... וכאשר האדם עצוב ובדיכאון, אז הוא מרגיש רע. והאדם מנסה כמובן להרגיש כמה שיותר טוב. ולכן האדם מנסה כל הזמן לעשות כמה שיותר דברים שמשמחים אותו, כדי להיות שמח וכולי. ומי שעוד יתבונן יראה, כי השמחה של האדם, כל הזמן חומקת ממנו. וגם אחרי שהאדם עושה המון מאמצים כדי להיות מאושר ושמח, וגם אחרי שהאדם כבר מצליח להיות שמח ומאושר, ... היא, שמי שרוצה להיות שמח, עליו להתמקד קודם כל, בלהבין את המנגנון הרגשי הפנימי שלו. דהיינו, במקום לרדוף כל הזמן אחרי דברים שאולי יעשו אותך שמח באופן רגעי, במקום זה תנסה בכלל להבין, את המנגנון, שאחראי על השמחה והדיכאון של ... הרצון של האדם, לבין המציאות שבה הוא חי. כי לאדם יש רצונות כאלו ואחרים. והרצונות של האדם, משתנים כל הזמן, מסיבות כאלו ואחרות. וגם המציאות של האדם, גם היא משתנה כל הזמן, מסיבות כאלו ואחרות. וככל שרמת ההתאמה שבין המציאות של האדם, לבין הרצון שלו, ככל שרמת ההתאמה עולה, כך עולה השמחה ... חרדה בכלל, ומי שרוצה לצאת מהדיכאון לגמרי ובשלמות, עליו לצאת לגמרי מכל השיפוטיות היחסית שלו, ולעבור לשיפוטיות מוחלטת. כי כל זמן שהאדם חושב על דברים באופן יחסי, הוא גם חווה יתרונות וחסרונות כלשהם, במה שקורה סביבו. ומי שחושב בצורה מוחלטת, ...

... גם אז הוא לא יהיה מרוצה. כי תמיד, כאשר האדם משיג את מה שהוא רוצה, הוא תמיד מתרגל לזה אחרי זמן כלשהו, והוא שוב פעם לא מרוצה. ולכן האדם מבין, שלא תצמח לו הרבה תועלת מכך שהוא ינסה לשנות את המציאות, ולכן הוא חווה עייפות מהמאבק שלו במציאות. כי האדם נמצא כל הזמן במאבק במציאות. כי הוא כל הזמן מנסה לשנות המציאות. ואחרי תקופה כלשהי, האדם מתחיל להראות סימני שבירה, של עייפות נפשית / דיכאון עמוק / תשישות נפשית ... ידי שהאדם מתבונן אל תוך עומק תת המודע שלו, אל המקום שבו הוא לא חווה טוב או רע. כי כל זמן שהאדם נמצא בתוך התודעה של טוב ורע, תמיד יהיה גם רע כלשהו. וזה מה שמייאש את האדם, וגורם לו ...

... שיש כאן שתי רמות של ידיעה. ידיעה חיצונית וידיעה פנימית. וידיעה חיצונית פירושה, לדעת את מה שקורה בכל מקום ובכל זמן בעולם. וזה דבר שהוא אין סופי, ואותו האדם לא יכול לדעת. כי יש אין סוף מקום ואין סוף זמן, והאדם לא יכול לדעת, את כל מה שקורה בכל מקום ובכל זמן באשר הם. וזאת ידיעה חיצונית, שאותה האדם לא יכול לדעת את כולה בבת אחת. ובו זמנית, האדם כן יכול לדעת אותה באופן חלקי, כפי שקורה בפועל, שהאדם כן יודע באופן חלקי, מה קרה בטווח זמן כלשהו ובמרחב מקום כלשהו. אבל יש גם עוד סוג של ידיעה, שהיא ידיעה פנימית. וידיעה פנימית פירושה, להבין את ... מאושר. וכדי להיות מאושר, לשם כך צריך להבין את המנגנון האמיתי של האושר. כי האושר של האדם משתנה כל הזמן. והאדם כל הזמן נמצא במרדף אחרי האושר שלו, בלי להשיג אותו לעולם. ומי שרוצה להיות מאושר, עליו, או לא לדעת בשום פנים ואופן ...

