... לשכל של השלמות, הוא נאחז בקליפות החיצוניות של המציאות. והשכל שאותו חושב האדם, הוא כולו קליפות חיצוניות, של השכל שיש מעל המחשבה, שהוא השכל שנמצא מחוץ לכל הגדרה. וכל זמן שהאדם עוד לא זכה לגלות את השכל שמחייה את כל השכלים שיש בעולם, הרי שכאשר אדם כזה מדבר (חושב רוצה עושה), כל דבריו הם צמצום ...

... רוצה ובשלמות. כי מצד הרצון הפנימי ביותר של האדם, שם הכל אחד, כי זהו רצון ללא כל תמונה וללא כל הגדרה, ושם הכל אחד וכולי. ועל ידי זה שהאדם עושה את הבירור האמיתי הזה עם עצמו, מה באמת הוא רוצה, ולמה הוא רוצה את מה שהוא רוצה, על ידי זה האדם מעורר ומגלה ...

... של האדם לבין המציאות. כי כאשר האדם רוצה את המציאות בשלמות, כפי מה שהיא ברגע ובמקום הזה ממש, ללא שום תנאי וללא שום הגדרה והגבלה, הרי שהאדם לא סובל כלל. ולא רק שהאדם לא סובל כלל, אלא שהאדם אפילו נהנה בהנאה אמיתית, מכך שרצונו העצמי מתמלא על ידי המציאות. כי כאשר האדם רוצה את ...

... שיש להן גדר וגבול. כי כדי לדעת משהו, לשם כך צריך להגדיר ולהגביל אותו. ולכן האדם לא יכול לדעת את האין סוף, כי אין לו גדר וגבול ואחיזה כלל. כי ברגע שהגדרת אותו, הוא כבר לא האין סוף. ואם חשבת עליו, הוא כבר לא אין סופי, ואכ לא חשבת עליו (ולכן לא ... שני לו, וקיומו הוא רק אפשרי וכולי. וגם כאשר האדם חושב באופן ישיר על הדבר שאינו מוגדר, הרי שגם זו מחשבה על דבר מוגדר. כי גם לומר על דבר שהוא חסר כל הגדרה, גם זו הגדרה. ולכן הדברים הם תמיד מוגדרים. והדרך לדעת את הלא מוגדר, היא על ידי זה שהמחשבה של האדם, ... של האדם יודעת את השום דבר. דהיינו, שהאדם חווה ידיעה של השום דבר. שהתודעה של האדם מתחברת אל הלא מוגדר. וזה, על ידי זה שהתודעה מרחיקה את עצמה מההגדרות ומהלבושים, של הלא מוגדר. (כל המוגדר, הוא לבושים, של הלא מוגדר). כי האדם תמיד קיים. וגם ... הלא היא מהות המציאות, היא הדבר שאינו ידוע. משום שהיא חסרת כל צורה. והתודעה, לא יכולה לדעת דבר שאין לו צורה. כי המחשבה אוחזת את הדבר, על ידי הצורה וההגדרה שלה. ולכן האדם לא יכול לדעת את מהות המציאות, כי אין לו איך לאחוז בה. אבל, אם האדם משחרר לגמרי את האחיזה שלו בהגדרות, אז האדם חווה שהוא לא יודע שום דבר מוגדר. ולאחר מכן מה שבעצם נשאר, זו ידיעת השום דבר. זא ...

... בצורה כלשהי. שהאדם רוצה שהמציאות תהיה בצורה כלשהי, או שלא תהיה בצורה כלשהי, שגם זו כמובן הגדרת הרצון. ורצון כזה נקרא, רצון סופי ומוגדר. ויש גם רצון אין סופי ללא צורה, שבו האדם רוצה רצון, אך רצונו לא מוגדר כלל. שזהו רצון ללא צורה וללא הגדרה . שהאדם עדיין חווה סוג של רצון, אך הרצון שלו לא מוגדר כלל. וכאשר הרצון של האדם לא מוגדר כלל, אז ממילא אין שום חוסר התאמה, בין המציאות לבין הרצון ...

