... למשל, כאשר אדם מציג את עצמו כסמכות בנושא מסוים, התנהגותו או מעשיו האישיים יכולים להעיד על
אמונתו האמיתית במה שהוא אומר. לדוגמה, אם רב דתי מלמד בדרשותיו שחובה מוחלטת לשמור על המצוות, אבל הוא עצמו עובר על אותן המצוות באופן סדיר וביודעין, הדבר מעיד שכנראה הוא עצמו לא
מאמין במה שהוא אומר באופן מוחלט. ההוכחה לכך היא שבשעת אמת הוא לא מתנהג בהתאם לדבריו. הסבר נוסף הוא שאם אדם טוען משהו שמחייב
אמונה מלאה בעניין מסוים (לדוגמה, סכנה ברורה ומיידית מאש), אז אם ברגע האמת הוא לא מתנהג בהתאם לטענתו (למשל, נשאר במקום בעת שריפה במקום לברוח), זוהי אינדיקציה שהוא עצמו לא
מאמין לטענתו. במקרה זה, התייחסות לגופו של אדם (מעשיו בפועל) היא כלי לגיטימי כדי להראות חוסר עקביות בין טענותיו
לאמונותיו בפועל. האם אדם חייב להיות עקבי בכל מעשיו כדי שנאמין לטענותיו? אליעד מסביר כי למרות הדוגמאות לעיל, לא תמיד חייבת להיות התאמה מלאה בין
האמונה לבין המעשים. ייתכן שאדם מחזיק
באמונה מסוימת, אבל מסיבות פרקטיות, רגשיות או אחרות, הוא לא מצליח לעמוד בכל מה שהוא עצמו טוען. כלומר, העובדה שאדם חוטא או נכשל אינה מוכיחה בהכרח
שהאמונה שלו עצמה מוטעית. אפילו שעון מקולקל מראה את השעה הנכונה פעמיים ביום, ולכן ייתכן בהחלט שאדם טועה ברוב טענותיו, ועדיין ... חשוב לזכור שלפעמים ההתנהגות האישית של הדובר כן יכולה להיות רלוונטית, בעיקר כשהיא חושפת פער בין
אמונתו האמיתית לבין מה שהוא אומר בפועל. מהו אד הומינם? לגופו של אדם או לגופו של עניין? איך לזהות כשל לוגי? האם מעשי האדם ...