... כהן מתייחס לעומק לדילמה נפוצה: עובד חדש שמרגיש שהתפקיד אליו התקבל אינו מתאים לכישוריו, ושוקל מעבר לתפקיד אחר בארגון תוך זמן קצר. דרך דוגמה מפורטת של עובדת שהתחילה תפקיד חדש לאחרונה ומתלבטת אם לבקש מעבר לתפקיד אחר בארגון, אליעד מראה ... עם תחושת חוצפה כאשר רוצים לעבור תפקיד? אליעד מתייחס לדילמה של העובדת שחשה חוצפה בכך שהיא רוצה לעבור תפקיד אחרי זמן קצר מאוד בארגון. הוא מבהיר שהתחושה הזו טבעית, כי היא מבטאת חשש להפר אמון עם המנהלים שגייסו אותה. הוא ... חשוב יותר כסף או עניין בתפקיד? איך לעבור תפקיד בארגון בלי לפגוע ביחסים? האם זה חוצפה לבקש שינוי תפקיד אחרי זמן קצר? איך להבין את האינטרסים של המנהלים שלי? איך להתכונן לשיחה עם הבוס על קידום?

... מטרות בחיים, שהם בעצם הרצונות שלו. והאדם מתחיל לנסות להשיג את המטרות שלו, דהיינו, למלא את הרצונות שלו. ולפעמים, אחרי זמן כלשהו, האדם מרגיש שהוא כאילו הלך לאיבוד לגמרי. שהאדם כבר מבולבל לגמרי, וכבר הוא מרגיש שהוא לא יודע מה ...

... פרפרים בבטן, וכאשר זה לא קורה, הם מתאכזבים ולא נותנים הזדמנות אמיתית לקשר. אליעד אומר שלהתאהב זה משהו שנבנה לאורך זמן, בדיוק כמו עסק שלא מרוויח מיד כשהוא נפתח, אלא צריך להשקיע בו לפני שרואים תוצאות. הוא ממליץ להגיע לדייט ... לשאול שאלה פשוטה: האם בא לי לפגוש את האדם הזה שוב? האם האינטראקציה איתו נעימה לך? האם את מרגישה שהזמן עובר מהר כשאת איתו, או שהמפגש נגרר ומתיש? אם התשובה חיובית, אז שווה להמשיך ולהשקיע בקשר, ואם לא, אז לא. אליעד מדגיש שעדיף להתמקד בתחושות הפשוטות שיש לך בזמן אמת, ולא בציפיות רחוקות או ברשימת תכונות של בן הזוג המושלם. הוא נותן כדוגמה את הבחירה לצפות בתוכנית טלוויזיה בשפה ... יותר. הוא נותן דוגמה על כך שאם אדם מתאהב בפעם הראשונה בחייו, הוא חושב שמצא את המושלם. אך עם הזמן הוא מגלה שזה לא באמת מושלם, ואז מגיעה אכזבה. הפתרון הוא להבין מראש ששום דבר לא מושלם, ולחפש סיפוק ואהבה ... פרקטית? הדרך הפרקטית שאליעד מציע היא לשאול את עצמך שאלות פשוטות: האם נעים לי לדבר עם אותו אדם? האם הזמן עובר לי מהר כשאני איתו? האם בא לי לפגוש אותו שוב? האם האינטראקציה איתו עדיפה לי על פני פעילויות אחרות ... כמו בגיל ההתבגרות. צריך לקבל את המציאות ולהתחיל מערכות יחסים מתוך הבנה שהתרגשות אמיתית ואהבה עמוקה נבנות בהדרגה עם הזמן ולא מופיעות באופן מיידי. למה קשה למצוא אהבה? האם אפשר למצוא אהבה מושלמת? איך להצליח בדייט ראשון? למה אין פרפרים ...

... לחופש פנימי מוחלט - חופש מהרצון לזוגיות. הוא מביא דוגמה נוספת של אסיר שתחילה מתלונן על תנאי הכלא, אך לאחר זמן רב של סבל, מגיע למצב נפשי של שחרור מוחלט, בו כבר לא משנה לו אם ימות או יחיה, כי ...

