... הזמן והמקום. ובלי להבין את מהות הזמן והמקום, לא באמת ניתן להבין שום דבר, על מה שנמצא בתוכם. וגם האני של האדם, גם הוא בתוך זמן ומקום. כי יש מקום וזמן של האני, ומקום וזמן אחרים של מה שאינו אני. וכדי להבין את מהות האני, האדם מוכרח להבין, את מהות הזמן והמקום שהוא נמצא בתוכם. כי האדם, הוא לא השלם עצמו, אלא הוא רק חלק ...

... במציאות. וכאשר יש לאדם רגשי נחיתות ככ גדולים, עד שהוא מחזיק את עצמו לבן אדם, במקום להבין שהוא, זה האני האמיתי שלו, דהיינו, הישות שחושבת את המציאות כולה תמיד, וגם האני העוד יותר גדול, שהוא לא מודע לעצמו כלל (כפי שכבר ביארתי את כל זה במקומות אחרים), אז, כאשר יש לאדם ... שהאדם נעלם לגמרי ואינו קיים כלל, על ידי זה האדם חוזר להיות מה שהוא היה לפני שהוא היה, דהיינו, האני העליון יותר, ואז ממילא האני העליון יותר מתגלה דרכו, וזה נראה כגאווה אלוהית, למרות שבאמת זו אכן גאווה אלוהית, שאליה האדם זוכה, רק כאשר יש ... אמיתי ומזוכך, ולהסתכל פנימה אל תוכו, ולברר מיהו באמת, עד שהוא יראה ויחווה וירגיש כל כולו שהוא נעלם לגמרי, שהאני של האדם מתבטל לגמרי, ואז האדם מקבל אני חדש, שהוא האני האמיתי שלו. ואז האדם זוכה להיות אלוהים האמיתי. ואחכ כאשר האדם חוזר להיות מודע לעצמו, אז הוא הופך להיות אלוהים ...

... כי האדם (כמו כל ישות), הוא מלך אמיתי, אלוהים עצמו וכולי. כי מצד האמת, הצורה והמהות, הם אחת ממש. והאני האמיתי של האדם, הוא זה שחושב את החלום, ולא זה שנמצא בתוך החלום. ואעפכ, הם אחד וכולי. וכאשר האדם מתקרב ... את האמת, כמה רע וכמה סבל יש לו. עד שהאדם סובל, אפילו מעצם זה שהוא עצמו קיים. כי קיום האני של האדם, הוא עצמו זה שיוצר את תחושת החיסרון והסבל. והאדם היה איש בריא, שהפך להיות חולה במחלה קשה ביותר, ... דימוי של רבי נחמן מברסלב, במעשה משבעת הקבצנים), והוא כל היום שוכב ומחכה להיעלם ולהיגאל מצרותיו. אבל לצערו הרב, האני ממשיך להיות קיים, ולסבול לנצח מכאביו של חוסר השלמות. וכך הוא האדם ממש, כי הוא היה אלוהים אמיתי עם ... על גבו את כל הצרות של העולם, והוא סובל תמיד מתחושת חיסרון של שלמות, והוא מחכה כל הזמן לכך שהאני שלו יעלם ויחדל ויפסיק להיות קיים. אך לצערו הרב, זה לא קורה ולא יקרה. כי האני של האדם, קיים, בלי שהאדם שולט בקיום העצמי שלו עצמו. ואז האדם מטעה את עצמו, ומנסה להדחיק את זה שרע ...

האני - למה אתה מרגיש את הקיום שלך? האם הוא אמיתי? כי האדם מטעה את עצמו תמיד. וכל אי ידיעת האמת בשלמות, היא טעות. והאדם לא באמת מבין את מהות האני שלו, ולכן הוא טועה. כי האדם מרגיש שהוא קיים, אבל לאף אחד אין באמת מושג, מה הוא היה לפני שהוא היה? ומה הוא היה בנקודת ההתחלה, לפני שמשהו כלשהו היה? ומי שרוצה לחוות שלמות, עליו להבין בשלמות את האני שלו. דהיינו, להבין, מהיכן הרגש והתחושה הזאת באה. ומי שרוצה להבין את תחושת האני שלו, עליו לחקור את כל התחושות שלו. ועל האדם להתבונן על כל מה שהוא עושה בפועל, וגם על מה שהוא ...

