... הוא בעצם הקיום של האדם. כי האדם קיים כישות עצמאית, שהיא נפרדת מהמציאות. כי כל זמן שהאדם מרגיש את האני שלו, הרי שהוא לא חווה את השלמות של המציאות. כי אם האדם מודע לאני שלו, הרי שזה רק משום שהוא מכיל בתוכו, גם תחושה של העדר האני. וממילא האדם לא חווה את השלמות, אלא חווה תחושת חיסרון, שהיא כמובן יוצרת רצון, שהוא יוצר את הפחד. ונמצא ...

... זמן שהוא עצמו קיים. כי הקיום של האדם, הוא עצמו חיצוני למציאות. והאושר מגיע, רק על ידי חיבור של האני של האדם, פנימה אל תוכו, דהיינו, אל נקודת האחדות, ואל חוסר הקיום של האדם כישות נפרדת. והסיבה שהאדם לעולם אינו ...

... והאין שלנו ללא כל אינטרס, הוא יגלה שהכל אחד וישמיד את הרע ויחיה טוב באמת. כי כאשר הכל אחד, האני הנפרד של האדם מת, והאדם מפסיק להיות קיים כישות נפרדת. וזהו המוות של האגו של האדם, שהוא רוצה להמשיך לשרוד ... מחוצה לו ושהיא רחוקה יותר ממנו?! ובשלב הראשון, על האדם להתבונן פנימה אל תוכו, ולנסות להבין מיהו ומהו אותו האני המפורסם שאיתו הוא ככ מזדהה. כי בלי להבין את האני באמת, אי אפשר להבין שום דבר אחר באמת. כי האני הזה, הוא הבסיס של כל הידיעות של האדם. ומי שלא מבין את הבסיס של כל הידיעות שלו, כיצד הוא יבין את הידיעות שלו שהן חיצוניות אליו?! כי אם לדוגמה האני הזה של האדם, הוא ישות טועה, הרי שכל המידע שלה, הוא שגוי ושקרי. ועד שהאדם לא יבין את מהות התפישה שלו, ואת מהות השכל שלו, ואת מהותו העצמית של האני שלו, הוא לעולם לא יגלה את הטעויות, שהשכל מזין אותו ואת האני שלו. כי קיומו הנפרד של האני, הוא עצמו הטעייה. כי האני הנפרד של האדם, הוא זה שאחראי לכל הסבל של האדם. כי בלעדיו, לא היה לאדם רע כלל. והאני הנפרד של האדם, דהיינו, תפישת האני את עצמו בצורה נפרדת, היא עצמה שורש הסבל בכבודו ובעצמו. וגם הסבל הזה, רוצה להמשיך להיות קיים. כי ברגע ... במאומה. כי רק הגילוי העצמי של האדם, שהוא אחד עם שורשו ושהכל מושלם, רק זה מה שיציל את האדם. והאני הנפרד של האדם עצמו, יש לו אינטרס ברור בחיפוש האמת. כי הוא רוצה להמשיך להיות קיים ולעשות תוהו ובוהו, בתוך ...

... הישויות השונות, וממילא יש גם חיסרון. ועל האדם להתבונן על האמת, ולשאול את עצמו מיהו ומהו. כי בלי תודעת האני של האדם, לא היה לאדם רע כלל. והאדם מוכרח להבין מיהו ומהו, כי בלי זה אי אפשר להבין שום דבר ...

... כי האדם מטעה את עצמו מכף רגל ועד ראש. והשקר הלא מודע הראשון והבסיסי ביותר של האדם, הוא חוויית האני הנפרד שלו. שלאדם זה נראה כאמת הקיום הנפרד שלו, למרות שבאמת האדם לא קיים כלל כישות עצמאית ונפרדת, אלא הקיום ...

... יש לאדם ענווה / גאווה של אמת, שהוא מבין וחווה את עצמו שהוא המסובב הראשון, דהיינו, שהאדם חווה את האני שלו, שהוא המהות של המציאות עצמה, שאז האדם חווה, שהוא הבורא של הקיום העצמי שלו ושל הרצון העצמי שלו. שאז ... חווה, שהוא זה שבוחר בבחירה חופשית מלאה את החיסרון הזה. כי גם הקיום עצמו, הוא חיסרון. כי הקיום של האני, הוא ההפרדה ממה שאינו אני. והחכם האמיתי, הוא יודע והוא יכול לכבות ולהעלים את הקיום העצמי של עצמו וממילא גם ...

... שלנו, היא הרבה יותר גדולה ונראית הרבה יותר אמינה, מכל דבר אחר. והקיום העצמי של האדם, שהאדם מרגיש את האני שלו, הוא הרבה יותר אמין, מאשר כל דבר אחר. ואו שהאדם יפסיק להאמין לכל דבר שהוא בעולם, עד שהוא לא ...

... מי אני ומה אני באמת, ומהו קיומי וכולי, על ידי זה האדם מגלה שהוא בתוך חלום של עצמו, ושהוא האני העליון, שהוא אלוהים שחושב את העולם שלנו. ועל ידי הבנה בשלמות, של הסיבה הראשונה באמת ומה היה לפניה וכולי, על ...