... נותן לי לדעת אם יש יקומים אחרים? שאלות אלו עשויות להיראות כלא רלוונטיות, אך יש הטוענים כי במציאות שבה הזמן והמקום אינסופיים, ייתכן שימצאו דרכים להתחבר ליקומים אחרים ולהשתמש במשאבים הנמצאים בהם. המדענים עצמם בודקים רעיונות מסוג זה מתוך סקרנות ... לא יודעים לאן עשויים להוביל מחקרים מסוג זה. מי יודע, אולי יימצאו דרכים להחיות מתים או לעקוף את מגבלות הזמן. כיצד תפיסת יקומים מקבילים משחררת מחשבות או פחדים? כאשר מאמינים בקיומם של יקומים מקבילים, החוויה האישית עשויה לשחרר את האדם ... כל האפשרויות בו זמנית, ומביאה את האדם לידי רגיעה, משום שהכל כבר קורה במקום אחר. מה טוענים המדענים על הזמן והמקום? הטענה המדעית הרווחת אומרת שלזמן ולמקום יש גבול, ושהיקום נוצר במפץ הגדול לפני כ - 14 מיליארד שנה, אז גם נוצרו המקום והזמן כפי שאנו מכירים אותם. תיאוריה זו נתמכת על ידי מרבית המדענים, אולם יש מי שסבורים שהזמן והמקום הם אינסופיים. לפי גישה זו, ייתכן שהיקום שלנו הוא רק אחד מתוך אינסוף יקומים, וכל מה שמתרחש ביקום שלנו יכול היה להתרחש גם במרחב ובזמן אינסופיים מחוץ לגבולותינו. האם אינסוף אפשרויות מבטיח שכל דבר אכן יקרה? ביקום אינסופי, כל תוצאה אפשרית חייבת להתממש, שכן אם היה ניתן לזרוק קובייה אינסוף פעמים, כל תוצאה אפשרית הייתה בסופו של דבר מתממשת. מכאן עולה המסקנה שאם המרחב והזמן אינסופיים, אז קיימת גם האפשרות ליקום שבו פיל בעל שלושה ראשים יכול להתקיים. יחד עם זאת, עולה השאלה אם כל האפשרויות מתממשות בפועל או אם במציאות שלנו מתקיימת רק אחת מתוך אינסוף האפשרויות. איך רעיון היקומים המקבילים משתלב בהיגיון של הזמן והמקום? אם הזמן והמקום באמת אינסופיים, כפי שמציעה הגישה של יקומים מקבילים, אז לכל מקום וזמן יש אינסוף אפשרויות שמתקיימות בו זמנית. כלומר, במקום בו אנחנו רואים שולחן, ייתכן שביקום מקביל בדיוק באותו רגע יקרה משהו ... שקורה כאן, יש לו גרסה אחרת במציאות אחרת. את הבחירות שלנו אנחנו עשויים להבין כמציאות מקבילה שעשויה להתרחש במיקום ובזמן אחרים. ייתכן שהכל קורה במקביל, ומנקודת המבט של היקום שלנו, אנחנו רואים רק את אחד מהמימושים האפשריים. איך חלומות מדגימים ... שעולה מתוך התפיסה הזו הוא הרעיון שכל החלטה מתקיימת כבר איפשהו, ושהכל קורה בו זמנית. חקירות על תפיסת המקום והזמן הסברים על קוונטיקה וחתול שרדינגר משמעות הבחירה החופשית באינסוף יקומים התמודדות עם פחדים דרך הבנת הפוטנציאל האינסופי דרכי חוויה של ... סקרנות, כי לך תדע לאן זה עשוי להוביל. אולי מתוך המחקר נגלה דרכים חדשות להחיות מתים, לעקוף את מגבלות הזמן או לשנות את מה שנדמה כקבוע. כיצד תפיסת יקומים מקבילים משחררת מחשבות או פחדים? יש טענה שבאופן חווייתי, מי שמאמין ... הוא כבר קורה איפשהו, וגם פחות רודף אחרי הטוב כי הוא כבר קיים גם ככה. האם המדע תומך בתפיסה של זמן ומקום אינסופיים? עולה כאן התייחסות לעמדה המקובלת של מדענים רבים האומרת שלמקום ולזמן יש גבול, בגלל תיאוריית המפץ הגדול: היקום