... כי הוא המסובב הראשון, ואז ממילא זה אומר, שהוא יצר את רצונו, ואת ההפרדה שבין רצונו לבין תודעתו, ואת הגדרת רצונו וכולי. אבל מצד שני, הרי רצונו של אלוהים נוצר ללא רצונו. כי לפני יצירת רצונו של אלוהים, עוד לא היה לאלוהים רצון ...

... אין סופי בשלמות, אז הוא לא נפרד משום דבר, ולא שייך להגדיר אותו ולעבוד אותו. כי הגדרת האלוהים כישות נפרדת בצורה כלשהי מהאדם, היא עצמה עבודת אלילים של ממש. והיא ...

... אין שום וודאות מוגדרת כלל, ולכן היש והאין הם אחד. כי הפרדת היש והאין, היא יחסית ביחס לתפישה של האדם. ובמוחלט, אין שום הגבלה כלל, ולכן הכל אחד, אפילו ללא הגדרת האחדות עצמה, כי גם היא יחסית. וכאשר הכל אחד ממש, ...

... רק מבטא הפרדה והרחקה משאר הדברים ששונים ממנו. וכל הדברים שונים אחד מהשני בצורה שלהם. אך מהי המהות של כל הדברים? והמהות של כל הדברים, היא ההעדר המוחלט של כל הגדרה. כי הדבר המוגדר, קיומו אינו מחויב, משום שיש אפשרות שתהיה קיימת ישות אחרת, ששונה בהגדרה שלה ממנו. ומה שקיומו אינו מחויב, הוא לא הנמצא הראשון. כי הנמצא הראשון, לא יכול להיות צורה של משהו. כי אם יש צורה, יש העדר הצורה. ... להוות את ההעדר שלה. ולכן הצורה לא יכולה להיות ראשונה, משום שהיא לא יכולה להוות את ההעדר שלה. וחייב להיות מצוי ראשון ללא כל צורה, דהיינו, ישות אחת ללא כל הגדרה. וכמובן שגם ישות אחת ללא כל הגדרה, גם זו הגדרה שנפרדת מהצורות עצמן. ולכן בשורש אין הבדל, גם לא בין הצורה, לבין המהות שלה. וגם זו הגדרה. ולכן בשורש יש עוד מקיף אחר, שמאחד את כל ההגדרות עד אין סוף. וזו המשמעות של אלוהים שיצר אלוהים אחר עד אין סוף ללא נקודת התחלה. ואעפכ הכל אחד. כי מהות המקיפים היא אחת, וגם נפרדת ... נמצא בתוך ציר זמן אחר גדול עוד יותר. כי לפני ואחרי הזמן, פירושו מרחב זמן גדול עוד יותר. וכיוב לגבי מרחב המקום, שגם הוא לא יכול להיות סופי. כי אם למקום יש הגדרה צורה וסוף, הרי שיש מעל ומתחת ולפני ואחרי וצדדי המקום, כי הרי יש לו סוף. ואם יש לו גדר וגבול, אז יש מקום, גם אחרי נקודת הגבול הזו. ובהחלט כן שייך שיהיה מרחב מקום מוגבל, אך הוא חייב להיות בתוך מקום אחר גדול יותר עד אין סוף. כי את הצורה ניתן להגביל, אך לא את המהות שהיא חסרת הגדרה וחסרת גבול. ואפשר לדוגמה להגדיר כי קיומו של העולם שלנו לדוגמה, תלוי בקיומו של ציר זמן כלשהו. וניתן גם לומר כי ציר הזמן הזה קיומו ... כי המהות, נפרדת בצורתה החיצונית, מהלבושים. וגם האחדות, היא לא אין סופית, כי היא נפרדת, מהנפרדות. וכל דבר שהוא מוגדר, גם אם זה על ידי השלילה שלו, גם זו הגדרה, וממילא הוא לא מחויב ולא מצוי ראשון. ונמצא אם כן שאין אלוהים מצוי ראשון ויחיד, אלא יש את המקום והזמן שהם מקיפים את הנפרדות תמיד. ...

... שהוא טוב שדרכו להיטיב, היא כולה שקר גדול. כי אלוהים, לא כפוף לשום חוק והגדרה. ואפילו להגדיר את אלוהים ...