... באמת - הפיתרון האחד לכל הבעיות וניתן לומר, כי הבשורה הרעה היא, שאין שום פתרון לשום בעיה בעולם. משום, שכל זמן שהאדם קיים, תמיד יש לו רצון, וממילא תמיד הוא סובל. ולא משנה מה היה הווה ויהיה לאדם, תמיד הוא ... ויבין שהכל אחד, בעוצמה ככ חזקה עד שחוויית הנפרדות שלו תיעלם, בלי זה האדם ימשיך גם לסבול בכל מקום ובכל זמן לנצח נצחים. והבשורה הטובה היא, שלכל הבעיות שיש בעולם יש פתרון אחד ויחיד. שזו בשורה טובה מאוד. כי הטועים, ... מכל הבעיות בעולם, היא על ידי זה שמחליפים את כל הדברים החסרים שיש בעולם, בשלמות שלא נמצאת בשום מקום ובשום זמן. כי בעולם שלנו אין שלמות. והשלמות לא נמצאת בשום מקום ובשום זמן. כי כל דבר שישנו, הוא נפרד משאר הדברים במקום ובזמן. וגם הזמן והמקום בעצמם, נפרדים. ואין שום דבר בעולם שיש בו שלמות. ולכן, מי שרוצה שלמות, יש רק דרך אחת להשיג אותה, ... אין שום דבר. כי האין שום דבר הזה, הוא דבר גדול מאוד. כי הכלום, הוא גדול יותר מכל המקום והזמן. כי בלי צורת מקום וזמן, יש כלום. ומהות המקום והזמן, היא גדולה מהם, והיא הכלום שחסר את הצורה שלהם. ומי שרוצה שלמות, עליו להתחבר אל אותו שום דבר וכלום, שמאחר ... את עצמו מיהו ומהו, ומהו העולם הזה שבו הוא נמצא וכולי, על ידי זה האדם רואה ומבין את מהות הזמן והמקום שהיא כלום ממש, ואז האדם מבין שהוא גם רק כלום ממש, וגם בו זמנית, הוא גם רק משהו ממשי, ...

... לאדם, רצון כלשהו לשנות / לשפר את המציאות. וטבע האדם, הוא לחפש תמיד שיהיה לו כמה שיותר טוב כמה שיותר זמן. אלא, שמצד המציאות, הדבר הזה אינו אפשרי. כי אי אפשר שיהיה רק טוב. ותמיד יש גם רע כלשהו. ושום ... זאת, מי שלא מוכן להרגיש לפעמים גם רע, אלא רוצה להרגיש תמיד רק טוב, אז ממילא הוא שונא כל הזמן את הרע, וממילא הוא מפחד ממנו עוד יותר, ונמצא בחרדות גדולות עוד יותר. והרעיון הוא, שמי שסובל מחרדות ורוצה תרופה ... הרבה פחות. והטיפול בחרדה הטוב ביותר, כדי לצאת מכל תחושה של דיכאון וחרדה, הוא על ידי זה שהאדם מבין. שכל זמן שהוא יתנגד, לכך שלפעמים הוא ירגיש גם רע. על ידי זה הוא יסבול מאוד מהחרדה שלו, מכך שבמציאות שלנו ...

... את ההרס של העיר, והופכים את רחובות העיר לתעלת מים. דהיינו, כי מגיע שלב שבו האדם קולט שהוא בזבז את הזמן שלו לריק. כי האדם עובד ועובד, ולבסוף כשהוא משיג את מה שהוא רצה להשיג, עכשיו בתוך תוכו מבין האדם ... אבל האדם לא מוכן להודות על הטעות ועל המרוץ המיותר שלו, ואז האדם מייפה את הכישלון, ובמקום לקרוא לבזבוז הזמן בשמו, במקום זה האדם מגדיר את בזבוז הזמן כהצלחה גדולה. דהיינו, האדם חוגג את זה שהוא עבד על עצמו ורדף אחרי מטרה שהוא לא היה בכלל צריך אותה, ...

