... אתאבד. גם הוא לא מספיק קיצוני. כי מי שבאמת רוצה את ההצלחה ורוצה להצליח, אז הוא צריך להיות במצב, שהוא ככ רוצה להצליח, עד כדי כך שהוא לא מסוגל לדמיין את עצמו שהוא לא מצליח, ואז ממילא הוא כבר מצליח. ואם האדם מסוגל לדמיין את עצמו ככישלון וכחוסר הצלחה, הרי שהוא לא מספיק חשובה לו ההצלחה. ובכל מקרה אחזור שוב ואסביר, שכל רעיון שהוא, ...

... לחשוב בצורה מקובלת והגיונית, ולהטיל ספק בכל מה שהחברה וההיגיון המקובל תופסים כנכון. לדוגמה, הוא שואל את האדם האם יוכל לדמיין מצב שבו להיות חולה בפרקינסון וליפול ברחוב זה דבר טוב. למרות שזה נראה ... היא או לא להיות חולה (דבר שלרוב אינו אפשרי), או לשנות את ההיגיון שלו לגבי משמעות המחלה. הוא חייב להגיע למצב שבו הוא יכול לדמיין שהוא שמח למרות המחלה, למרות שלכאורה הדבר נראה בלתי אפשרי. האם פחד ...

... לא רואה. אני לא עומד לפתור לך את הבעיות של הגוף, אבל כאשר יש לך בעיה, האני שלך לא ידע את קיומה של הבעיה. אתה מגיע לכזאת תפיסה שאפילו את הבעיה אתה לא יכול לדמיין . הפיתרון הוא שהכל תלוי בידיעה. אם אתה תדע מה המהות האמיתית, זה יגרום לך לא לדעת שום דבר, ואז אין שום שאלה. צריך ללכת ...

... שבו אפשר להעלות את האפשרות של אולי אני אקרע את הנייר והנייר לא ייקרע. לעומת זאת, ישנם דברים בשכל שאין להם היפוך, כמו אם זה פה, אז זה פה, שלא ניתן לדמיין אותם אחרת. כל מה שאנו יודעים מבוסס על אכסיומות מסוימות, והם מהוות את יסוד כל תפיסת העולם שלנו. מהן האכסיומות היסודיות של השכל? אליעד מסביר כי כל ההבנה שלנו, כמו ... שאין הבדל בין יש לאין. האם קיימים דברים בשכל שאין להם היפוך? אליעד מבדיל בין מצבים בשכל שיש להם היפוך אפשרי, כמו אם אקרע את הנייר, הנייר ייקרע (שאפשר לדמיין שהוא לא ייקרע), לבין דברים שהשכל אינו מצליח להיפוך אותם, למשל אם זה פה, אז זה פה. ההסבר הוא שיש ידיעות בסיסיות ושורשיות שנראות לנו כבלתי הפיכות בשכל, ודווקא שם ...

... לשלוט בחוקי הטבע ולפעמים אפילו לשנות את מה שנראה כמציאות בלתי ניתנת לשינוי. מה זה שליטה מלאה בטבע? הדברים נוגעים ליכולת לשלוט בטבע באופן מוחלט, כפי שאליעד מציין בשיחה עם שותף דמיוני . הוא מציין כי שליטה בטבע לא חייבת להיות פיזית דווקא, אלא גם בהבנה ...

... אחרת. או אפילו שהאדם זוכר מה הוא עשה לפני כמה דקות, שזה בעצם זמן עבר אך לא זמן הווה. ויש גם את זמן העתיד, שהוא עוד לא קרה, ושהאדם רק מדמיין שהדבר יקרה בעתיד. ומי שיתבונן יראה, כי הזמן הכי ממשי עבור האדם, הוא זמן ההווה. כי מה שקורה בהווה, האדם יותר בטוח בו, ... וזה בעצם אומר, שאם ברצונך להחליש רעיון כלשהו, עליך לנסות להציג אותו כאילו הוא רעיון ישן שפג תוקפו, או שכאילו הוא איזה רעיון עתידי דמיוני ובדיוני. וכאשר ברצונך לחזק רעיון כלשהו, עליך להפוך אותו לרעיון ממשי ששייך לרגע הזה של ההווה. לדוגמה: נניח שמישהו ...