התחיל לפני כ - 14 מיליארד שנה, ואז נוצרו המקום והזמן המוכרים לנו. לפי אותה תפיסה, לפני כן לא היה מקום ולא היה זמן. מנגד, נטען שיש היגיון בסיסי פשוט שלפיו המקום והזמן הם אינסופיים, תמיד אפשר להמשיך עוד ועוד במקום או בזמן. אחד ההסברים הוא שהמדענים מתייחסים לגבולות היקום שלנו, אך ייתכן שמעבר לאותם גבולות מתקיים מרחב נוסף של מקום וזמן בלתי מוגבלים. האם אינסוף אפשרויות מבטיח שכל דבר אכן יקרה איפשהו? בשלב זה מובאת דוגמת הקובייה: אם זורקים קובייה אינסוף פעמים, בהיגיון מתקבל שבשלב כלשהו יופיעו כל התוצאות האפשריות והרצפים האפשריים. מאחר שהמקום והזמן אינסופיים (כך לפי הטענה), טוענים שיש אינסוף דרכים לארגן את החומר, ולכן מתקיים גם פיל בעל שלושה ראשים איפשהו, ועוד ... אחת התשובות בספרות הקוונטית היא שביקום מקביל מתקיימת אותה אפשרות אחרת. כיצד הרעיון של יקומים מקבילים קשור לאינסוף מקום וזמן בו - זמנית? יש טענה שאם באמת יש אינסוף מקום ואינסוף זמן, ולא רק רצף אחד, אז לא רק שבעתיד או בעבר יופיעו אינסוף צורות, אלא שכל הצורות מתקיימות במקביל זו לזו, בכל רגע ורגע. לדוגמה, על פי נקודת מבט אחת, במקום הזה ובזמן הזה יש שולחן, אך לפי נקודת מבט של אינסוף יקומים - בכל מקום ובכל זמן מתרחשים כל הדברים האפשריים בו - זמנית. משלימים את הרעיון ואומרים שבכל יקום יכולה להיות רק אפשרות אחת שמומשה, ... אחר באותו רגע בדיוק יש משהו אחר לגמרי (למשל פיל עם שלושה ראשים). כיצד זה מחבר לחוויה אישית ולתפיסת הזמן והמקום? מי שמקבל את ההסתכלות הזו עשוי לחוות שהזמן והמקום אינם מוגבלים לתמונה אחת בלבד. ברגע שאתה חווה את כל היקומים בו - זמנית, אינך מבדיל עוד בין כאן לשם או בין עבר לעתיד, כי הכל מתרחש כל הזמן ובאותו מקום, רק שבכל מימוש רואים משהו שונה. מוסבר שהתחושה של זמן (ההבדל בין אתמול, היום ומחר) נובעת מההיצמדות לפרספקטיבה אחת, בעוד שבפועל, מנקודת מבט רחבה יותר, כל מה שיקרה מחר ... והדרדסים ממחישה את הרעיון? ניתן משל על חלומות: כשאדם נרדם וחולם, הוא עובר לתרחיש אחר שנראה לפעמים כאילו קיים כבר זמן רב. השאלה היא איפה כל זה מתרחש?. התשובה האפשרית: אולי זה מתרחש ביקום מקביל, וכשאתה חוזר לכאן, אותו יקום ... תחושות אחרות. יש הדגשה על כך שחוויה עמוקה של התפיסה הזו דורשת חקירה פנימית: להבין מה זה מקום, מה זה זמן, ומה הקשר ביניהם לבין הפוטנציאל האינסופי. כאשר חוקרים זאת עד הסוף, לכאורה חווים שהזמן והמקום מתבטלים, כי הכל נוכח כל הזמן בכל מקום. האם עדיין חשוב להחליט החלטות כגון האם ללמוד או האם לעבוד? מצד אחד, במבט מהיקום הצר שלנו, בהחלט ... לא תמיד הדבר ברור עד הסוף, אך הוא מניע סקרנות מדעית ופילוסופית רחבה. האם זה סותר את תפיסת החלל והזמן המקובלת? כן ולא. מצד אחד, גישת אינסוף יקומים מנוגדת לתפיסה הרגילה שלנו, הרואה רק מציאות אחת בכל רגע. מצד שני, ... בהכרח שזה כן נכון. זה רעיון שמתבסס על תפיסה של פוטנציאל אינסופי, ועל שאלות עמוקות: מה זה מקום?, מה זה זמן?, מה זה אומר