... כאשר האדם חושב שהוא מבין ומסכים עם דברי החכם, הרי שעדיין מצד האמת הוא טועה ולא מבין את פנימיות כוונת החכם כלל. כי מי שהוא חכם אמיתי שיודע את השורש של הכל, הוא יודע שכל ההגדרות וכל הרעיונות השונים, הם כולם לבושים של השכל שיש מחוץ למקום ולזמן. וכאשר ... שהחכם מגלה, הוא יכול לגלות גם את השכל המנוגד וההפכי שלו. כי מצד האמת, כל השכלים בעולם, אם הולכים איתם עד לקצה האחרון שלהם, כולם מובילים לאותה הנקודה ממש, שהיא מחוץ לכל ההגדרות. וכאשר האדם לומד את השכל של החכם האמיתי, הוא בעצם לומד את סם החיים שמלובש בתוך סם המוות. כי כל הצמצומים שיש בעולם, הם כולם סם המוות. כי הצמצום, הוא עצמו המוות, שהוא הסוף שהורג את החיות של הדבר. כי החיות של כל הדברים, נמצאת לפני כל ההגדרות והצמצומים. וכפי שאמרנו, השכל של הכל, הוא סם החיים האמיתי. שכאשר האדם משיג ... בשפת העולם הזה, שהיא כולה גם סם המוות. והרעיון הוא, שעל האדם לחזור ולהבין, שתכלית הספר, היא לא שהאדם יבין ויסכים עם השכל של הספר, כי זהו סם המוות ממש, שהאדם עדיין נאחז בהגדרות ולא משיג את השכל שיש מעבר להגדרות. וכל זמן שהאדם לא משיג את השכל, שמהווה את השכל של הספר ושנמצא לגמרי מחוץ ... סם החיים עצמו נמצא מעבר לכל הנמשלים. כי הבנת הנמשל, פירושו הבנת לבוש של המהות, לבוש פנימי שמולבש בלבוש חיצוני שנכתב בספר. אך כל הבנת נמשל באשר היא, עדיין שייכת לאחיזה בהגדרות, שהן צמצומים והם גם סם המוות. אז כנל, הבנת הנמשל אינה פוטרת מעונש. ורק הבנת ...

... יש להוסיף ולבאר, כי הספר הזה הוא כולו משל ונמשל. כי מי שעוד לא זכה לשכל של השלמות, הוא נאחז בקליפות החיצוניות של המציאות. והשכל שאותו חושב האדם, הוא כולו קליפות חיצוניות, של השכל שיש מעל המחשבה, שהוא השכל שנמצא מחוץ לכל הגדרה . וכל זמן שהאדם עוד לא זכה לגלות את השכל שמחייה את כל השכלים שיש בעולם, הרי שכאשר אדם כזה מדבר (חושב רוצה עושה), כל דבריו הם צמצום אחד גדול. כי מי שמדבר בטרם שהוא ...

... את הכוח שמניע את כל הרצונות שלו. והבשורה הטובה היא, שכאשר האדם מבין מה באמת הוא רוצה, הרי שהוא מיד מקבל את כל מה שהוא רוצה ובשלמות. כי מצד הרצון הפנימי ביותר של האדם, שם הכל אחד, כי זהו רצון ללא כל תמונה וללא כל הגדרה, ושם הכל אחד וכולי. ועל ידי זה שהאדם עושה את הבירור האמיתי ...

... כי קיומו של הסבל של האדם, תלוי בקיומו של הרצון העצמי של האדם. כי סבל, הוא כאשר יש התנגדות בין הרצון של האדם לבין המציאות. כי כאשר האדם רוצה את המציאות בשלמות, כפי מה שהיא ברגע ובמקום הזה ממש, ללא שום תנאי וללא שום הגדרה והגבלה, הרי שהאדם לא סובל כלל. ולא רק ...

... ולכן האדם לא יכול לדעת את האין סוף, כי אין לו גדר וגבול ואחיזה כלל. כי ברגע שהגדרת אותו, הוא כבר לא האין סוף. ואם חשבת עליו, הוא כבר לא אין סופי, ואכ לא חשבת עליו (ולכן לא ניתן לראות את אלוהים האמיתי. כי אם ראית אותו, אז הוא לא אין סופי, ... הדבר שאינו מוגדר, הרי שגם זו מחשבה על דבר מוגדר. כי גם לומר על דבר שהוא חסר כל הגדרה, גם זו הגדרה. ולכן הדברים הם תמיד מוגדרים. והדרך לדעת את הלא מוגדר, היא על ידי זה שהמחשבה של האדם, מרחיקה את עצמה מהלבושים של המציאות. וכאשר האדם מרחיק את המחשבה שלו ... שהתודעה של האדם מתחברת אל הלא מוגדר. וזה, על ידי זה שהתודעה מרחיקה את עצמה מההגדרות ומהלבושים, של הלא מוגדר. (כל המוגדר, הוא לבושים, של הלא מוגדר). כי האדם תמיד קיים. וגם בשעת ביטול, שאז מתבטלת התודעה העצמית של האדם, גם אז האדם קיים. אלא ... והתודעה, לא יכולה לדעת דבר שאין לו צורה. כי המחשבה אוחזת את הדבר, על ידי הצורה וההגדרה שלה. ולכן האדם לא יכול לדעת את מהות המציאות, כי אין לו איך לאחוז בה. אבל, אם האדם משחרר לגמרי את האחיזה שלו בהגדרות , אז האדם חווה שהוא לא יודע שום דבר מוגדר. ולאחר מכן מה שבעצם נשאר, זו ידיעת השום דבר. זא שאי ידיעת השום דבר, הופכת לידיעה חיובית של השום דבר. וזוהי תכלית ...

