... הכאב אינו טמון בעובדת המוות עצמה, אלא בפירוש שהאדם מעניק לאותה עובדה. המוות עצמו הוא אירוע נייטרלי, עובדה ללא מטען רגשי מובנה. האדם הוא זה שמעניק לעובדה משמעות
שלילית ומכאן נובע סבלו. הדוגמה הראשונה היא של אב שכול שמאבד את בנו במלחמה או באסון כלשהו. אליעד מסביר כי האדם צריך להבין תחילה כי הסיבה לסבל שלו אינה מות הילד עצמו. מות הילד הוא עובדה, והעובדה לכשעצמה איננה דבר טוב או רע. הבעיה היא בכך שהאדם מפרש את מות הילד כאירוע
שלילי בלבד. הוא מסביר שהסבל נובע לא מעצם האובדן, אלא מכך שנלקחה מאותו אדם הנאה מסוימת שהילד סיפק לו. במילים אחרות, האדם הוא זה שהתרגל לקבל מהילד תחושות של משמעות, אושר, ... ומכאן שאין סבל או הנאה מוגדרים. כיצד מתמודדים עם אובדן של אדם קרוב בפועל? ברמה הפרקטית, אליעד מסביר שברגע האובדן האדם צריך לקחת צעד אחורה, לזהות שהרגש
השלילי שהוא חווה נובע רק מפירוש שהוא עצמו מעניק לאירוע ולא מעצם האירוע. בשלב הבא, האדם צריך לתרגל חשיבה מתוך הפרדה ברורה בין עובדה לפירוש. הוא צריך להבין שמה שקרה הוא עובדה, אך הפרשנות שלו לאותה עובדה היא זו שמייצרת את הסבל. כשהאדם מסוגל לראות בצורה ברורה כי האובדן הוא עובדה בלבד, הוא יכול לבחור בפרשנות אחרת, פרשנות פחות
שלילית ואפילו חיובית במידה מסוימת. אליעד מדגיש שהאדם תמיד יכול למצוא צד חיובי גם באובדן הנורא ביותר, אם רק ילמד להפריד בצורה מוחלטת בין עובדות לבין פרשנויות. איך מפתחים את ...