האני ושורש הרצון - איך נוצר הרצון? איך נוצר האני של האדם? האדם סובל תמיד, מכך שהוא לא רוצה להרגיש רע. וכפי שכבר ביארתי, האדם מוכרח להבין למה הוא רוצה ... שלו. וכאשר האדם מתבונן על הרצון עצמו, הוא מבין, שבעצם גם הרצון עצמו הוא ישות מורכבת. כי הוא מורכב מהאני של האדם, בצירוף אל הרצון של האדם. כי האדם יכול לרצות, אבל הוא יכול גם לא לרצות, אלא להרגיש / לחשוב / לשמוע וכיוב צורות שונות, שהן אינן רצון. וקיומו של האני של האדם, הוא מחויב, ביחס לקיומו של הרצון של האדם, שהוא רק אפשרי בלבד. כי אפשרי שיהיה אני בלי שום רצון כלל (בהתחשב בהגדרה של המושג רצון). אבל בלי אני, אין שום רצון כלל. והמהות היא האני, והצורה היא הרצון, שגם הוא מהות, של הצורה הסופית של הרצון, שהוא עצמו המהות, של הפעולה הממשית להשגת הרצון וכולי. ועל האדם לחקור את מהות האני שלו, כדי להבין את הרצון שלו. ובלי שהאדם יבין את האני עצמו, הוא לא יבין את הרצון, ולא את צורת הרצון, ולא את התוצאה של צורת הרצון. וכאשר האדם מתבונן על האני שלו, נדמה לו שזאת ישות שאינה מורכבת כלל. אך לא כך הוא, כי גם האני של האדם, הוא ישות מורכבת. והסימן לדעת, האם הישות מורכבת או לא, היא על ידי זה שהאדם בודק, האם קיימת ישות נוספת שונה או מנוגדת לישות עצמה. כי כמו שקיים האני, כך קיים גם מה שאינו אני. ואם האני היה המצוי הראשון, שממהותו קיימים כל הדברים כולם, הרי שלא היה כל קיום למה שאינו אני. ואם קיים מה שאינו אני, הרי שהאני הוא ישות מורכבת. שהצורה היא האני, כמו גם הצורה של מה שאינו אני, והמהות, היא דבר אחר לגמרי. והמהות של האני, היא היש עצמו כישות, ללא כל צורה. כי יכולה להיות ישות שאינה אני, אבל לא יכולה להיות ישות של אני, בלי שתהיה קיימת ישות כלשהי. דהיינו, האני הוא צורה של יש / של משהו שישנו. ויכול להיות משהו ישנו, שהוא אינו אני, אבל לא יכול להיות אני, בלי שיהיה קיים משהו שישנו. ולכן, האני הוא רק צורה, של משהו שישנו, והמהות, היא הישות של היש עצמו. ומי שרוצה להבין את עצמו ואת רצונו, הוא ... ובלי שהאדם יבין את מהות האין, הוא לעולם לא יבין את מהות הצורות של האין, וגם לא את מהות האני שלו ואת הרצון שלו וכולי. ולכן צריך להבין את האין עצמו. ולכאורה, האין הוא הישות הראשונה והבסיסית ביותר. ואם אין, ... האדם רואה ובאמת מבין את האמת שהכל אחד ממש, אז כל הישות של האדם מתבטלת לגמרי, כי הצורה של האני של האדם, נכללת במהות שלה, שהיא חסרת כל צורת אני, והאדם חוזר להיות מה שהוא באמת, בלי הצורה של האני. ואז ממילא אין לאדם שום שאלה ושום ספק כלל. וגם אחכ כאשר האדם חוזר אל האני שלו, אז הוא כבר יודע את האמת שהכל אחד ממש, ושכל הצורות הן ישות אחת ממש, ושאין שום שאלה כלל.

... ואי אפשר לרצות שום דבר, בלי לשקר שיש נפרדות. ואפילו להיות קיים אי אפשר, בלי לשקר שיש נפרדות של האני, ממה שאינו אני. ואיש אמת, הוא זה, שהוא מודע לכך שהוא משקר, בתוך עולם השקר. ומי שרוצה להיות איש ...