... שלושה. והסוג הראשון, הוא רצון רגיל, שבו האדם רוצה איזה רצון מוגדר. כי כל רצון, הוא מוגדר בצורה כלשהי. שהאדם רוצה שהמציאות תהיה בצורה כלשהי, או שלא תהיה בצורה כלשהי, שגם זו כמובן הגדרת הרצון. ורצון כזה נקרא, רצון סופי ומוגדר. ויש גם רצון אין סופי ללא צורה, שבו האדם רוצה רצון, אך רצונו לא מוגדר כלל. שזהו רצון ללא צורה וללא הגדרה. שהאדם עדיין חווה סוג של רצון, אך הרצון שלו לא מוגדר כלל. וכאשר הרצון של האדם לא מוגדר ...

... העצמי, הוא רואה, כי מצד אחד, רצונו, הוא עצמי שלו. כי הוא זה שיוצר את הכל, כי הוא המסובב הראשון, ואז ממילא זה אומר, שהוא יצר את רצונו, ואת ההפרדה שבין רצונו לבין תודעתו, ואת הגדרת רצונו וכולי. אבל מצד שני, הרי רצונו של ...

... משום שאלוהים האמיתי, הוא אין סופי. כי אם הוא לא אין סופי, אז יש ישות גדולה ממנו. ואם הוא אין סופי בשלמות, אז הוא לא נפרד משום דבר, ולא שייך להגדיר אותו ולעבוד אותו. כי הגדרת האלוהים כישות נפרדת בצורה כלשהי מהאדם, היא עצמה עבודת אלילים של ממש. והיא כפירה ...

... האמת המוחלטת היא, שהיש והאין הם אחד ממש. כי במוחלט, אין שום וודאות מוגדרת כלל, ולכן היש והאין הם אחד. כי הפרדת היש והאין, היא יחסית ביחס לתפישה של האדם. ובמוחלט, אין שום הגבלה כלל, ולכן הכל אחד, אפילו ללא הגדרת האחדות עצמה, כי גם היא יחסית. וכאשר הכל אחד ממש, הרי שאז יש לאדם טוב אמיתי, כי הוא תמיד נמצא באחדות ...

... והמהות של כל הדברים, היא ההעדר המוחלט של כל הגדרה. כי הדבר המוגדר, קיומו אינו מחויב, משום שיש אפשרות שתהיה קיימת ישות אחרת, ששונה בהגדרה שלה ממנו. ומה שקיומו אינו מחויב, הוא לא הנמצא הראשון. כי הנמצא הראשון, לא יכול להיות צורה של משהו. כי אם יש צורה, יש העדר הצורה. ואם יש צורה והעדר ... ראשון ללא כל צורה, דהיינו, ישות אחת ללא כל הגדרה . וכמובן שגם ישות אחת ללא כל הגדרה, גם זו הגדרה שנפרדת מהצורות עצמן. ולכן בשורש אין הבדל, גם לא בין הצורה, לבין המהות שלה. וגם זו הגדרה. ולכן בשורש יש עוד מקיף אחר, שמאחד את כל ההגדרות עד אין סוף. וזו המשמעות של אלוהים שיצר אלוהים אחר עד אין סוף ללא נקודת התחלה. ואעפכ הכל אחד. כי מהות המקיפים היא אחת, וגם נפרדת בו זמנית. וכל הדברים ... שגם הוא לא יכול להיות סופי. כי אם למקום יש הגדרה צורה וסוף, הרי שיש מעל ומתחת ולפני ואחרי וצדדי המקום, כי הרי יש לו סוף. ואם יש לו גדר וגבול, אז יש מקום, גם אחרי נקודת הגבול הזו. ובהחלט כן שייך שיהיה ... הצורה ניתן להגביל, אך לא את המהות שהיא חסרת הגדרה וחסרת גבול. ואפשר לדוגמה להגדיר כי קיומו של העולם שלנו לדוגמה, תלוי בקיומו של ציר זמן כלשהו. וניתן גם לומר כי ציר הזמן הזה קיומו הוא לא אין סופי. אך ... מוגדר, גם אם זה על ידי השלילה שלו, גם זו הגדרה, וממילא הוא לא מחויב ולא מצוי ראשון. ונמצא אם כן שאין אלוהים מצוי ראשון ויחיד, אלא יש את המקום והזמן שהם מקיפים את הנפרדות תמיד. כי הנפרדות היא השורש ...