... ומה בדיוק השקר שלו. כי השקר הוא אכזרי. והוא לא רוצה שהאדם יבין אותו. כי ההבנה, היא היפוך השקר. והמהות של השקר, היא החשיבה המעורפלת והלא ממוקדת. שהאדם חושב על הדברים בצורה לא מדויקת, ושהאדם מדבר בצורה כללית מידי, ...

... הוא דבר גדול מאוד. כי הכלום, הוא גדול יותר מכל המקום והזמן. כי בלי צורת מקום וזמן, יש כלום. ומהות המקום והזמן, היא גדולה מהם, והיא הכלום שחסר את הצורה שלהם. ומי שרוצה שלמות, עליו להתחבר אל אותו שום ... שואל את עצמו מיהו ומהו, ומהו העולם הזה שבו הוא נמצא וכולי, על ידי זה האדם רואה ומבין את מהות הזמן והמקום שהיא כלום ממש, ואז האדם מבין שהוא גם רק כלום ממש, וגם בו זמנית, הוא גם רק ...

... מצד זה שהיא באחדות עם האחדות. ושהנפרדות, היא כולה שלמות אמיתית, שלמות שהיא אחת, עם חוסר השלמות (צורה = מהות).

... היא יכולה להיות גם הפוכה כדלקמן. כי הטוב הוא מחמת הנפרדות. כי כאשר הולך לאדם כרצונו, זה טוב עבורו. ומהות הטוב, היא מילוי הרצון של האדם. ובלי שיהיה לאדם רצון, לא יכול להיות לו טוב. ולכן, כאשר הכל אחד, ...

... ברמה הפנימית. והעולם הפנימי והחיצוני של האחדות והנפרדות, הם שניהם קיימים בו זמנית כישות אחת, למרות שהם נראים כסותרים במהותם זה את זה. ואצל מי שהוא טועה, אצלו, הנפרדות החיצונית של העולם שלנו והצורה שבה הוא מתנהל, היא מצטיירת ... לשיגעון של ממש. כי בשכל האמיתי, היש והאין הם אחד וההפכים מתאחדים לישות אחת. והשכל האמיתי הזה, הוא הפך מהות השכל האנושי, שכל מהותו היא ההפרדה בין ההפכים. ובעיני השכל האנושי, השכל האמיתי הוא שיגעון של ממש, כי הוא הפך מהות הלוגיקה והשכל האנושי. ולכן האדם רחוק מהשכל האמיתי של המציאות, משום שהוא טועה, שנדמה לחכם בעיני עצמו. וכל בני ...

... האמיתי, הוא ורק הוא מרחם על האדם באמת. כי הוא יודע מה הם החיים הטובים באמת, והוא מבין את מהות הסבל של האדם. כי גם כאשר נדמה לאדם שהוא שמח, הרי שהוא עצוב. כי האושר שלו, תלוי בסיבות כלשהן, ... של האדם לדעת ולהבין את האמת, הוא לא דבר שניתן לתעתע בו ולזייף אותו לעשות אותו במרמה. כי כל מהות העניין, היא עניין האמת. והאמת, היא נקודה פנימית בתוך האדם, שאין לה שום לבוש גשמי כלל ושהיא חסרת כל ...

... ואז האדם בטוח, שאם הוא מרגיש שהוא קיים, אז הוא קיים. והאדם הוא טועה באפילה, שהוא אינו מבין את מהות קיומו באמת, שהיא אחדות ההפכים. ועל האדם לשנוא את האפשרי ולאהוב את המוכרח. דהיינו, לשנוא את הדבר שאולי הוא ... לנקות את ליבו לגמרי מאמונות כלשהן, וגם מהאמונה שהוא רק קיים. ועל האדם לברר את האמת לגבי קיומו העצמי ומהותו. עד שהאדם רואה שהוא גם כלום ממש, וחווה את אחדות ההפכים, וחי טוב באמת.

