... שכל תלונה שיש לאדם על אלוהים או על המציאות היא למעשה תלונה של האדם על עצמו. הסיבה לכך היא שהאני האמיתי של האדם אינו נפרד מהמציאות עצמה. אליעד משתמש בדוגמה של אדם שחולם חלום רע - למשל אדם החולם שרוצחים ... מבין שגם התודעה שלו עצמה אינה בשליטתו, אלא מופעלת על ידי אותו כוח. בסופו של דבר, האדם מגיע להבנה שהאני האמיתי שלו הוא הישות הראשונה, אותה ישות המכונה אלוהים או המציאות. במצב זה, הוא מתחיל לשאול שאלות על המציאות מתוך ... ההסבר, חשוב להבין שכל תלונה שיש לאדם על מה שקורה לו, היא בעצם תלונה על עצמו. הסיבה לכך היא שהאני האמיתי של האדם חופף למציאות עצמה. אפשר לקרוא לכוח שמניע את הדברים אלוהים, מציאות, גורל או עולם, אבל בפועל זו ... בשליטתו, אלא מופעלת בידי אותו כוח יסודי. בסופו של דבר, התודעה של האדם גדלה עוד ועוד, עד שהוא מזהה שהאני האמיתי שלו הוא הישות הראשונה, אותו כוח שקורא לו אלוהים או מציאות. משם הוא גם תופס את הפרספקטיבה שקדמה לאלוהים, ... הוא מתלונן? על עצמו הוא מתלונן, למה? נלמד עכשיו מה זה לקחת אחריות אמיתית, מי שיתבונן פנימה, יגלה בעצם שהאני האמיתי שלו, זו בעצם המציאות! זה אלוהים!! זה דומה לאדם שנמצא בתוך חלום, חולם שרוצחים לו את הילדים, בחורה חולמת ... כאן! זה נקרא לסבול מפיצול אישיות. ולכן שקורה לאדם משהו רע, הוא צריך להבין שהוא האחראי האמיתי למה שקורה, האני האמיתי הוא שאחראי. עכשיו, כאשר אדם מתלונן על אלוהים ואומר תראו איזה אלוהים רשע זה איזו מציאות רעה, האדם צריך ... את עצמו, יכול להיות שהוא צריך לשנוא את עצמו, לא בזה מדובר, אלא שיבין שהוא מתלונן על עצמו. כי האני האמיתי של האדם היא המציאות עצמה, משל למה הדבר דומה, למשל היד הזו, נגיד שהיד הזו, קורה לה משהו, על ... היד מגלה שהקיום שלה תלוי במשהו אחר, היא בכלל לא תלויה בעצמה, ומה שקורה לאדם אחר כך, שהוא מבין שהאני האמיתי שלו זו בכלל הישות הראשונה, ואז שהאדם מבין את זה, אז כל מה שהוא שאל את עצמו, למה אני ...

... את שתי המקומות האלו כשתי ישויות נפרדות, את לא מסוגלת בשכל לחוות שתי מקומות כמקום אחד. יש תודעה שהיא האני של האדם, שחווה כל מיני חוויות, היא חווה את החוויות בהתאם לאירועים שמתרחשים, המידע נכנס לאדם דרך החושים, שמיעה ראיה ... במירכאות. ההתבוננות בדבר הזה משנה את החוויה. אם אתה רוצה משהו, אתה שואל מה הוא המשהו הזה? מה זה האני הזה בכלל? זה משנה לך את החוויה. והחוויה הזאת היא פנימית, כי מבחינה חיצונית יש מקום ויש זמן, אבל בפנימי ...

... מה זה זמן, ומה זה מקום? שאתה אומר אני ולא אני, זה נקרא מקום, אז שואלים מי ברא את האני, אבל צריך לשאול מה זה אני? מה זה לא אני? משהו נמצא לפניהם. הוא, יש ללא אני, יש ללא ... מבינה שהכל אחד אבל לא חווה זאת, כי זה בשכל שלך, אבל האחד הוא נגד השכל. את חווה את האני ולא אני, את חווה את ההפרדה בין רוצה ולא רוצה, זה בגלל שיש לך שכל. אם לא היה לך ...

