מימד זמן / מרחב מקום - האם וכיצד מימד הזמן ומרחב המקום תלויים אחד בשני?... נמצא כי כאשר האדם מגדיר משהו, הרי שקיימת גם הישות שאותה הגדירו, וגם כל דבר שהוא אינו נכנס תחת ההגדרה. לדוגמה: כאשר האדם יודע מה הוא שולחן, הרי שבעצם קיימות לפחות 2 ישויות שהן: 1 - השולחן שאותו הגדיר אדם. 2 - כל דבר אחר שאינו נכנס תחת ההגדרה שולחן. אפילו ידיעת העצמי, דהיינו, ידיעת האדם את עצמו, דהיינו, ידיעת האני, הרי שגם זו בעצם הגדרה ויצירה של יותר מאשר ישות אחת. כאשר קיים אני, הרי שקיים גם מה שאינו אני. כי אחרת, מהי משמעות האני אם כל דבר הוא אני?! נמצא שידיעת כל דבר, היא בעצם ההגדרה והצבת הגבול סביבו והבדלתו והפרדתו משאר כל הדברים שאינם נכנסים תחת ההגדרה שאותו יודע האדם. נמצא ש: כדי לדעת משהו, יש צורך להציב סביבו גבול שיפריד אותו מכל דבר אחר שהוא ... הרי שתמיד תהיה קיימת גם לפחות ישות נוספת אחת, שהיא מייצגת את סך כל הדברים שאינם נכנסים אל תוך ההגדרה. ואיך זה קשור לזמן ולמקום? תשובה: כדי ש 2 ישויות ש - שונות זו מזו יתקיימו זו לצד זו, לשם כך צריך מרחב מקום וציר זמן. מדוע? כי התהליך של הפרדת והגדרת כל ישות, הוא תהליך שמתבצע בתוך הזמן והמקום. נסביר: אי אפשר לחשוב 2 מחשבות בבת אחת. אם חושבים על ... נפרדים. נסביר: ניקח כל 2 ישויות שונות. אם נתבונן נראה, כי כל ישות קיימת בתוך מרחב מקום אחר. פירוש: ההגדרה של הדבר, היא המקום שלו. וכל דבר שאינו נכנס תחת ההגדרה, הרי שהוא נמצא במקום אחר. ניקח שטח אין סופי ונצייר בתוכו עיגול. הרי שיש לנו 2 ישויות שונות, העיגול + כל השאר שאינו עיגול. והרי שיש לנו גם 2 מקומות שונים. מקום 1 הוא העיגול שנמצא בתוך ההגדרה והגבול שבתוך האין סוף, ומקום 2 הוא כל השאר שאינו נמצא בתוך העיגול. נמצא אם כן, כי הגדרת הדבר היא בעצם יצירת מקום עבורו, מקום שמבדיל ומגדיר את הדבר בתוך כל שאר הדברים. כאשר אנחנו מגדירים 10 ... מקומות + מקום 1 ריק שהוא כל שאר הדברים שלא הוגדרו (וכמובן שאפשר גם ליצור קבוצות וכולי). נמצא כי הגדרתו והבדלתו של דבר כלשהו מדבר אחר, הרי שהיא מתבצעת בתוך מרחב מקום כלשהו. דרך אגב, מרחב המקום עצמו כישות ... שולחן וכסא כישות אחת. כדי להיות מסוגל להפריד בין השולחן לבין הכסא, לשם כך צריך זמן שיפריד בין מחשבה והגדרה אחת לבין הגדרה אחרת. נחדד: גם כדי להגדיר רק שולחן, גם לשם כך צריך זמן. כי כאשר מגדירים שולחן, הרי שבעצם המשמעות היא שלא הכל הוא שולחן, כי אחרת הרי לא היה צריך להגדיר שולחן וגם לא הייתה משמעות להגדרה שולחן. ולכן, כאשר מגדירים שולחן או כל הגדרה אחרת, הרי שבעצם גם אז יש 2 מחשבות שהן: השולחן + כל השאר שאינו השולחן. וגם לשם כך צריך זמן, כדי להפריד בין המחשבה על השולחן לבין המחשבה על כל שאר הדברים שהם אינם השולחן. לסיכום: הגדרתו של דבר מתבצעת על ידי יצירת מקום עבור הדבר. יצירת מקום = הפרדה תודעתית שלו מכל שאר הדברים. וההפרדה ... קורה באותו הרגע, הרי שלא היה גם מקום אחד נפרד ממקום אחר, כי לא היה ניתן להגדיר שום מקום. הגדרת המקום תלויה בזמן. מדוע? הגדרת מקום = צדדים שונים = כאן / שם = למעלה / למטה / קדימה / אחורה וכולי. כל האפשרויות ... מאחר שאין זמן, אז ממילא אין דבר כזה מקום. ציר הזמן מאפשר לאדם לחוות ולהגדיר מקומות פיזיים שונים וגם הגדרות ומקומות מחשבתיים שונים כנל. אפשר בעצם לומר כי מרחב המקום הוא תיאור של הדברים השונים שקורים לאורך ציר הזמן. ...