... טובה יותר. והוא שקר, כי הרע תמיד קיים, מעצם הקיום הנפרד של האדם. וגן עדן האמיתי, הוא רק כאשר האני של האדם מצליח להיעלם כישות נפרדת ולהתאחד עם האחדות של המציאות. ואיך יצליח האדם להתאחד עם המציאות? תשובה: על ידי ...

... הכוונה לומר, שכאן מבחינת המיקום הפיזי, הוא מקום הסבל. אלא, שהקיום עצמו, הוא עצמו מקום הסבל. כי כל זמן שהאני של האדם קיים, הוא סובל. משום שתמיד היה הווה ויהיה, הוא מרגיש שחסר לו משהו. והמשהו שהאדם מרגיש תמיד בחסרונו, ... הוא דווקא נהנה להפסיד ולחוות קשיים במשחק, משום שבעיניו זה הכל משחק. כי כל זמן שהאדם מזדהה רק עם האני הנפרד שלו, הוא סובל מכל רגע של קיום שלו. וכל פעם בצורה אחרת, שבאה לידי ביטוי בכך, שכל הזמן יש ...

... אשם. משום שאצל אלוהים אין טוב ורע, וממילא לא שייך להרגיש אשמה כלשהי. ואם האדם מזדהה בטעות, רק עם האני הנפרד והמצומצם שלו, על ידי זה האדם, גם חווה מצד אחד מחשבות גאווה, שנדמה לאדם שיש בו דברים טובים, שאלו מחשבות מטופשות, עבור מי שהוא באמת אלוהים ואחראי לכל מה שקורה. ואז, כאשר יש לאדם הזדהות עם האני הנפרד שלו, אז ממילא יש לו גם רגשות אשם, על אותם הדברים שהאני הנפרד הזה, אחראי להם. ובסיכומו של דבר, על האדם להבין, שאין שום אשם ושום גאווה כלל, כי הכל אחד אמיתי ...

... הכל תלוי בקיומו של האדם. זא אין שום דבר שהאדם יודע אותו, בלי שבתוך ידיעת הדבר, תהיה כלולה ידיעת האני של האדם. כגון לדוגמה כאשר האדם יודע מהו שולחן, הרי שבעצם האדם יודע סוג של חוויה, של האני שלו. כי כל מה שהאדם יודע על השולחן, דהיינו, כל ידיעת האדם את השולחן, זה הכל ידיעות שחיצוניות לאדם. וכאשר ... היא מייצגת את כל האמת האובייקטיבית. כי גם אם היא אמת, שמא היא לא משקפת את כל האמת, ואולי האני של האדם הוא חלק מישות אחרת בכלל, שההבנה הזאת באמת, משנה את כל חוויית המציאות של האדם. וכמו כן, כל ... נקודת מבט שהיא חיצונית, ביחס לנקודת מבט, שמשקיפה על כל הדברים כולם, מחוץ לכל הדברים כולם, כולל, משקיפה על האני, מחוץ לאני לגמרי, בלי שום אני כלל. וזהו דבר שאינו הגיוני, כי כיצד יכול האדם להשקיף על הכל, מתוך ...

... עצמית כלשהי, הרי שהוא עדיין נאחז באגו שלו. והאדם עצמו לא יכול בכוחות עצמו להשתחרר מהאגו שלו לגמרי. כי האני לא יכול להעלים את עצמו, באמצעות כוחו של עצמו. כי ברגע שהאני איננו, בגלל מצב תודעתי שנובע ושמקור כוחו הוא האני עצמו, הרי שממילא האדם לא באמת העלים את עצמו לגמרי. ומי שלא קיים כלל, הוא לא יודע, גם לא ... חווה את זה, כי הוא חי בשקר ומשקר את עצמו שהוא רק בן אדם. והאדם בגלל הטעויות שלו, חושב שהאני שלו, זאת הנשמה והתודעה שלו. והאדם לא מבין, שהוא, זאת גם הישות הראשונה, שהיא האחדות של המציאות, דהיינו, השלמות עצמה. ... דבר, על האדם להחליף את האגו שלו, לאגו של אלוהים עצמו, שמצמצם את עצמו אל תוך העולם ואל תוך האני הנפרד של האדם. וזה אפשרי, על ידי התבוננות פנימית, שהאדם מתבונן אל תוך האני שלו, עד שהוא רואה את הישות שחושבת את המציאות החלומית שלו, וחווה את שלמות האלוהות עצמה.

... את האדם מהאחדות של המציאות. כי הקיום העצמי של האדם, הוא עצמו, כל מהותו היא נפרדות. כי המשמעות של האני של האדם, היא נוצרת וקיימת רק בגלל המשמעות של נפרדות האני, ממה שאינו אני. כך שקיומו של האני של האדם, הוא תלוי בקיומה של הנפרדות. והנפרדות זועקת מכל זמן ומכל מקום, ואפילו מהמקום ומהזמן, של האדם עצמו. ולכן ...