... יתבארו בהמשך), הוא מבין שכל זמן שהתודעה של האדם חווה נפרדות משאר המציאות, דהיינו, כל זמן שהאדם חווה את האני שלו בצורה שונה, מאשר האדם חווה את המציאות השלמה עצמה. דהיינו, כל זמן שהאדם חווה את האני שלו, כישות סופית שהיא אינה המציאות השלמה עצמה (שהיא לא רק המציאות שמכילה את האדם, אלא החיבור של כל הישויות ...

... ושאעפכ נמצאת באחדות איתה, וזה כבר עניין אחר. והנה, האדם בשכל האנושי שלו, לא מסוגל להבין, שאין הבדל בין האני שלו לבין המציאות. כי האני של האדם נמצא בתוך זמן ומקום מוגבלים. כי האדם נמצא בתוך הזמן והמקום. והאדם לא ממלא את כל הזמן ואת ...

... גורם לאדם עצמו להיעלם. וככל שהאדם יודע יותר, כך הוא מרגיש יותר את קיומו. כי הידיעות נשענות על ידיעת האני של האדם, וממילא הן מחזקות את האני של האדם. והכל מתחיל בשקר הלא מודע הראשון, שהוא ללא סיבה כלל (שסיבתו האמיתית, היא אחדות המציאות). כי הטעויות של ...

... הוא בעצם הקיום של האדם. כי האדם קיים כישות עצמאית, שהיא נפרדת מהמציאות. כי כל זמן שהאדם מרגיש את האני שלו, הרי שהוא לא חווה את השלמות של המציאות. כי אם האדם מודע לאני שלו, הרי שזה רק משום שהוא מכיל בתוכו, גם תחושה של העדר האני. וממילא האדם לא חווה את השלמות, אלא חווה תחושת חיסרון, שהיא כמובן יוצרת רצון, שהוא יוצר את הפחד. ונמצא ...

... יש לאדם ענווה / גאווה של אמת, שהוא מבין וחווה את עצמו שהוא המסובב הראשון, דהיינו, שהאדם חווה את האני שלו, שהוא המהות של המציאות עצמה, שאז האדם חווה, שהוא הבורא של הקיום העצמי שלו ושל הרצון העצמי שלו. שאז ... חווה, שהוא זה שבוחר בבחירה חופשית מלאה את החיסרון הזה. כי גם הקיום עצמו, הוא חיסרון. כי הקיום של האני, הוא ההפרדה ממה שאינו אני. והחכם האמיתי, הוא יודע והוא יכול לכבות ולהעלים את הקיום העצמי של עצמו וממילא גם ...

... אשם. משום שאצל אלוהים אין טוב ורע, וממילא לא שייך להרגיש אשמה כלשהי. ואם האדם מזדהה בטעות, רק עם האני הנפרד והמצומצם שלו, על ידי זה האדם, גם חווה מצד אחד מחשבות גאווה, שנדמה לאדם שיש בו דברים טובים, שאלו מחשבות מטופשות, עבור מי שהוא באמת אלוהים ואחראי לכל מה שקורה. ואז, כאשר יש לאדם הזדהות עם האני הנפרד שלו, אז ממילא יש לו גם רגשות אשם, על אותם הדברים שהאני הנפרד הזה, אחראי להם. ובסיכומו של דבר, על האדם להבין, שאין שום אשם ושום גאווה כלל, כי הכל אחד אמיתי ...

... מתחיל לקבל כבוד אמיתי. כי הצדיק האמיתי, מנפץ לאדם את הכבוד השקרי שלו. כי הכבוד של האדם, הוא בזכות האני של האדם. כי האדם מזדהה רק עם האני המצומצם והנפרד שלו, שהוא לא יותר מאשר כמו דמות בדיונית באיזה סרט מצויר, או כמו דמות שאינה ממשית, שנמצאת בתוך ...