... וכל דבר שנפרד ממנו, דהיינו, שהוא חווה את קיומו העצמי, שזוהי בעצם מהותה של קיומה של הנפרדות. כי תחושת האני, לא יכולה להיות קיימת כלל, אאכ קיימת גם תחושת הדבר שאינו אני. ותכף שישות חווה את קיומה העצמי, היא ... שהוא העדר האלוהים האמיתי, שהיא אחדות המציאות, שבה אין תודעה עצמית כלל. ולמען הסר ספק, בכלל זה נכלל, גם האני של האדם עצמו, כפי שכבר ביארתי במקום אחר. והאלוהים השקרי הזה שנדמה לאלוהים, ושנראה שהוא עושה את הכל, הוא העבד ...

... פנימה, ואף פעם לא להסתכל החוצה כלל, בשום שלב שהוא! כי האחדות, שהיא התשובה של הכל, היא נמצאת בתוך האני של האדם עצמו, ולא בשום מקום אחר כלל. והאדם מוכרח להתבונן תמיד רק אל תוכו פנימה, ולהפנות את כל השאלות ... האדם מפנה את כל השאלות אל תוכו פנימה, אז מהר מאוד הוא מגלה שהוא אלוהים / המציאות. כי כאשר האני של האדם מסתכל אל תוכו, הוא רואה את הגוף השלם שהוא חלק ממנו, והוא מגלה את האני שחושב את החלום, שהאני הנפרד של האדם, הוא רק חלק ממנו. ואז האדם הופך להיות אלוהים, וחווה שהוא אלוהים. אבל, זהו לא סוף הסיפור. כי לפני שהאדם הבין שהוא אלוהים / המציאות, הוא בעצם היה אחד מהילדים של אלוהים שקרי. כי האני של האדם, הוא אחד מהילדים של האלוהים השקרי. אבל עכשיו כאשר האני של האדם מתאחד עם האני הגדול שלו, שהוא אלוהים / המציאות, עכשיו האדם הופך להיות אלוהים שקרי בעצמו, שהוא עצמו הבן של אלוהים האמיתי, וממילא ... בעיות ממש, יש לאדם גם אחרי שהוא מתחבר לתודעה של זה שחולם את החלום. אלא, שכאשר האדם מזדהה עם האני שנמצא בתוך החלום, אז הוא שואל את שאלות הקיום של היקום, על משהו שהוא חיצוני לו. ואחכ כאשר האדם עובר ... ואז הישות החושבת הראשונה, שהיא זו שחושבת את כל המציאות כולה, אז היא מתבוננת אל תוכה, ורואה את האמת, שהאני הראשון, נמצא באחדות אמיתית, עם כל מה שאני האני עצמו. ואז יש ביטול של התודעה, והאדם הופך להיות אלוהים האמיתי. כי אצל אלוהים האמיתי, אין שום נפרדות כלל, ...

... אותו, ושהוא עדיין לא מבין אותו על בוריו, על האדם לעזוב את הכל, ודווקא לחקור את אותו הנושא. כי האני של האדם, מעודד אותו לחקור הרבה דברים, מלבד את הדבר שאותו הוא כן צריך לחקור. והאדם צריך לחקור ולגלות, את ... שלו, ולהשמיד את כולן, ולא להשאיר להן כל זכר כלל. ובסיכומו של דבר, על האדם ללכת ראש בראש עם האני שלו. ועל האדם לשאול את כל השאלות. ובכל מקום שהאדם מרגיש אי נעימות לחקור איזה עניין, האדם מוכרח דווקא להתעקש ...

