הצבת גבולות, להגדיר הגדרות, להציב גבולות, חופש אישי, מסגרות בחיים, שחרור רגשי, חופש פנימי... הזה גורם לאדם להרגיש שהוא מוכרח להגדיר שהוא רוצה את הדבר הטוב יותר. אבל כאשר השכל של האדם, לא מבדיל בין דבר אחד לבין דבר אחר, אז האדם מעצמו, כבר לא מרגיש את הצורך להגדיר שהמציאות תהיה כך או ... נקודת מבט על המציאות, שממנה כל הדברים יראו בעיניו כשווים באותה המידה ממש. דהיינו, נקודת מבט, שממנה אי אפשר להבדיל בין טוב לבין רע, ובין דבר לבין היפוכו. ואז, כאשר האדם מצליח להביא את עצמו לנקודת מבט, שהשכל של האדם מבין, שאין הבדל בין שום דבר לבין שום דבר אחר, אז ממילא האדם מעצמו כבר לא מגדיר שום דבר. כי התודעה של האדם, פועלת לפי השכל של האדם. ואם השכל של האדם מבין, שאין הבדל בין מצב כלשהו לבין מצב אחר, אז האדם לא צריך להתאמץ לחשוב שאין הבדל בין הדבר לבין היפוכו, כי התודעה מעצמה לא מרגישה בכלל הבדל בין דבר לבין היפוכו. ונחדד: לא להבדיל בין דבר לבין היפוכו, אין פירושו שהאדם רק לא מבדיל בין דבר לבין היפוכו, כגון לא מבדיל בין טוב לבין רע. אלא הכוונה היא, שהאדם מגיע לנקודת מבט, שממנה הוא לא מבדיל, בין מצב שבו, הוא כן מבדיל בין טוב לבין רע, לבין מצב שבו, הוא לא מבדיל בין טוב לבין רע. דהיינו, נקודת מבט, שבה כבר אין הבדל, בין להבדיל לבין לא להבדיל. ואז כאשר האדם נמצא בנקודת המבט הזו, אז לפעמים האדם מגדיר הגדרות ולפעמים הוא לא מגדיר הגדרות. אבל שני ... חושב שדבר כלשהו הוא טוב יותר או פחות מכל דבר אחר, על ידי זה האדם בסוף מגלה, שבאמת אין הבדל בין טוב לבין רע. ואם האדם מעמיק עוד יותר, אז הוא מגלה, שגם אין הבדל, בין מצב שבו אין הבדל בין טוב לבין רע, לבין מצב שבו כן יש הבדל בין טוב לבין רע. שזוהי השלמות. שאז האדם מעצמו, דהיינו, בזכות ההבנה שלו, אז בלי מאמץ, האינסטינקט הבסיסי של האדם, הוא לחשוב בדיוק כמו המציאות, דהיינו, שאין הבדל בין להבדיל לבין לא להבדיל. ואז ככל שהאדם מבין את כל זה טוב יותר, כך הוא בשחרור רגשי גדול יותר, וכך הוא חי חיים ... ועדיין להרגיש חופש אישי ושחרור רגשי, היא על ידי זה שהאדם מתבונן אל תוכו, מגלה את המקום שבו אין הבדל בין להגדיר הגדרות לבין לא להגדיר הגדרות. ואז כאשר האדם מגלה את הדבר הזה, אז הוא מגיע לחופש פנימי, ...