... החלום, שהאדם ברגע אחד עובר ממציאות אחת למציאות אחרת. ובפחות מרגע אחד, כבר נדמה לו שהוא נמצא באותו המקום הרבה זמן. ובפחות מרגע אחד, גם חוויית העתיד של האדם שונה. והכל קורה בפחות מרגע אחד, בלי שהאדם שם לב לכך, שהוא נמצא במציאות הזו, רק רגע אחד בלבד. והפוטנציאל של המציאות שלנו הוא אין סופי. ומרחב המקום והזמן גם הם אין סופיים. ובתוך המרחבים האין סופיים האלו, עם כמות האפשרויות האין סופית, האדם רואה מספר קטן מאוד של אירועים שחוזרים על עצמם, ואז נדמה לאדם שיש כאן חוקיות. למרות שבאמת, לא יכולה להיות קיימת חוקיות, משום שרגעי הזמן לא מחייבים זה את זה. כי סיבתיות, תלויה בקשר שיש בין רגעי הזמן. כי משמעות הסיבה והתוצאה היא, שהמציאות שיש ברגע אחד, היא זו שגורמת לכך שברגע הבא אחריה, המציאות תהיה בצורה כלשהי. ומי שיש לו שכל ישר, הוא מתבונן על המציאות ועל רגעי הזמן, ומבין מיד, שגם אם תמיד הוא רואה שאחרי אירוע של זריקת אבן, אז האירוע הבא הוא שהאבן נופלת כלפי מטה, ... מודע לכך, שיש עוד אין סוף יקומים מקבילים וגם עולמות אחרים, שההיגיון אומר, שאם יש ככ הרבה מקום וככ הרבה זמן וככ הרבה אפשרויות, אז כנראה שיש במקומות ובזמנים אחרים, גם אפשרויות אחרות, דהיינו, את כל האפשרויות כולן. כך שזה ... בכל מקום בכל רגע, יש אין סוף אפשרויות כיצד המציאות תהיה. ומאחר שתמיד יש אין סוף אפשרויות בכל מקום ובכל זמן, הרי ששום מקום ושום זמן, לא מחייבים זה את צורת זה. והשכל הישר אומר, שכנראה שיש משהו שהוא נמצא מחוץ לכל הצורות כולן, שהוא זה שמחייב את הצורות להיות כפי מה שהן, בכל רגע ובכל זמן. (ובשורשו, כאשר הכל אחד תמיד, שום דבר לא מחייב שום דבר, כי אין שום שינוי צורה כלל). ונחזור לאותו ... היא כפי מה שהיא. ולהבין את זה, מנקודת המבט של הסיבה האמיתית, שבגללה המציאות כרגע, היא כפי מה שהיא. וכל זמן שניתן לשאול על הדבר, מהי הסיבה שלו עצמו, הרי שהוא לא באמת הסיבה האמיתית. כי קיומו של הרצון עצמו, ... בצורה אחרת? ולכאורה, אפשר אולי לומר שיש מחייב ראשון, שהוא נמצא מחוץ לכל הצורות כולן, דהיינו, גם מחוץ לצורת הזמן והמקום, שהרי גם הם, לא יותר מאשר צורה, ושהוא זה שמחייב את הצורה של הזמן ושל המקום ואת כל הצורות שבתוכן, להיות כפי מה שהן בכל זמן ובכל מקום. דהיינו, אולי יש איזה אלוהים, שהוא מחייב את הכל תמיד להיות כפי מה שהוא?! ומי שיתבונן היטב, ...

... לדוגמה בשעת השינה, שהאדם רואה באופן מוחשי ממש ומרגיש באופן מוחשי ממש, את מה שאינו קיים כלל בשום מקום ובשום זמן. והחושים מטעים את האדם, כיוב בעוד דוגמאות שונות. אבל, גם מה שוודאי לאדם, שאלו ידיעות השכל שלו, כגון לדוגמה שרגעי הזמן נפרדים אחד מהשני, ושחלקי המקום נפרדים אחד מהשני, גם אלו ידיעות, שקיומן אינו מחויב אלא רק אפשרי. כי האדם יודע ... להכיל במחשבתו, את ההפך של הידיעה הזאת. משום שעצם הגדרת הדבר, שוללת את הפך הידיעה עצמה. כי הגדרת רגעי הזמן, היא כזו שכל אחד מהם הוא ישות בפני עצמה. והאפשרות שרגעי הזמן מתרחשים באותו הרגע, היא אינה אפשרית לתפישה ממשית, משום שעצם משמעות הזמן, נוגדת ושוללת את המחשבה שרגעי הזמן הם אחד. וכיוב לגבי מרחב המקום. ואעפכ, חוויית הזמן והמקום של האדם, היא אינה מוכרחת להיות אמיתית, אלא היא רק אפשרית בלבד. והסיבה שהאדם חווה את המקום ואת הזמן, היא רק משום שהאדם בחוויה האישית הסובייקטיבית שלו, חווה הפרדה בין מה שישנו לבין מה שאיננו. שעל ידי הפרדת היש מהאין, נוצרים שינויים, שהם מהווים את הזמן ואת המקום. והפרדת היש והאין, היא רק תחושה של האדם בלבד, אך לא יותר מכך. ולמרות שלא נראה לאדם ...

