... - איך להשתמש בשאלות הסחה? איך להשתמש בשאלות הטעייה? איך לעשות מניפולציה? איך ליצור
ספק אלטרנטיבי? איך לעשות הסחת הדעת? איך לשתול מחשבות בת מודע? איך לגרום למישהו להאמין לך? וכאן אבאר עוד דרך ועוד שיטה, איך באפשרותך לעשות ... ולשכנע אותו לחשוב לעשות מה שאתה רוצה. והדרך לכך היא, על ידי זה שאתה מנתב את תחושת
הספק שלו, מהרעיון שאתה רוצה שהוא יאמין לך, אל רעיון אחר שמאמין ברעיון שלך. ואבאר כאן גם: איך המוח של האדם מנתח את המידע שהוא שומע? ואבאר, מהן שאלות הסחה ושאלות הטעייה ואיך להשתמש בהן? ומהו
ספק מהותי ומהו
ספק צורני ומהו
ספק אלטרנטיבי? ואסביר גם, מהן שאלות של צורה שאלות מורכבות, ומהן שאלות של מהות שאלות פשוטות ואיך להשתמש בהן בתהליך של שכנוע? ומהי שאלה צורנית ומהי ... לעצמך לקבל החלטות יותר נכונות עבור עצמך, באמצעות שאלות עצמיות? ואבאר איך לחזק את
הספק האלטרנטיבי שאתה מציב לאדם? ואיך לגרום למישהו להאמין לך? ועוד. ואסביר: כאשר אתה אומר למישהו רעיון כלשהו, אוטומטית תת המודע של השומע, מטיל
ספק באינפורמציה שנתת לו ומנסה לבדוק, האם אכן זאת האמת, או שלא. וכאשר אתה רוצה שמישהו יסכים איתך ואתה מעביר לו מסר מסוים, מיד בתת המודע שלו מתעוררת ... שלו, שבודקת את אמיתות המידע שהוא מקבל. והדרך לכך היא, על ידי זה שאתה מנתב את תחושת
הספק שיש לאדם לגבי מה שאתה אומר לו, אל דבר אחר ואל רעיון אחר, שעצם הטלת
הספק באותו הדבר, היא עצמה הבעת אמון ברעיון שלך. לדוגמה (חינוך ילדים): נניח שאתה רוצה שהילד שלך יאכל ארוחת צהריים. עכשיו, אם תשאל אותו האם אתה רוצה ... אפילו לדוגמה תאמר לו בא לאכול צהריים, בכל אחד מהמקרים בתת המודע של הילד, תהיה תחושת
ספק לגבי הרצון לאכול צהריים. דהיינו, תת המודע של הילד ישאל את עצמו, האם אני רוצה לאכול צהריים. לעומת זאת, באפשרותך לשאול את הילד שאלה אחרת ולומר לילד משפט אחר, שיעביר את
הספק של הילד, למקום שבו בכל מקרה הוא מסכים עם מה שבאמת חשוב לך שהוא יסכים. לדוגמה: מה אתה רוצה לאכול לארוחת צהריים?, שאז אתה בעצם מעביר מסר לתת המודע של הילד,
שהספק הוא רק לגבי מה לאכול ולא לגבי האם לאכול. ואת הרצון של הילד להטיל
ספק ולחשוב בחשיבה עצמאית לגבי מה שאתה אומר לו, את זה אתה מנתב אצלו לגבי מה לאכול, ולא לגבי האם לאכול. כי הטלת
ספק, היא לא רק מנגנון הגנה, אלא היא גם צורך רגשי של האדם, שרוצה להרגיש שהוא מחליט בכוחות עצמו ושאף אחד לא מחליט לו מה לעשות וכיוב. ואז את הצורך הרגשי של האדם להטיל בך
ספק , את זה אתה מנתב אצלו למקום שבו זה אפשרי מבחינתך שהוא יטיל
ספק, כגון לדוגמה מה לאכול לארוחת צהריים. ולא למקום שלא נוח לך שהוא יטיל
ספק, כגון האם בכלל לאכול צהריים. ויש כאן רמת תחכום נוספת, והיא שבאפשרותך עוד יותר להרחיק את
הספק מהמקום שבו אתה לא רוצה שהאדם השני יטיל
ספק. כגון לדוגמה, המשפט שאומר מה אתה רוצה לאכול לארוחת צהריים, שהוא בעצם מעביר את הפוקוס של השומע, מהשאלה האם אתה רוצה לאכול, לשאלה מה אתה רוצה ... כי כאשר האדם חושב על מה לאכול, המרחק מהשאלה מה לאכול, לשאלה האם לאכול, המרחק
מהספק שאתה מוכן שהוא יחשוב עליו, אל
הספק שאתה לא מוכן שהוא יחשוב עליו, המרחק הזה הוא לא ככ גדול. וכאשר אתה אומר לילד מה אתה רוצה לאכול, עדיין אתה לא מספיק מרחיק אותו
מהספק של האם לאכול. ולשם כך יש אפשרות לעשות את המניפולציה בצורה יותר מתוחכמת, שבה אתה מרחיק את תחושת
הספק שבתת המודע של השומע, למקום רחוק יותר מהמקום שאליו אתה לא רוצה שהוא יסתכל. והדרך לכך היא, על ידי זה שאתה הופך את
הספק האלטרנטיבי שאתה מציג בפניו, ליותר ממשי וליותר מוחשי. לדוגמה: במקום לשאול מה אתה רוצה לאכול לארוחת צהריים, תשאל מה אתה רוצה מעדיף לאכול לארוחת ... אסביר את ההבדל בין רוצה לבין מעדיף). כאשר הניסוח של השאלה, לוקח בעצם את תחושת
הספק האלטרנטיבי שאתה יוצר לאדם, ומעצים אותה והופך אותה ליותר ממשית, כדי שהאדם יתמקד
בספק האלטרנטיבי, במקום
בספק המהותי לגבי מה שאתה אומר לו. כי יש שני סוגים של
ספק. יש
ספק מהותי (שאלות של צורה שאלה צורנית), שהוא
ספק שעוסק במהות של הדבר. ויש