... ואז הוא מתקרב יותר לשלמות. מהו שורש תחושת החיסרון? אליעד מסביר בפירוט את הרעיון ששורש תחושת החיסרון נעוץ בעצם
ההבדלה בין דברים. לפי הסברו, כל תחושת חיסרון מתחילה כאשר האדם אומר זה אני, וזה לא אני.
ההבדלה הזו בין האדם לבין כל מה שהוא לא הוא, יוצרת אוטומטית מצב שבו האדם מרגיש שמשהו חסר לו. הוא מדגים זאת על ידי השוואה בין אדם שחסר לו כתר על הראש לאדם שלא חסר לו קרן על הראש. האדם שחסר לו כתר מרגיש רע, משום שהוא מרגיש את
ההבדל בין המצב הרצוי למצוי. לעומת זאת, לאדם שאין לו קרן על הראש, לא מפריע שאין לו אותה, משום שאין הוא
מבדיל את עצמו מהמצב הזה, ולכן הוא לא מרגיש חיסרון. האם אפשר להפסיק להרגיש חיסרון לחלוטין? אליעד טוען שניתן להפסיק להרגיש חיסרון באופן מוחלט רק כאשר האדם לא יחווה כלל שום
הבדל בין דבר לדבר, כלומר, כאשר הוא לא יהיה מודע כלל
להבדלים בין דברים בעולם. הוא מבהיר זאת באמצעות דוגמה של אדם שחווה עצמו כאינסופי, אך גם במצב כזה עלול להרגיש חיסרון - משום ... אפילו מצב של שלמות מוחלטת לכאורה יכול להיחוות כחיסרון, כי תמיד קיים משהו מנוגד שהאדם אינו חווה. מכאן, שכל חוויה של
הבדל יוצרת בהכרח תחושת חיסרון מסוימת. מה קורה כאשר אדם מוותר על רעיון השלמות? אליעד מוסיף נקודה חשובה נוספת: לפעמים, ... כי זהו פתרון חלקי בלבד. הפתרון המוחלט מבחינתו הוא להבין לעומק שבאמת אין חיסרון, כלומר, להפסיק להרגיש את תחושת
ההבדל עצמה. האם השלמות בכלל ניתנת להשגה בפועל? אליעד מדגיש שיש דרגות שונות של שלמות. לפעמים מספיק לאדם להבין שהבעיה שהוא חשב שקיימת אינה ודאית, ואז הוא כבר מרגיש טוב יותר. אבל כדי להגיע לשלמות מוחלטת, הוא חייב להגיע להבנה שאין
הבדל בכלל בין הדברים, וזה מצב עמוק ומאתגר בהרבה. כדי להדגים זאת עוד יותר, הוא מתאר מצב שבו האדם מאוהב במשהו בצורה כל כך ... עצמי מוחלט, שזהו מצב של אי - קיום אישי. כלומר, הדרך היחידה לחוות שלמות מוחלטת היא לא לדעת כלום ולא להיות מודע לשום
הבדל, ואז בעצם לא לחוות את עצמך כלל. האם השלמות רצויה בכלל? אליעד מעלה את השאלה האם בכלל כדאי לרצות שלמות מוחלטת, משום ... הוא טוען שאפשר להגיע לשלמות מוחלטת, אך אז היא לא בהכרח רצויה. לפעמים דווקא המצב של חוסר שלמות, שבו האדם מודע
להבדלים וחווה חיסרון מסוים, הוא מה שמאפשר לו להתקיים כישות מודעת, לחוות את העולם ולרצות דברים חדשים. לבסוף, אליעד מסכם ...