ומה לא? האם ברמת רגע אחד יש הבדל בין ... וזה שהוא הרים אותה לא היה תלוי בו. ואצל האדם, הרגשת הבחירה, זה לא יותר מאשר רצף אירועים, אם בזמן X הוא חווה אני רוצה, ואז הוא מקבל את רצונו, הוא יגיד בחרתי. כמו שהאדם רוצה לפגוש מישהו, וברגע אחרי ...

... האנושי אינו מתאר בהכרח מציאות אובייקטיבית, אלא רק מציאות סובייקטיבית. הזיכרון הוא תחושה או תמונה המופיעה במוחו של האדם בזמן הווה, והוא מקשר לתמונה זו תחושה של זמן, כאילו היא שייכת לעבר. כיצד הזיכרון דומה לדמיון של העתיד? אליעד מבקש מהמאזינים לדמיין משהו שיקרה בעוד שבוע או ... לדעתו, הזיכרון הוא רק תחושה של תמונה בתודעה, ולא עדות חד - משמעית למה שבאמת התרחש במציאות. מהי תחושת הזמן ולמה היא אינה מהימנה? אליעד מתאר כיצד תחושת הזמן אצל בני אדם, במיוחד אצל ילדים אך גם אצל מבוגרים, יכולה להיות מטושטשת ולא מדויקת. אנשים מתקשים לעיתים לזכור בדיוק מתי אירוע התרחש, ואינם יכולים להבדיל בוודאות בין אירוע שהתרחש אתמול או לפני שנים רבות. תחושת הזמן אינה אלא תפיסה סובייקטיבית. כל האירועים של העבר והעתיד קיימים בתודעה רק ברגע ההווה. הוא מסביר שאנשים יכולים לשכוח או ... טוען כי העבר והעתיד הם רק תחושות של האדם, והם נוצרים בתודעה ברגע ההווה. התודעה יכולה להתקיים ללא תחושה של זמן, ללא עבר וללא עתיד, אלא רק עם קיום של הרגע הנוכחי. הזיכרונות, בדיוק כמו התחזיות והדמיונות לגבי העתיד, קיימים ... העבר והעתיד נוצרים מחדש בתודעה, ומציע למאזינים לנסות להתבונן במציאות מתוך נקודת מבט זו, כדי להבין לעומק את מהות הזמן. בסיום, הוא מאחל זיכרונות עתידיים טובים בהווה, ומבקש שהמאזינים יעמיקו בהבנת הטבע של הזיכרון, הזמן והמציאות עצמה. האם הזיכרון הוא אשליה? האם אפשר להוכיח את הזיכרון? האם תחושת הזמן היא סובייקטיבית? האם הזיכרון והדמיון דומים? האם העבר קיים רק בתודעה? מה ההבדל בין דמיון למציאות? הפעם אני רוצה לדבר ... והתוצאה שדיברנו עליו פעמים רבות. ואדם זוכר שחווה משהו אתמול, והוא משוכנע שהוא זוכר, יש לו תחושה של רצף הזמן והוא בוודאות מספר את מה שקרה לו. כמו גם קבוצה של מליון איש שזוכרים את אותו האירוע, והם משוכנעים שאכן ... קיימת. ואין שום הבדל בים עבר לעתיד, חוץ מהתמונה שיש לו כרגע בראש. לכן אדם אומר שהוא חווה תמונה בזמן זה או אחר. גם ילדים מאבדים מהר את תחושת הזמן, כל התחושה לא מדוייקת אם זה קרה אתמול או לפני חודש. וגם לאנשים מבוגרים קורה הרבה פעמים שנעלמת תחושת הזמן, יש ערפול. ואדם אומר, אני מוכן להישבע שזה קרה, הוא מדבר על מה שנדמה לו כרגע שקרה. אבל כל העבר ...