... בעיניהם, והם אינם יודעים, אפילו לא, מי הם. כי כאשר האדם אומר אני, אין לו באמת מושג אמיתי, מהו האני המפורסם הזה, שהוא מדבר עליו וחושב עליו ככ הרבה. והאדם עושה הרבה רוח וצלילים כאילו הוא מבין ויודע, והוא אפילו אינו יודע, מהו האני שלו. כי זהו עולם הטעות, שכולם נדמה להם שהם משקרים את כולם. ובאמת, האדם משקר, רק את עצמו. כי השקר, ... הוא, שהוא כופר בשלמות של המציאות, וממילא הוא חווה את הסבל והחיסרון, של הנפרדות של העולם. ויש, שני אני. והאני העליון, הוא האחדות והשלמות של המציאות. שהיא הישות שחושבת את המציאות שלנו. ומצד האמת, האדם הוא גם רק אלוהים. אלא, ... כאלוהים, מחליט (מנקודת מבט של נפרדות), בכל רגע ורגע מחדש, להיות משוגע, ולצמצם את עצמו לתוך צמצום וגבול, שהוא האני של האדם, שהיא התודעה / הנשמה / או כל הגדרה רעה אחרת. כי כל הגדרה, היא רעה. משום שהיא צמצום ... האדם, הן מרחיקות אותו מחוויה של אחדות ושלמות. כי כאשר הכל אחד, אין שום מחשבה נפרדת, כלל. ואפילו ידיעת האני אין. ולכן, כאשר האדם חושב אני נפרד, הוא בעצם יוצר את הרע, במו פיו. כי כל נפרדות, היא כפירה באחדות, והיא עונש של נפרדות, עבור מי שמסתכל מהאני שלו החוצה, במקום פנימה. וכאשר האדם מרגיש את עצמו קיים, הרי שבעצם הוא נמצא באחדות עם החוסר שלמות. כי חוויית האני, היא עצמה חוסר השלמות, כי היא חוויית העדר האחדות של האלוהים. והדרך של האדם להתרפא, היא על ידי זה שהוא ... ויש גם אלוהים, שאין לו מושג שהוא אלוהים, והוא חושב שהוא רק חיסרון, שזהו האדם שחווה עדיין רק את האני הנפרד שלו, ושהוא לא חווה, גם את חוויית האלוהים והשלמות שלו. ועל תפישת האלוהים הלא מושלם (שבתודעת חיסרון), ללכת לחיסרון ... שיודע את האמת שהוא אלוהים מושלם, ושהוא נמצא בתודעה של אלוהים. ובסיכומו של דבר, על האדם להתבונן ולהבין, שתפישת האני שלו הנוכחית, היא שורש הרע והכפירה, במי שהוא באמת, דהיינו, אלוהים. ועל ידי זה שהאדם נצמד לשכל של החכם האמיתי, ...

... סבל, וכשיש קיום נפרד, תמיד יש סבל של תחושת חיסרון. והאדם מוכרח להבין ולשאול את עצמו, מאחר שהקיום של האני שלי עצמי, הוא לא מוכרח אלא רק אפשרי, אכ, מה גורם לי להיות קיים? כי האני של האדם, יכול להיעלם בכל רגע. כי ברגע אחד, האדם יכול פתאום לחדול מלדעת שהוא עצמו קיים. והדבר, הוא לא ... שהוא מגדיר את עצמו (כי באמת, קיום התודעה של האדם, הוא בשליטתו המלאה, כי הוא הראשון וכולי). ומאחר שקיום האני הוא לא מחויב אלא הוא רק אפשרי, אכ, למה הוא קיים? ועל האדם לשנוא את המובן מאליו, ולא לקבל שום ... כי בלי להבין מהו הקיים, אי אפשר להבין למה הוא קיים, ואז ממילא אי אפשר להבין את הקיום של האני, שהוא בעצם סיבת הסבל וכולי כנל. ואז האדם מתחיל לחקור ולהבין, מה בכלל קיים? ומהו הקיום של מה שקיים? ואז ...

... על ידי זה שהאדם חושף את כל השקרים של המדינה, דהיינו, רואה כיצד כל הצורות כולן, כולל הצורה של האני שלו ושל הזמן והמקום, ושל היש והאין, כיצד כל הצורות כולן הן שקר, אז על ידי זה האדם זוכה לראות ...

