אחדות המציאות / סוד הצמצום יש מאין ואחדות ההפכים - חלק 2... וכיוב גם המקום, שהוא לא מכיל את הזמן, אלא מקביל לו. וגם הוא לא אין סופי בשלמות. כי יש הבדל בין זמן לבין מקום. ואם יש הבדל בין הזמן לבין המקום, הרי שזה אומר שאלו ישויות סופיות, שגם אם הן אינן מוגבלות בתוך הזמן והמקום עצמם, ... המקום. וההוויה של הזמן, היא חסרת הצורה של הזמן. ובין ההוויה של הזמן לבין ההוויה של המקום, אין שום הבדל כלל. כי כאשר אין שום מקום, אין גם שום זמן ולהיפך. וממילא ההוויה של הזמן ושל המקום, היא בכלל ישות אחת ממש. כי יש רק שתי אפשרויות בלבד. והאפשרות הראשונה היא, שיש הבדל כלשהו בין ההוויה של המקום חסרת הצורה של המקום, לבין ההוויה של הזמן חסרת הצורה של הזמן, או שאין כל הבדל ביניהן. ואם אין ביניהן שום הבדל, הרי שממילא הן ישות אחת ממש. ומי שיתבונן יראה, שאין שום הבדל מצד תפישת האדם, בין העדר מוחלט של מקום, לבין העדר מוחלט של זמן. וממילא זה אומר, שיש לנו ישות ... כי זהו עדיין מקום ריק. והעדר מקום מוחלט, הוא החיבור של הזמן ושל המקום לישות אחת, שבה אין שום הבדל בין הצורה של הזמן לבין הצורה של המקום. ויש לשים לב לכך, שלא כתבנו שהאחדות היא מהווה את הנפרדות ... העדר הרצון. ובלי העדר רצון, אין רצון ולהיפך. והרצון וגם העדר הרצון, הם צורה של ישות אחרת, שבה אין הבדל בין יש רצון לאין רצון. והרצון והאין רצון, נפרדים בזמן ובמקום. כי יש מקום וזמן לרצון, ויש מקום וזמן ... כאשר יש לאדם איזה ספק לגבי איזה דבר, ואיזה רצון לגבי איזה דבר, והאדם מבין שזה לא משנה ושאין הבדל בין הדבר האחד לבין הדבר האחר ששונה ממנו, הרי שזאת התגלות של האחדות בתוך הנפרדות, בלבוש של נפרדות. כי בשורש, הכל אחד ממש, ללא הבדל זמן ומקום כלשהם. ולפני הזמן באמת, פירושו ההוויה שקודמת לצורה של הזמן. ומעל המקום באמת, פירושו ההוויה של המקום, ... מבין איך זה יכול להיות? והאדם יראה שהוא לא מבין איך זה יכול להיות, כי התפישה האישית שלו, היא מבדילה בין היש לבין האין. ואם וכאשר מתאמת אצל האדם שהיש והאין הם אחד, ממילא האדם יכול להבין מכך, שהתפישה האישית שלו שמבדילה בין דבר להיפוכו, היא לא מוחלטת, אלא היא עצמה רק אפשרות בלבד. כי יש פרספקטיבה אחרת, שבה היש והאין ... יכול להיות, אלא שזה באמת כך. ושהסיבה שהוא לא מבין את הדבר הזה בשלמות, היא רק משום שהוא עצמו מבדיל בין היש לבין האין, שזה כמובן לא מגביל בשום צורה את המציאות עצמה, שתהיה באחדות של כל ההפכים. ונמצא ... האחדות של המציאות. והשכל של האדם בקצה שלו, הוא נמצא באחדות עם האין וההעדר שכל של האדם. כי השכל מבדיל בין ההפכים ומגדיר הגדרות. ובקצה של השכל, אין שום הגדרה כלל, והשכל והאין שכל מתאחדים לישות אחת, שהיא הוודאות ...