... מחויב (תמיד קיים), אז אולי אין לי ברירה אלא לסבול? תשובה: כאן מתעוררת שאלה עמוקה: אם אתה באמת חושב שהחיסרון הזה מחויב, אז לא היית מתלונן עליו, כי לא היית מצליח לדמיין מצב ללא חיסרון. אדם לא מתלונן על משהו אם אין לו אפשרות לחשוב על היפוכו. כדי שתרצה לבטל חיסרון, אתה צריך לחשוב שיש אפשרות לחיות ללא אותו חיסרון. אם אינך מצליח לתפוס בדמיון או בתודעה מצב ללא חיסרון - לא תהיה לך התנגדות לעצם קיומו. מה הקשר בין היכולת לדמיין את ההפך לבין חוויית הבעיה? שאלה: אז כדי לחוות בעיה, אני צריך גם לדמיין את ההפך שלה? תשובה: נכון. לא יכולה להיות בעיה ללא ידיעת הפתרון, או לפחות האפשרות לדמיין פתרון. אם אתה אומר אני לא רוצה שולחן, זה מעיד שאתה מסוגל לדמיין אין פה שולחן. אם אתה אומר אני לא רוצה שתמיד יהיה חיסרון, זה מעיד שאתה מסוגל לדמיין מצב של אין שום חיסרון - שהוא מצב הנובע מהתודעה שמבטלת את הנפרדות (או במילים אחרות, אין ... שהיית מעדיף. מה ההבדל בין בעיה רגילה לבעיה של חיסרון תמידי? שאלה: מה ההבדל, לדוגמה, בין חסר לי כסף לבין תמיד יש חיסרון? תשובה: כאשר אתה אומר חסר לי כסף ואתה מדמיין שיש אפשרות אני משיג כסף - הדמיון כשלעצמו לא פותר לך את הבעיה בפועל, הוא רק מצביע שיש לך אפשרות לחשוב על פתרון. אבל זה עדיין לא הופך אותך לעשיר באותו רגע. ואילו כשאתה חווה את הבעיה הבסיסית של תמיד יש חיסרון - עצם היכולת לדמיין מצב של אין חיסרון (מצב של אחדות מוחלטת או אין שכל) משנה את כל נקודת המבט באותו רגע, כי ... מסוגל להכיר בכך שקיים אין שכל שבו לא חווים שום נפרדות, ואתה באמת מתחבר לרעיון הזה, אתה כבר לא בטוח יותר שיש בעיה בהגדרת המציאות. זה שונה מבעיה רגילה שבה עצם הדמיון לפתרון לא מיד מעלים את הבעיה. אז מה עושים בפועל? שאלה: מה עלי לעשות כדי להתמודד עם ... אלא יותר מודעות גבוהה. התבונן היטב על השורש של אותה תחושה תמיד יש חיסרון - שאל את עצמך: האם אני באמת בטוח שאין שום דרך להשתחרר מהחוויה הזו? האם אני מסוגל לדמיין מצב של אחדות? עצם ההתבוננות הזו יכולה לפתוח פתח לחוויה שבה אינך מפריד בין הדברים, או לפחות להבין שהיכולת לדמיין או לתפוס מצב אחר קיימת בך. שאלה: אז המודעות של אני מבין שיש לי בעיה היא בעצם הכיוון ... עם זאת, כל עוד אתה כאן עם שכל מוגדר, אתה תמיד חוזר לתחושת יש כאן משהו ואין כאן משהו אחר. לכן, כשאתה אומר אולי יש דרך לצאת מהחיסרון, עצם השאלה מעידה שאתה מסוגל לדמיין מצב אחר, וזו כבר ההוכחה שאתה לא בטוח שהחיסרון מחויב. איך להעמיק את ההתבוננות? שאלה: מה ... למשל חסר לי כסף, אתה מבין שהחוויה הזאת נובעת מהפרדה, אבל אני לא כיוונתי לזה. אני מתכוון שעצם ההפרדה היא חוויית החיסרון. למשל אתה יודע שיש פה שולחן? אתה יכול לדמיין שולחן? כן. זה אומר שאתה בחוויית חיסרון. למה? כדי להרגיש שזה שולחן, אתה צריך להרגיש ... לך בעיות יותר גדולות. ברגע שיגמרו לך הבעיות הגדולות אתה תהיה מודע לבעיות הקטנות. אם יגמרו לך הבעיות, אתה תתחיל להיות מוטרד מזה שיש כאן שולחן. אם תשב עם עצמך, ותדמיין שאין לך יותר בעיות, אתה תחווה חיסרון מעצם זה שאתה לא שלם. אני רוצה להגיד שגם הפוך זה ... את זה. אני מנסה להראות לך שאתה לא בטוח שתמיד יש חיסרון. שאלה: אני לא בטוח שהבעיה מחויבת. אליעד: אז מה השאלה? כדי להגיד על משהו שהוא בעיה, אתה צריך להיות מסוגל לדמיין את ההפך. אתה רואה את כל הבעיות שיש וחווה שהם קיימות בגלל שאתה רואה את ההפך. אבל אם ... את ההפך. שאלה: לא יכולה להיות לך בעיה, אם אתה לא יודע מה הפיתרון שלה. אליעד: להגיד, אני לא רוצה פה משהו, זה כמו להגיד, אני רוצה פה משהו אחר. אז אם לא היית יכול לדמיין פה משהו אחר, אז לא היית יכול להגיד שאתה לא רוצה משהו. להגיד אני לא רוצה את זה, זה בעצם להגיד אני רוצה משהו אחר, ואם התודעה שלך הייתה חושבת שמחויב שיהיה פה המשהו הזה, והיא לא הייתה יכולה לדמיין משהו אחר, לא היית יכול להגיד שאתה לא רוצה את המשהו האחר. שאלה: לא יכולה להיות לך שאלה, ... השכל, האדם אומר שהוא לא רוצה שולחן, זה אומר שהשכל שלך יכול לחשוב על משהו אחר. אבל אם אדם אומר, שהוא לא רוצה להיות במצב שתמיד יש בו חיסרון, זה אומר שהוא יכול לדמיין מצב שלא תמיד יש בו חיסרון. כי אם הוא לא היה יכול להתחבר לאין שכל, הוא לא היה יכול להיות מוטרד מכך שתמיד יש חיסרון. ואם הוא מוטרד מכך שתמיד יש חיסרון? כי הוא מדמיין את האין שכל, ואם הוא מדמיין את האין שכל, אז אין כבר שאלה מדוע יש חיסרון. וזה שונה מבעיה רגילה. כי בבעיה רגילה, למשל אתה לא רוצה עט כחול, אלא רוצה עט אדום. אבל אין לך עט אדום, אתה רק מדמיין עט אדום. אבל באין שכל, אם אתה מבין מה אמרת, זה עושה היפוך לשאלה עצמה. לדוגמה, אני רעב ורע לי, אתה יכול לדמיין את עצמך שבע. אבל זה שאני אומר לעצמי שאני שבע זה לא אומר שאני לא רעב. (בחיצוני זה לא ... אם אתה אומר שרע לך מזה שתמיד יש חיסרון, ואתה מבין מה אמרת, אז כדי שיהיה לך רע מזה שתמיד יש חיסרון, אתה מתבונן, למה רע לי מזה שתמיד יש חיסרון? כי אני בעצם יכול לדמיין שלא תמיד יש חיסרון, כי אם הייתי בטוח שתמיד יש חיסרון, אז לא היה לי רע מזה שתמיד יש ...