שהדברים באמת קיימים?, האם אפשר שחומר יהיה קיים רק בצורה אחת או בו - זמנית בכל ... אם זה נכון לגבי היקום שלנו, ייתכן שמעבר לו קיים מרחב גדול יותר, אינסופי, ומעבר לזמן של היקום שלנו יש זמן אינסופי נוסף. כאשר חוברים לרעיון של מקום מן אינסופיים, עולה השאלה כמה צורות או אפשרויות יכולים להיות בתוך מציאות ... שיכול לקרות. כאן כביכול הכל מתרחש כבר עכשיו, כי לפני המימוש הכל קיים כפוטנציאל. כאשר מתמקדים בפוטנציאל, אפשר לומר שבאותו זמן ובאותו מקום קיימות כל האפשרויות במקביל. אך מנקודת מבט של מימוש, הזמן והמקום מצמצמים את החוויה לאפשרות אחת בכל ... אפשרויות. בסופו של דבר, אפשר להביא מהגישה הזו לראייה שבה אין הבדל מהותי בין יש לאין, כי בכל מקום ובכל זמן כל האפשרויות מתקיימות. האם אפשר להוכיח את זה? למעשה אין הוכחה ישירה שאכן פועל יוצא של אינסוף מרחבים וזמנים ... שזוהי רק אפשרות פילוסופית. אך עצם הרעיון משפיע מאוד על תחושת האדם כלפי עצמו וכלפי המציאות, ועל מושגי סיבתיות, בחירה, זמן, מקום וחוקים פיזיקליים. כאשר צוללים מספיק עמוק להגדרת מה זה מקום ומה זה זמן, נתקלים ברעיון שהמציאות אינה כפי שהחושים והשכל הרגילים מראים. ישנו אינסוף פוטנציאל, ואנחנו חווים רק נתיב אחד. אפשר לראות ...

משעמם לי בחיים, הפגת שעמום, להפיג שעמום, שעמום קיומי, חיים משעממים, שעמום מה עושים, עניין בחיים, החיים משעממים, שעמום בחיים, משמעות החיים

... יותר לעומקו, הוא רואה, שבעצם סיבה ותוצאה הם לא באמת קיימים בפני עצמם, אלא קיומם תלוי בקיומם של רגעי הזמן. כי המציאות שלנו יכולה להיות קיימת, גם רק ברגע אחד של זמן. אבל הסיבה והתוצאה, היא לא יכולה להיות קיימת, ברגע אחד של זמן. כי ברגע אחד של קיום בודד, אין שום משמעות לסיבה ותוצאה, כי יש רק אירוע אחד בודד. ונוסיף ונאיר, ... אחד בלבד, הרי שגם אין שום משמעות לאירוע עצמו, כי משמעות הנפרדות של הישויות שבתוך האירוע, גם היא תלויה בזמן העבר והעתיד. וברגע אחד בלבד, יכול להיות רק מקום אחד בלבד. כי כדי לעבור בין מקומות, גם לשם כך צריך זמן. ובתוך רגע אחד ומקום אחד, יכולה להיות בתוכו, רק ישות אחת בלבד, ללא כל שינוי וללא כל נפרדות צורה, ... אמיתי כלל, ואין שום סיבתיות / אקראיות כלל. והרעיון הוא, שהקיום של הסיבה והתוצאה, הוא תלוי בקיום של רגעי הזמן והמקומות השונים. שאז האדם חווה קשר סיבתי בין המקומות והזמנים השונים. (ובלי זמן אין מקום ולהפך). וזה בעצם אומר, שאין שום אפשרות בעולם, שהאדם יבין את משמעות הסיבתיות של האירועים, בלי שהוא יבין את משמעות ואת מהות הזמן והמקום עצמם. ולכן, מי שרוצה להבין למה באמת דברים קורים, הוא מוכרח להבין את מהותם של הדברים שקורים. דהיינו, להבין מה באמת קורה כאן בתוך המקום והזמן האלו? ומהם המקום והזמן האלו, שבתוכם מתרחשים כל האירועים האלו? ובלי להבין את המקום והזמן, לא ניתן להבין שום דבר באמת. כי בלי הבנת השורש, לא באמת ניתן להבין את הלבושים והצורות של השורש. וכל האירועים כולם, קורים בתוך זמן ומקום. והאדם