... בבירור הבסיס הראשון של כל הידיעות של האדם, שהיא ידיעת האדם את עצמו. ועל האדם לבדוק בשלב הראשון, את מהות קיומו העצמי, ולהבין מיהו ומהו. והשאלה הבסיסית ביותר שעל האדם לשאול את עצמו, היא, האם הוא באמת קיים? וכיצד ... היחידה של האדם, לקבל תשובות לכל השאלות האלו, היא על ידי זה שהאדם מסתכל אל תוכו, ומנסה להבין את מהותו ואת מהות האני שלו ואת מהות קיומו העצמי. כי האדם חי את חייו מתוך תחושה חזקה של אני ואני ואני. ואין לאדם שמץ של מושג ... שורש הכל, הוא האני של האדם. ובלי קיומו של האני, אין שום בעיה כלל. ומי שבאמת רוצה להבין את מהות הבעיות שלו, הוא מוכרח להבין את מהותו העצמית. כי בלעדיה, לא ניתן להבין שום דבר באמת. כי אפשר לתת תיאוריות שלמות על הרצון ועל הדיכאון ועל השמחה וכיוב, אבל כל זמן שלא ברור לאדם באופן מוחלט, מהי מהות התודעה שלו, ואיך ולמה ומדוע היא קיימת, הרי שהאדם לא באמת מבין שום דבר על עצמו באמת. ועל האדם לחקור ולהתבונן היטב על מהות קיומו. ועל האדם לשאול את עצמו, מי אני? ומה אני? האם אני מה שאני רואה? ואולי אני אוסף של ... בני אדם ובעלי חיים, לבין כל שאר הדברים שישנם, כגון הצמחים והדומם. כי הכל אלו רק צורות שונות של מהות אחת. והאם לדומם יש תודעה? והאם לאנשים מתים יש תודעה? תשובה: לדומם ולאנשים מתים ולכל ישות שהיא, יש או ... של משהו אחר, שהוא חסר את צורת המקום והזמן, שהוא האין סוף, החסר הגדרה, הכלום, האין, ההעדר המוחלט, שהוא המהות של המקום והזמן, וממילא, גם של כל מה שבתוכם. והאדם מבין, שהאני וגם מה שאינו האני של האדם, מהותם נפרדת מהם, ובה אין שום צורת אני כלל. כי האני והעדר האני, בשורשם הם אחד, ללא שום מהות אני כלל. ועוד האדם מבין, שהאני והעולם שנפרד ממנו, והמחשבה שמחברת את האדם עם העולם, בשורשם ובמהותם הם אחד ממש, ללא כל הפרדת מקום וזמן. והיודע, והדבר הידוע, והידיעה, הם כולם בשורשם מהות אחת, ללא שום הפרדת מקום וזמן כלל. ואז האני בעצם מבין, שהוא כלום ממש, העדר מוחלט, איננו, ושאין לו ... ומהו דבר ממשי? והאם בכלל יש באמת משהו ממשי (כי כל הממשי, תלוי בקיומו של האני שאינו ממשי)? ומהי המהות של כל מה שקיים? ומה מקיים את הכל? וכולי, עד שהאדם מבין שהכל אחד, וחי חיים טובים באמת.