... האדם נמצא בחושך ובאפילה גדולה. והחושך ככ גדול, עד שהאדם לא יודע שהוא נמצא בתוך החושך. כי עצם חוויית האני של האדם, היא עצמה חושך גדול, למרות שהיא נראית לאדם כאמת גדולה. והחכם האמיתי מאיר לאדם את דרכו, עד שכל ...

... את קיום מחשבתם. כי אם אין אני, אז גם אין אני חושב. וכאשר יש ספק אמיתי לגבי הקיום של האני, הרי שיש ספק אמיתי גם לגבי הקיום של האני החושב. וממילא זה אומר, שאם אני לא קיים, אז אני גם לא חושב. והשאלה האם אני קיים, היא בעצם כוללת ... משום, שככה הוא מרגיש. כי האדם חווה את קיומו העצמי, והוא מרגיש שהוא קיים. והאדם מרגיש את קיומו של האני שלו, ולכן נדמה לו שהוא קיים. וכל מה שהאדם ידע יודע וידע, הכל תלוי בקיומו של האני של האדם. כי כל דבר שאותו יודע האדם, הנכונות שלו והאמיתות שלו, נובעת מהאמיתות של קיומו של האני של האדם. כי האדם יודע דבר כלשהו, משום שהאני שלו יודע את הדבר. ואם האני עצמו הוא לא באמת קיים, או אם לדוגמה האני הזה הוא משוגע, הרי שגם כל הידיעות של האדם הן טעויות. ומי שרוצה להיות בטוח במשהו באופן מוחלט, עליו לוודא ... לקבל תשובות לכל השאלות האלו, היא על ידי זה שהאדם מסתכל אל תוכו, ומנסה להבין את מהותו ואת מהות האני שלו ואת מהות קיומו העצמי. כי האדם חי את חייו מתוך תחושה חזקה של אני ואני ואני. ואין לאדם שמץ של מושג אמיתי, מיהו ומהו אותו האני המפורסם הזה, שאחראי לכל כך הרבה בעיות ודברים רעים שקורים לאדם בחיים. כי שורש הכל, הוא האני של האדם. ובלי קיומו של האני, אין שום בעיה כלל. ומי שבאמת רוצה להבין את מהות הבעיות שלו, הוא מוכרח להבין את מהותו העצמית. כי ... עצמו, מי אני? ומה אני? האם אני מה שאני רואה? ואולי אני אוסף של חוויות? ואם כן, אז האם האני שלי משתנה כל הזמן? והאם לאירועים עצמם יש תודעה? ואיך נוצרתי לפתע פתאום? ומה גורם לי לחוות את עצמי כישות ... זו מזו, בצורתן במקומן ובזמנן, אבל באמת הן בעצם כולן רק צורות שונות של מקום וזמן. כי קיומו של האני, תלוי בקיומו של מה שאינו אני. כי משמעות וחוויית האני, תלויה במשמעות וחוויית הדבר שאינו אני. והאני וגם מה שאינו האני, שניהם קיימים בתוך המציאות. ולכל ישות יש את המקום ואת הזמן שלה. ובלי שיהיה מקום וזמן, אין אפשרות קיום לשתי ישויות שונות, ואז ממילא אין קיום, גם לא לאני של האדם. כך שהאני של האדם, הוא ישות שקיימת בתוך מקום וזמן, בדיוק כמו כל שאר הישויות שקיימות בתוך המקום והזמן, שהם ההוויה של ... החסר הגדרה, הכלום, האין, ההעדר המוחלט, שהוא המהות של המקום והזמן, וממילא, גם של כל מה שבתוכם. והאדם מבין, שהאני וגם מה שאינו האני של האדם, מהותם נפרדת מהם, ובה אין שום צורת אני כלל. כי האני והעדר האני, בשורשם הם אחד, ללא שום מהות אני כלל. ועוד האדם מבין, שהאני והעולם שנפרד ממנו, והמחשבה שמחברת את האדם עם העולם, בשורשם ובמהותם הם אחד ממש, ללא כל הפרדת מקום וזמן. והיודע, והדבר הידוע, והידיעה, הם כולם בשורשם מהות אחת, ללא שום הפרדת מקום וזמן כלל. ואז האני בעצם מבין, שהוא כלום ממש, העדר מוחלט, איננו, ושאין לו שום הוויה כלל. ושאותו האין הוויה, הוא החיות של האני של האדם, בדיוק כמו שהוא החיות, גם של כל שאר הדברים שישנם. וכאשר האדם מתבונן בזה, הוא הופך להיות כלום ... והאם אני דבר ממשי? ומהו דבר ממשי? והאם בכלל יש באמת משהו ממשי (כי כל הממשי, תלוי בקיומו של האני שאינו ממשי)? ומהי המהות של כל מה שקיים? ומה מקיים את הכל? וכולי, עד שהאדם מבין שהכל אחד, וחי חיים ...