... כי השכל של האדם מקבל את החיות שלו, מהטעות של
האמונה. והכוונה היא, כי כל התפישה של השכל, מושתתת על זה, שהשכל תופש את ההפכים של היש והאין, כשני דברים שונים. שזה עצמו מושתת על
אמונה בלבד, בלי שום שכל. השכל מבוסס על הלוגיקה והלוגיקה מבוססת על כלום. האדם מנסה להבין את המציאות באמצעות השכל,
שמאמין בלוגיקה, שזו
אמונה בלבד. וכך נמנע מהאדם להבין מציאות שאינה בהכרח לוגית. ולאדם ככ ברור שהיש והאין אלו שני ניגודים שונים, שזו מהות הלוגיקה, עד שהאדם לא מבין כלל, מה ... דבר אחד ממש. והשכל של האדם, הוא כולו מבוסס על
האמונה השקרית. שהאדם
מאמין לעצמו ולתפישה שלו, שאומרת שהיש והאין נפרדים זה מזה. למרות שבאמת, אין שום הבדל בין הנפרדות שלהם, לבין האחדות שלהם. כי מצד השכל האמיתי של המציאות, ... להאמין בדבר של אמת, אך לא באמת להבין אותו. וכל
אמונה , היא פשע, ורק ההבנה יוצרת חוויה. ולכן, בלי שהשכל של האדם יהיה תקין, לא תהיה הבנה, ולא תהיה חוויה. ואם רק האמנת בכך, שהכל מושלם, לא תרגיש את זה ... חסר את השלמות, ולחטוא בחטא החמור מכל, שהוא חטא
האמונה. דהיינו, להאמין לשכל, שאם הוא לא מבין משהו, אז הוא לא יכול להיות. והאדם יכול להתעקש כרצונו, שהשכל משקף את האמת, אבל זה לא יהפוך את המציאות להיות ... ורצון. והקיום העצמי הנפרד, נובע בגלל טעות
האמונה. שהאדם
מאמין לשכל ולתפישה האישית שלו, שלא מבינה שדבר והיפוכו זה אחד. ועד שהאדם לא יתרפא באמת מהטעות שלו, הוא ימשיך לסבול לנצח. ועל האדם לדעת, שאין שום תרופה ... האדם לשנוא בכל כוחו ובכל נפשו ובכל מאודו, את
האמונה ואת חוסר הוודאות המוחלטת, שכן נמצאת באמת המוחלטת. ועל ידי זה שהאדם שונא בכל נפשו וכוחו, את
האמונה, שיוצרת את כל הרע שיש בעולם, כי היא החיות של כל השקרים שיש בעולם, על ידי זה האדם מזכך את מחשבתו. ועל ידי זה, ראשית כל, האדם מיישר קו, עם השכל ... לא בשכל של עצמו. ועל ידי זה שהאדם שונא את
האמונה ואת הספקות ואת השקרים וחוסר הוודאות, על ידי זה האדם יוצא מהדמיונות ומהשקרים שלו, וראשית כל הוא מיישר קו עם השכל האנושי שלו. דהיינו, הופך להיות ... האנושי שלו, דהיינו, שהאדם מנקה את עצמו מכל טיפת
אמונה, ומשתמש רק ואך ורק בכל השכל האנושי שלו, אז האדם רואה בשכל האנושי שלו, את מה שיש מעל ומעבר לשכל האנושי, דהיינו, האחדות של המציאות. כי בקצה של ... כי כל זמן שהאדם משגע את עצמו ומשקר את עצמו
ומאמין לשיגעונות ולשקרים של עצמו, אז המציאות נראית לאדם לא ברורה ומשוגעת. ואז האדם סובל באמת, מכך שהוא לא באמת נהנה, מהסיבה הטובה של המציאות. ומי ששונא את
האמונה ואוהב את האמת, משום שאלו כמובן שני הפכים, כי
אמונה, היא חיות וקיום השקר, והידיעה וההבנה, היא קיום האמת, ומי ששונא את
האמונה ואוהב את האמת, דהיינו, שהוא כופר בהכל, ולא
מאמין בשום ולשום דבר כלל, על ידי זה האדם רואה את האמת, שהכל מושלם ושהכל אחד. ואז אין לו שום שאלות על המציאות כלל. ובסיכומו של דבר, המציאות שלנו יש בה ... שהאדם הוא עדיין מוגבל שכלית, שהוא עדיין חי בתוך
אמונות וספקות. ועל האדם לשנוא את הספקות ואת
האמונות, ולברר את האמת במסירות נפש של ממש. ואז האדם רואה, שבאמת באופן מוחלט הכל אחד. ואז ורק אז, כאשר ברור לאדם באופן מוחלט, שאכן באמת באופן מוחלט הכל ...