... ותרופות. דווקא אותו אדם יסבול יותר, כי הכסף שברשותו יאפשר לו להאריך את סבלו בעזרת טיפולים ותרופות. הוא יסבול יותר זמן מהכאב והחולי מאשר אדם ללא כסף, שימות במהירות יחסית ויפסיק לסבול. כך, דווקא היכולת שלו להתמודד מעט עם הרע, ...

... וכאשר האדם עצוב ובדיכאון, אז הוא מרגיש רע. והאדם מנסה כמובן להרגיש כמה שיותר טוב. ולכן האדם מנסה כל הזמן לעשות כמה שיותר דברים שמשמחים אותו, כדי להיות שמח וכולי. ומי שעוד יתבונן יראה, כי השמחה של האדם, כל הזמן חומקת ממנו. וגם אחרי שהאדם עושה המון מאמצים כדי להיות מאושר ושמח, וגם אחרי שהאדם כבר מצליח להיות שמח ומאושר, ... היא, שמי שרוצה להיות שמח, עליו להתמקד קודם כל, בלהבין את המנגנון הרגשי הפנימי שלו. דהיינו, במקום לרדוף כל הזמן אחרי דברים שאולי יעשו אותך שמח באופן רגעי, במקום זה תנסה בכלל להבין, את המנגנון, שאחראי על השמחה והדיכאון של ... הרצון של האדם, לבין המציאות שבה הוא חי. כי לאדם יש רצונות כאלו ואחרים. והרצונות של האדם, משתנים כל הזמן, מסיבות כאלו ואחרות. וגם המציאות של האדם, גם היא משתנה כל הזמן, מסיבות כאלו ואחרות. וככל שרמת ההתאמה שבין המציאות של האדם, לבין הרצון שלו, ככל שרמת ההתאמה עולה, כך עולה השמחה ... חרדה בכלל, ומי שרוצה לצאת מהדיכאון לגמרי ובשלמות, עליו לצאת לגמרי מכל השיפוטיות היחסית שלו, ולעבור לשיפוטיות מוחלטת. כי כל זמן שהאדם חושב על דברים באופן יחסי, הוא גם חווה יתרונות וחסרונות כלשהם, במה שקורה סביבו. ומי שחושב בצורה מוחלטת, ...

... גם אז הוא לא יהיה מרוצה. כי תמיד, כאשר האדם משיג את מה שהוא רוצה, הוא תמיד מתרגל לזה אחרי זמן כלשהו, והוא שוב פעם לא מרוצה. ולכן האדם מבין, שלא תצמח לו הרבה תועלת מכך שהוא ינסה לשנות את המציאות, ולכן הוא חווה עייפות מהמאבק שלו במציאות. כי האדם נמצא כל הזמן במאבק במציאות. כי הוא כל הזמן מנסה לשנות המציאות. ואחרי תקופה כלשהי, האדם מתחיל להראות סימני שבירה, של עייפות נפשית / דיכאון עמוק / תשישות נפשית ... ידי שהאדם מתבונן אל תוך עומק תת המודע שלו, אל המקום שבו הוא לא חווה טוב או רע. כי כל זמן שהאדם נמצא בתוך התודעה של טוב ורע, תמיד יהיה גם רע כלשהו. וזה מה שמייאש את האדם, וגורם לו ...

... המציאות, הם מציאות של נפרדות. כי אחדות, היא העדר מוחלט של נפרדות. והחכם האמיתי / המציאות, הם בתוך נפרדות של זמן ומקום, ואכ גם הם בנפרדות ממש, שהיא נפרדת מהאין המוחלט שהוא האחדות. והאדם אינו מבין שזה הכל רק מחמת ...

... כהן מתייחס לעומק לדילמה נפוצה: עובד חדש שמרגיש שהתפקיד אליו התקבל אינו מתאים לכישוריו, ושוקל מעבר לתפקיד אחר בארגון תוך זמן קצר. דרך דוגמה מפורטת של עובדת שהתחילה תפקיד חדש לאחרונה ומתלבטת אם לבקש מעבר לתפקיד אחר בארגון, אליעד מראה ... עם תחושת חוצפה כאשר רוצים לעבור תפקיד? אליעד מתייחס לדילמה של העובדת שחשה חוצפה בכך שהיא רוצה לעבור תפקיד אחרי זמן קצר מאוד בארגון. הוא מבהיר שהתחושה הזו טבעית, כי היא מבטאת חשש להפר אמון עם המנהלים שגייסו אותה. הוא ... חשוב יותר כסף או עניין בתפקיד? איך לעבור תפקיד בארגון בלי לפגוע ביחסים? האם זה חוצפה לבקש שינוי תפקיד אחרי זמן קצר? איך להבין את האינטרסים של המנהלים שלי? איך להתכונן לשיחה עם הבוס על קידום?