... מעניינים אותו. ולפעמים האדם נכנס מכך ללחץ ולחרדה, והאדם מפחד לאבד את הרצון שלו לגמרי. וכך גם לגבי תחושת האני, שגם היא מתחילה להיעלם, והאדם מפחד להיעלם לגמרי. וראשית יש להבין, שמבחינה הגיונית, אי אפשר לפחד מלאבד את הרצון לגמרי ... הטוב האמיתי, היא להפסיק ליהנות בפנימיות הלב, מדבר אחד, יותר מאשר דבר אחר. ובחיצוניות, יש עדיין רצונות משתנים. אבל האני של האדם, מחובר לפנימיות שלו, שבה אין שום צורת רצון כלל. ובפועל, האדם כאילו נהנה פחות מהמציאות, אבל מה שבאמת ...

... ולא להיות קיים - איך להישאר קיים תמיד? כי כאשר האדם מתבונן על האמת לאמיתה, הוא נעלם לגמרי. דהיינו, שהאני הנפרד שלו נעלם לגמרי, כאילו הוא לא נמצא כלל במציאות, ללא כל הוויה כלשהי (גם לא כצופה מהצד, או כל ... כל הזמן והמקום בבת אחת. עד כדי כך שנשארת רק ישות אחת קיימת בלבד. עד שאין שום דבר שנפרד מהאני של האדם, עד שאין שום משמעות כלשהי לאני עצמו של האדם, כי רק הוא קיים. והקיום הזה, הוא מה שהאדם ... שהוא אלוהים שעושה את הכל מחוץ למציאות, וכיוב שקרים שונים, שכולם יוצרים סבל. כי כל זמן שהאדם חווה את האני שלו בצורה כלשהי באשר היא, הוא תמיד מרגיש סבל. כי חוויית האני אפשרית, רק כאשר יש גם חוויית מה שאינו אני. וכאשר יש חוויה של מה שאינו אני, ממילא יש גם ... מפחדת שיפסיקו לחלום אותה. כי האדם הוא לא יותר מאשר דמות בתוך מחשבה של ישות אחרת. והאדם שמזדהה עם האני הרגעי שלו, דהיינו, כל אני באשר הוא, כולל גם הנשמה או כל רעיון אחר, הוא בעצם, חי מת, שקיומו אינו ...

... ולסבול עוד יותר כי האדם גם סובל תמיד. משום, שעצם קיומו של האדם, הוא סיבת הסבל שלו. כי חוויית האני של האדם, היא אפשרית, רק כאשר קיימת גם חוויית נפרדות, ממה שאינו האני, שהיא חוויית חוסר שלמות וסבל. ומי שיכיר בכך, שהוא סובל תמיד, וירצה לא לסבול תמיד, הוא יסתכל אל תוכו ועל מהותו העצמית של האני שלו, ויראה שהכל אחד ממש, ויפסיק לסבול לגמרי. ועד שהאדם לא באמת רוצה להפסיק לסבול, עד אז הוא ממשיך לסבול. כי יש כאלו שמטעים את עצמם, ולדבריהם הם לא סובלים. וכמובן שהם מטעים את עצמם, כי עצם קיום תחושת האני, היא עצמה סבל. אבל הם משקרים את עצמם, והם מנסים למצוא כל מיני דברים טובים ונקודות חיוביות וטובות בסבל שלהם. ...

... הייתה לאלוהים, אפילו לא תודעה עצמית. ומי שיתבונן אל תוכו עד הקצה האחרון, שהוא הקצה הראשון ונקודת ההתחלה של האני שלו, דהיינו, מי שיתבונן על מה שהוא היה, לפני שהוא היה קיים אפילו כתודעה, אז ראשית כל הוא מגלה כמובן, ...