כלום = הכל = מציאות = אלוהים. הכיצד? חלק 3... שחייב להיות קיים מצד עצמו = מחויב המציאות. כל העולמות כולם וכל מה שבהם, כל מרחב המקום כולו וכל ציר הזמן כולו, הם כולם רק אפשרי המציאות, דהיינו, קיימת האפשרות שהם בכלל לא יהיו קיימים. על האדם לזכור כי המהות ... נכנסת לתוך מחשבה. על האדם להבין כי בכל רגע ורגע המהות של המציאות מהווה את מרחב המקום / את ציר הזמן ואת כל מה שנמצא בתוכם, ובכללם התודעה של האדם. אם לרגע אחד המהות של המציאות תפסיק להוות את המקום ואת הזמן, הרי שהמציאות תחזור למה שהיא הייתה קודם הבריאה / המפץ הגדול. כל המקום וכל הזמן כולו, כולם נמצאים בתוך ... המחשבה, כל מה שנמצא בתוך המחשבה נעלם. המציאות חושבת את כל מה שישנו בכל רגע מחדש. כל רגע של ציר הזמן, הוא מחשבה חדשה של המציאות, דהיינו, עולם חדש, מקום חדש, זמן חדש וכולי. הגיל האמיתי של העולם כולו, הוא פחות מרגע. רגע אחד הוא כבר זמן שבתוכו קיים כל ציר הזמן. כאשר האדם חווה את העבר הרחוק ביותר וחושב על העתיד הרחוק ביותר, כל האירוע הזה כולו מתרחש ברגע אחד ... את כל הזמן כולו. לא צריך יותר מאשר רגע אחד, כדי לחוות ציר זמן שלם. כך שמנקודת מבט מתוך ציר הזמן, ניתן לומר שבכל רגע האדם נמצא בעולם חדש לחלוטין, כי זו מחשבה חדשה של המציאות. מחשבה שכמובן אינה תלויה ... כמובן לא יותר מאשר אשליית הזמן בלבד. הסבר: כאשר המציאות מהווה את הרגע של ההווה, היא יוצרת אותו בתחושה של זמן אין סופי אחורה. אם לאדם לא היה זיכרון, הוא לא היה חושב שהרגע הזה הוא המשך של הרגע הקודם, ... בכל רגע, היא אך ורק משום שכך המציאות רוצה. אז מהו בעצם העולם שאותו האדם רואה בתוך מרחב המקום וציר הזמן? תשובה: כל מה שהאדם רואה דהיינו, כל מה שמוגדר כישנו, כל מה שנכנס לתוך מחשבה של שכל רגיל, אלו ... אין יכולת להבין באמת את המהות של מה שהיה לפני הזמן, או בשביל הדיוק ובמילים אחרות: את מה שמהווה את הזמן בכל רגע מחדש. מאחר שהמהות של המציאות היא ככ גדולה, והאדם בכלל נמצא בתוך המציאות עצמה, לכן קשה לשכל ... יכול להיות שום הבדל בין שום דבר לשום דבר, מאחר שמהות אחת מהווה את כל מה שקיים בכל מקום ובכל זמן. ההבדלים כולם הם רק הבגדים של המציאות. זא האדם עצמו הוא סוג של בגד של המציאות, שרואה בגדים אחרים ...