... להתייחס אליה כאל אוסף של אירועים חסרי הקשר. שאלת הדמיון והשכחה - איך גורמים לזה לקרות? המשתתפים בשיחה שואלים כיצד ניתן לגרום לעצמנו לשכוח את האמת או לדמיין את הדברים בצורה שונה. אליעד עונה כי זה קורה באופן טבעי, אולם השאלה המהותית היא איך ניתן לגרום לכך ... או להתייחס אליה כאל אוסף של אירועים חסרי הקשר. שאלת הדמיון והשכחה - איך גורמים לזה לקרות? המשתתפים שאלו כיצד ניתן לגרום לעצמנו לשכוח את האמת או לדמיין דברים בצורה שונה. התשובה הייתה שזה קורה מעצמו, אך השאלה המהותית היא איך אפשר לגרום לזה לקרות באופן ... בסוף כולם מגיעים לאותו שלב. ש1: איך אתה גורם לעצמך לדמיין כאילו לשכוח. ש2: זה קורה. אליעד: הנה היא אמרה זה קורה. ש: איך זה קורה? אליעד: איך זה קורה אבל איך זה ...

... נובע מהעובדה שקיימת הפרדה כללית בין קיים ללא קיים. שאלה: איך זה קשור לתחושה? תשובה: זו שאלה על מודעות. כמו שאדם מדמיין פילים ויודע בו - זמנית שהוא מדמיין , כך גם אפשר להגיע למצב תודעתי שבו רואים כיצד נוצרת כל מחשבה או רצון. ברגע שרואים שהכל מבוסס על הפרדה בין יש לאין, אפשר לשחרר את ההפרדה ... את המחשבה של האני, ואתה קולט שהאני הזה נובע בגלל שאתה מבדיל בין משהו למשהו. זה הכל עניין של מודעות. זה כמו אדם שמדמיין פילים והוא יודע שהוא מדמיין אותם. אני מדבר על מצב כזה שאתה יודע, ואתה רואה את היווצרות המחשבה בשורשה. אתה רואה איך המחשבה נוצרת. רואה את המקום של היש והאין, ואז ...

... שזה גרוע, אבל אני יודע מעצמי שאין שום חיסרון. כשאתה מתחבר למוחלט, אז אתה במאה אחוז מגיע לחוויה של אין חיסרון. ולא משנה מה יגידו, המוח שלך לא חושב על זה בכלל. לדוגמה, תדמיין שאתה לוקח סמים, איך אתה מרגיש, כאילו אתה בגן עדן? שאלה: כן אליעד: האם אתה חושב שאם ... גם טוב וגם רע, ואם אתה מבין את זה, אתה מבין שזה לא משנה אם זה טוב או רע. מהיבט מסויים זה מאוד רע שאני יכול לשכוח את מה שאני יודע, מהיבט אחר זה מאוד טוב, כי אני יכול לדמיין את עצמי לא יודע, ואז אני יכול ליהנות מזה שאני יודע, ומהיבט אחר זה לא משנה בכלל. כי אין הבדל בין טוב לרע. מהיבט מסויים אם אני אשכח את מה שאני יודע, אני אסבול, מהיבט אחר זה טוב שאני יכול לשכוח את מה שאני יודע, כי ככה אני יכול לדמיין את מה שאני לא יודע, ואז אני יכול ליהנות ממה שאני יודע. ומהיבט אחר זה בכלל לא משנה. ...