החיסרון שיוצר את האני - בלי חיסרון אין אני כי תחושת האני של האדם אפשרית, רק כאשר האדם מרגיש, שהוא נפרד מדבר אחר שהוא אינו אני. ובלי שהאדם יחווה תחושת חסר כלשהי, הוא אינו יכול לחוות את קיומו העצמי. כי משמעות החוויה של האני, היא רק בגלל שיש חוויה של העדר אני. ולכן ממילא זה אומר, שבלי חיסרון וחוויה של העדר אני, בלי זה אין שום אני כלל. כך שהאדם צריך בעצם לגלות, למה בעצם קיימת חוויית האני שלו, כדי להבין למה הוא חווה חסר וכולי.

... פירושו לחוות חסר של מה שאינו אני, וכפי שכבר ביארתי את כל זה במקומות אחרים. ולכן, ביחד עם תחושת האני, באה תחושת הרצון, שהוא הרצון שיש לאדם להשלים את החסר שלו, ולהשיג את השלמות, של מה שנפרד ממנו. והקיום ... מחויב, כי הכל קיים בתוך זמן ומקום כלשהו. וגם התודעה תופסת זמן ומקום. כי יש את הזמן והמקום של האני ושל התודעה, ויש את הזמן והמקום של מה שאינו אני, שנפרד מהאני של האדם וכולי. וזה בעצם אומר שיש לאדם בחירה חופשית לעשות כרצונו. אבל רצונו לא תלוי בו, וגם קיומו של ... כי האדם הוא חלק ממשהו אחר גדול יותר. שכאשר הוא משתנה לצורה כלשהי, אז כל העולמות כולם משתנים, וגם האני של האדם והרצון של האדם, גם הם משתנים. והדבר דומה לגוף האדם, שכאשר האדם עצמו בוחר לזוז, אז כל הגוף ... בפני עצמו. ומי שיתבונן עוד יראה, כי אין שום מקום שאין בו מקום ואין שום זמן שאין בו זמן. והאני של האדם, נמצא בתוך הזמן והמקום. ולא בהכרח זמן ומקום חומרי וממשי, אלא זמן ומקום באופן כללי, ששום דבר לא יכול להיות בלי זמן ומקום כלשהם. כי גם האני תופס מקום כלשהו בתוך המציאות כולה, והוא קיים בזמן כלשהו וכולי. וזה בעצם אומר, שלמרות שלאדם נדמה שהאני שלו הוא ישות עצמאית, הרי שהמקום והזמן, ממלאים את האני של האדם. או במילים אחרות, המציאות ממלאת את האני של האדם. וגם אם נדמה לאדם שהוא ישות עצמאית שהיא נפרדת משאר הדברים, הרי שבפועל המקום והזמן והמציאות, הם ממלאים את האדם עצמו. ואין שום מקום וזמן, שאין בהם את המציאות עצמה. וזה בעצם אומר, שהקיום של האדם, והאני של האדם, והרצון של האדם, והפעולות של האדם, וכל מה שישנו, אלו הכל תנועות שונות של מרחב הזמן והמקום ושל ... עצמה. והאדם הוא לא יותר מאשר דמות דמיונית בתוך המחשבה של המציאות עצמה. כי אין שום הבדל כלל, בין האני של האדם, לבין כל דבר אחר, כגון לדוגמה דומם / צומח וכיוב, כי את הכל ממלאת הוויה אחת. וכל תנועה ... אז הוא עובר לחוויה של ביטול הבחירה, שהיא התפישה הגבוה יותר, שבה האדם מבין שכל הקיום שלו, ובכלל זה האני ואילך החוצה, זה הכל לא יותר מאשר זרוע מבצעת של המציאות, וביטוי של ישות אחרת, שהיא זו שאחראית לכל ... חלקית, אבל היא עדיין לא השלמות. וכאשר האדם חווה שאין לו שום בחירה חופשית כלל, כי אפילו קיומו של האני שלו לא בשליטתו, אז מצד אחד הוא מרגיש מאוד משוחרר וחופשי, אבל מהצד השני הוא גם מרגיש מאוד מסכן, שאין ... בחירה חופשית מלאה על הכל. כי אחרי שהאדם מתבונן היטב היטב בעין אמיתית על זה שהוא כלום ממש, שאפילו האני שלו הוא לא יותר מאשר צורה של משהו אחר, אז על ידי זה האני של האדם נעלם לו, והוא מקבל אני חדש, שהוא בעצם האני של אלוהים / המציאות, עצמם. כי ברגע שהאדם מבין שהאני שלו הוא ביטוי של ישות אחרת, אז זה מביא את האדם למצב שבו, כאשר הוא אומר אני, הוא מתכוון לישות האמיתית שהיא זו שאומרת את האני דרכו. עד שהאדם אומר אני, וחווה את המציאות עצמה. וכאשר אנחנו אומרים שהאדם חווה שהאני שלו, הוא המציאות עצמה, היינו שהאדם חווה שהאני שלו זאת הישות האחת, שקיומה קודם לקיומם של הזמן והמקום, שהיא הוויה של הכל, שאין בה שום צורה כלל וכולי. והדבר דומה לאדם שנמצא בתוך חלום, שהוא מבין שהוא בתוך חלום. ואז הוא מבין שהאני שלו כמו גם כל מה שנמצא בתוך החלום, זה הכל נמצא בתוך המחשבה של זה שחושב את החלום, שזה האני הגדול יותר של האדם. ואז כאשר האדם מתבונן בזה באמת, אז כאשר הוא אומר אני, הוא מתכוון לישות שחושבת את החלום עצמו, שהיא האני האמיתי שחושב את הכל. ואז האדם מבין, שיש לו בחירה חופשית מלאה על הכל. כי כאשר האדם חווה שהאני שלו הוא המסובב הראשון דהיינו, אלוהים, אז בעצם הוא מבין את האמת, שכל מה שהיה הווה ויהיה, זה הכל התגלות ... מגיע? ומהיכן מגיעה התודעה העצמית שלו כאלוהים? ואז האדם שואל, בדיוק את אותן השאלות, שהוא שאל כאשר הוא חשב שהאני שלו הוא ישות נפרדת, מהיכן הרצון מגיע? ומה אחראי לקיום שלי? וכולי, עכשיו האדם שואל את זה כאלוהים וכמציאות, בגוף ... לבין ישותו העצמית, לבין התודעה העצמית וכולי. כי כל זמן שיש חוויית אני, הרי שיש תחושה של נפרדות, ואכ האני הוא לא אלוהים אמיתי. כי אלוהים האמיתי, הוא ההוויה הראשונה באמת. וכאשר יש רק הוויה אחת שממלאת את הכל, לא ... זמן ומקום (כי יש אני ולא אני, והרצון והישות והתודעה, כל אחד מהם נמצא במקום אחר וכולי). והתודעה של האני האחרון שהיא האדם עצמו, היא חווה שיש לה בחירה חופשית חלקית וכולי כנל.