שואל, מהי הסיבה שבגללה הדברים נראים בצורתם השונה בכל זמן ובכל מקום. דהיינו, מהי סיבת האירועים, דהיינו, הצורות השונות של הזמן והמקום. ומי שרוצה לגלות, מהי באמת סיבת הצורות השונות של הזמן והמקום, הוא מוכרח להבין, מה הם הזמן והמקום? ועד שהאדם שואל מהי מהות האירועים, עליו לשאול האם האירועים האלו, אכן באמת מתרחשים? ועד שהאדם לא יבין מהי ... את מהות הדבר הראשון שקיים, שהוא המהות של הכל, האדם לא יבין שום דבר באמת. וכאשר האדם מתבונן על הזמן ועל המקום, על האדם לשאול את עצמו, ממה עשוי המקום וממה עשוי הזמן? כי בלי להבין מהם המקום והזמן עצמם, אי אפשר להבין באמת שום דבר על מה שקורה בתוכם. והאדם כמו עיוור באפילה מנסה להבין את האירועים שבתוך המקום והזמן, והוא מתפלא מדוע הוא לא מבין אותם. וזה הכל, רק משום שהאדם לא מבין את המעטפת של האירועים, שהיא המקום והזמן עצמם. וכאשר האדם מתבונן עוד יותר פנימה אל תוך המקום והזמן, הוא רואה שאלו צורות שונות של מהות אחת, שהיא חסרה את צורת המקום והזמן. כי המהות, נפרדת מהצורה. והמהות של הזמן ושל המקום, היא מה שנקרא אצל האדם כלום / אין / העדר המוחלט / שום דבר, שהוא חסר כל צורת מקום וזמן. ובמילים אחרות ניתן לומר, שהאדם רואה בפעם הראשונה בחייו, אחדות של מציאות. כי האדם רואה ישות אחת, שהיא אחת ויחידה, שאין בה שום הבדלי מקום וזמן, והיא ההוויה של המקום והזמן. ומנקודת המבט של מהות המציאות, אין שום זמן ומקום כלל, וממילא אין שום שינויים ואין שום סיבה ותוצאה כלל, ואין שום שאלה כלל. ואכ לכאורה נמצאה התשובה ... האירועים. ולכאורה התשובה היא, שעל האדם להבין שהיש איננו, כי הרי מצד המהות האמיתית של הדברים, הכל חסר מקום וזמן לגמרי, וכאשר אין מקום וזמן, אין אירועים, ואין שום שאלה כלל. ואעפכ גם זו אינה התשובה. כי מנקודת מבט מסוימת, האדם כאילו הגיע אל האחדות של המציאות. שהאדם מסתכל על המציאות מנקודת מבט שבה הכל איננו לגמרי, ללא שום מקום ושום זמן. ומנקודת המבט הזאת, נדמה שאין שום שאלה כלל. ולכאורה, האדם הגיע לאחדות המציאות, ששם אין שום שאלה כלל. והדבר ... כמעט נכון, אך לא נכון באמת. כי גם ההבנה שמהות כל היש, היא האחדות של האין, ששם אין מקום וזמן, גם היא הבנה של נפרדות, שגם בה יש שינוי וזמן ומקום, וממילא גם בה יש שאלה, של מהי סיבת השינוי שבין הישויות השונות. והכוונה היא, שכל זמן שהאין והיש נפרדים זה מזה, הרי שזה אומר, שעדיין יש נפרדות. וכל זמן שיש, יש ואין כשתי ישויות שונות, עדיין צריך לשאול, מהי סיבת היש? ומהי סיבת האין? כי עבור האדם שבפעם הראשונה הוא נתקל באין שהוא הפך היש, נדמה לו שהוא הגיע אל האחדות המוחלטת, כי אין שם שום מקום וזמן כלל. אך לא כך הוא, כי גם האין שהוא הפך היש, הוא רק צורה, שנפרדת מהצורה של היש. ומכאן הדרך ... האדם מבין שמצד האמת האמיתית הכל אחד ממש, עכשיו ממילא אין יותר שתי ישויות שנפרדות זו מזו, ואז אין שום זמן ומקום כלל, ושום נפרדות כלל, וממילא אין גם שום שאלה כלל. כי השאלה של מה הסיבה של האירועים, היא ...