... בלבד. וכך נמנע מהאדם להבין מציאות שאינה בהכרח לוגית. ולאדם ככ ברור שהיש והאין אלו שני ניגודים שונים, שזו מהות הלוגיקה, עד שהאדם לא מבין כלל, מה החידוש בכך שהיש והאין הם אחד. כי זה נראה לאדם דבר ככ ... אבל הוא לא מבין ולא יכול להבין, כיצד הם קיימים, למרות שבאמת הם כן קיימים. כמו לדוגמה העניין של מהות המציאות והיש. שמהות היש, היא האין, והם ישות אחת ממש. כי היש נמצא בתוך המקום והזמן, שמהותם, חסרה את הצורה שלהם, והיא כלום ממש, שהוא ההוויה של המקום והזמן ושל כל מה שישנו בתוך המקום והזמן. ... כי יש מציאות אחת, שבתוכה נמצא הכל. ואם יש שני דברים ושתי ישויות, הרי שיש משהו אחד שמחבר אותם במהותם, ללא הצורה החיצונית הנפרדת שלהם. ולא יכולות להיות שתי ישויות חסרות כל צורה. משום שהן בעצם ישות אחת ממש. ... כל צורה. ואז הכל מתאחד. כי כאשר הכל חסר כל צורה שהיא, הרי שאין זמן ומקום, והכל אחד ממש. ומהות כל הדברים, היא אחת ממש. שיש דבר אחד, שממלא ומקיף את הכל, שהוא המכנה המשותף הרחב ביותר של כל הדברים כולם, והוא ההעדר המוחלט של כל הצורות באשר הן. ואעפ שהמהות היא אחת, אעפכ ישנן ישויות, שהן נפרדות זו מזו בצורתן החיצונית, למרות שהכל זאת מהות אחת. כי הצורות עצמן, הן עשויות מאותה המהות ומאותו החומר (הכלום) האחד. ומאותו חומר אחד ומאותה ישות אחת שאין בה שום נפרדות של צורות כלל, גם לא ברמת הפוטנציאל (שגם זו נפרדות), הישות האחת הזאת, מהווה צורות שונות זו מזו. וזהו דבר שהוא נגד השכל, שהמהות של המציאות, היא יש ואין בבת אחת (וכפי שכבר ביארתי עניין זה במקומות אחרים נוספים). והרעיון הוא, שהשכל של האדם יכול להבין, שבמציאות שלנו, היש והאין מחוברים אחד לשני כישות אחת ממש, כי הם אחד ממש, כי הצורה ומהותה היא אחד ממש. ואין שום חיות לשום דבר, בלי מהותו של דבר. ולכן אין שום צורה כלל, אלא רק מהות. והמהות היא אחת, ואעפכ הצורות הן רבות. וזהו דבר שאינו נתפש בשכל של האדם, בשום דרך ובשום צורה. וזה בעצם ... לשכל של האדם, המציאות היא משוגעת. כי השכל של האדם, לא מסוגל לתפוש בשום צורה, את השיגעון הזה של מהות המציאות. כי להרבה דברים במציאות ניתן לתת הסבר, אבל לא לעניין של אחדות ההפכים. כי חוסר ההבנה של האדם ... והאדם המוגבל שכלית, מנסה כל הזמן להחליף את הצורות של המציאות. והוא לא מבין, שהוא לא יכול להחליף, את מהות הסבל שלו. כי הסבל נוצר, בגלל הרצון. והרצון קיים, בגלל הקיום העצמי הנפרד, שיוצר תחושת חיסרון ורצון. והקיום העצמי ... מוחלט, שאכן באמת באופן מוחלט הכל אחד, אז ורק אז האדם נכלל באחדות של המציאות, וחי חיים טובים באמת. ומהות התודעה של האדם, היא עשויה מהמהות המשוגעת של המציאות. ומהות התפישה של האדם, היא מכילה בתוכה את כל אפשרויות התפישה כולן. ולכן, כל ישות, יכולה להכיל בתוכה, את כל ...

... שהאדם יסבול ולא יתמרד נגד הסבל, לכן קיימת האשליה שכאן הוא העולם הזה. כי כאשר האדם מתבונן קצת על מהות הקיום שלו, הוא רואה שהיא כולה סבל. ואז הוא רוצה לברוח מהקיום שלו ולחזור להיות מה שהוא היה לפני ... ואף פעם לא טוב לו באמת מבפנים, בלי להיות תלוי בשום דבר. והאדם תמיד תלוי באיזה דבר חיצוני, שזאת מהות הסבל, חוסר השקט הנפשי הנצחי, שתמיד רוצה טוב יותר ממה שיש לו, ושתמיד מפחד שלא יקרה לו דבר רע ...