... הפינה, שעליהן מונח כל הסבל וכל השיגעונות של האדם. והנחת היסוד הראשונה שאותה מניח האדם, ושהיא השורש של כל הצרות של האדם, היא שהאדם
מאמין , שהיש הוא אכן נפרד מהאין. והאדם ככ שקוע
באמונה הזאת, עד שקשה לו להבין, למה כל התפישה השכלית שהיש והאין הם נפרדים, מדוע היא רק
אמונה בלבד, אך לא אמת מבוררת. והאדם קשה לו להבין את הדבר הזה, משום שהוא שקוע בטעות, ומשום שהוא ככ
מאמין לטעויות של עצמו, עד שמבחינתו של האדם, הם אכן האמת. אך מצד האמת האמיתית, גם הנחת היסוד הבסיסית ביותר של האדם, שהיא הנפרדות של היש והאין, היא לא יותר מאשר
אמונה והנחת יסוד שגויה. ומצד האמת, היש והאין הם נפרדים זה מזה, אלא שאין הפרדה, בנפרדות שלהם. כי בשורש, האחדות והנפרדות הם אחד. ומי
שמאמין לשכל של עצמו, הוא לא זוכה לראות את אור האמת, והוא חי בחושך ובאפילה, של חוויית הנפרדות. וכך האדם סובל בסבל נצחי, של התחושה שחסר לו משהו, שהיא נובעת מחוויית ההפרדה של האדם. אבל מי שעיניו בראשו, ומי שהוא פיקח, הוא לא
מאמין בשום דבר בעולם, עד שהוא לא מבורר לו באמת. וכאשר האדם מברר את האמת לגבי תפישת וחוויית הנפרדות שלו, אז הוא מגלה שאכן ... וכולי שיש לאדם, כולם כולל כולם, שורשם בתפישת הנפרדות של האדם, שמפריד בין היש לבין האין. ואין אדם סובל, אלא אם כן נכנסה בו הטעות של
האמונה, שהיא גורמת לאדם להאמין, שאכן הנפרדות היא אמיתית, למרות שהיא לא מייצגת את האמת. וכאשר הכל אחד, אז אין שום רע שנפרד ... האין. ועל האדם לחקור את מהות היש ואת מהות האין, ואז האדם מגלה שהם ישות אחת ממש, ואז האדם מקבל שכל חדש, וחי חיים טובים באמת, בלי שום
אמונה שקרית כלל. ...