... והרשע בסדום. ולמה? כי הדבר דומה לאדם שנמצא בתוך חלום של עצמו, שיש לו שני אני. והאדם חושב בטעות, שהאני האמיתי שלו, זה האני שנמצא בתוך החלום. והאדם לא יודע ולא מבין, שהוא בכלל נמצא מחוץ לחלום בעולם האמיתי, והוא זה שחושב את החלום ... זה מוציא אותו חף מפשע. והאדם לא מבין, שאלוהים זה הוא עצמו ממש. כי השלם שמכיל את הכל, הוא האני האמיתי של האדם, שבתוכו מתרחש כל החלום של המציאות הממשית שלנו. וכל מה שקורה במציאות, זה הכל באחריות האני האמיתי של האדם. וכאשר האדם חושב שהמציאות משוגעת, הרי שהוא בעצם חושב שהאני האמיתי שלו, הוא משוגע. ושורש השכל של האדם, הוא המציאות שלנו. והשכל של האדם, שורשו, במציאות שלנו. כי האני האמיתי של האדם, זאת המציאות. והאדם הוא כמו איבר בתוך הגוף של המציאות, כמו אצבע בתוך גוף האדם, שהאני האמיתי של האצבע, זה האדם עצמו. ועל האדם להבין, שהוא רק צורה וביטוי של משהו אחר, ושכל מה שהוא מאשים ...

... שונה מדבר אחר, דהיינו, כל הזמן, כי כל הזמן נדמה לאדם, שדבר אחד שונה מדבר אחר, כי גם חוויית האני של האדם, גם היא נובעת מכך שנדמה לאדם שיש הבדל כלשהו, בין האני שלו לבין כל שאר הדברים, אז בכל פעם, דהיינו, כל הזמן, כשהאדם נתקל בחוויה של נפרדות, על האדם לכפור בהכל, ...