... מתחיל לקבל כבוד אמיתי. כי הצדיק האמיתי, מנפץ לאדם את הכבוד השקרי שלו. כי הכבוד של האדם, הוא בזכות האני של האדם. כי האדם מזדהה רק עם האני המצומצם והנפרד שלו, שהוא לא יותר מאשר כמו דמות בדיונית באיזה סרט מצויר, או כמו דמות שאינה ממשית, שנמצאת בתוך ...

... התחדשות, אסור לו להיות זקן. כי הסבל של האדם נובע, רק משום שהוא זקן. והכוונה היא, שהאדם, נדמה לו שהאני שלו, קיים כרגע כהמשך של הרגע הקודם. וגם נדמה לאדם, שהעולם קיים כרגע, כהמשך של הרגע הקודם. ונדמה לאדם שיש ... גם, שאין שום התחדשות כלל, כי אין שום זמן כלל ואין שום שינוי כלל, כי הכל אחד ממש. ואז האני של האדם נעלם לגמרי, אל תוך האחדות של המציאות. ואחכ כאשר האדם נוצר ונולד מחדש אל תוך הנפרדות, אז האדם ...

... האדם, הוא לא יותר מאשר צורה, שהתודעה של האדם מזדהה איתה. וכל דבר שהאדם מזדהה איתו, הוא הופך להיות האני של האדם. והאדם בצדק מבין, ששום צורה כאן בעולם הזה, לא תביא לו שקט נפשי. כי לא משנה איך שהגלגל ... להיות מודע, גם למה שהוא לא אתה. כי בלי שיהיה לא אני, לא שייך שיהיה אני. והאדם חווה את האני, רק בגלל שהוא חווה, גם את מה ששונה ונפרד ממנו. ועצם חוויית האני, מכילה בתוכה חוויה של חיסרון. שהאדם מתבונן סביבו, וחווה שהאני שלו חסר את הישויות שהן נפרדות ממנו. ולכן האדם תמיד סובל בכל צורת קיום של התודעה, משום שעצם קיום התודעה, ... אין שום צורה כלל. ולכן קיומו של האין האמיתי, הוא המצוי הראשון, שממלא את כל הצורות שיש בעולם. כי האני של האדם, הוא לא יותר מאשר צורה של ישות אחרת. ויש ישות ראשונה שבה אין שום צורה כלל, ושבה האדם לא קיים כישות נפרדת כלל, שזאת המהות של המציאות. ומהמהות הזאת, מתהוות הצורות השונות, שאחת מהן היא האני של האדם. ובעולם של הצורות, כל אחת מהצורות, חסרה את כל שאר הצורות. או נכון יותר לומר, שכל אחת מהצורות, ... של הגוף, האדם חוזר להיות מה שהוא באמת, דהיינו, תודעה. ואלו, חייהם אינם חיים, כי הם מתים חיים. משום שהאני שלהם, מזדהה עם גוף שהוא מת. ומי שמתבונן, הוא מבין שהוא זאת התודעה עצמה שמודעת לקיומה, ושהיא אותה תודעה, עם ... אך לא מעבר לכך. והגוף של התודעה, משתנה כל הזמן. ותמיד התודעה מזדהה עם משהו כלשהו בכלל, ועם תחושת האני של האדם בפרט, שהיא עצמה הגוף והגבול של האדם. כי תחושת האני, כולאת את האדם בתוכה, ומצמצמת את חוויית השלמות של האדם. והאני של האדם, גם הוא רק גוף, ביחס לאני העליון ממנו, שהוא שלמות המציאות. בדיוק כמו בחלום, שבו האני האמיתי של הישויות שבתוך החלום, הוא האני של הישות שחושבת את החלום. וכך גם כאן, האני האמיתי של האדם, זאת השלמות של המציאות, ששם אין שום אני כלל. כי בשורש המציאות, כל הישויות מתאחדות כישות אחת ... הקיום הנפרד של האדם, הוא באחדות מוחלטת, עם העדר הקיום שלו. ומי שרוצה לחוות את תחושת הקיום הזאת, שבה האני הנפרד, נכלל בתוך העדר הנפרדות של האני, עליו להתבונן אל תוכו ולהיות איש אמת באמת. ועל האדם לנסות להבין מיהו ומהו? ומהי התודעה שלו? ואיך היא ...

... הזמן והמקום, היא מחוץ לזמן ולמקום, כי היא חסרה את צורת הזמן והמקום. וכאשר האדם מודע לקיומו העצמי של האני שלו, הרי שממילא האדם בתוך חוויית זמן ומקום. כי משמעות האני קיימת, רק כאשר יש קיום גם למה שאינו אני. ואכ כדי שתהיה משמעות לאני של האדם, לשם כך צריך שיהיה גם מה שהוא אינו האני של האדם. דהיינו, מוכרח שיהיו לפחות שתי ישויות שונות, והן כמובן מצריכות זמן ומקום. וכאשר האדם מרגיש אני, הוא בעצם ... זאת כשאלה פילוסופית בלבד, שאינה קשורה לחוויה הרגשית שלהם. כי יש הבדל גדול בין חוויית השאלה של האדם, האם האני שלו קיים, לבין חוויית שאר השאלות המעשיות של האדם, כגון לדוגמה האם דבר כלשהו ממשי קיים או לא, שאז האדם ...