... חיים בכלל? האדם שואל את עצמו: אם המציאות היא אחד, אם הכל כלום, למה בכלל לחיות? למה בכלל לעשות משהו? יש שתי דרכים לענות על כך: דרך אחת חיצונית אומרת שאף פעם לא תהיה
תשובה סופית לשאלה זו, כי כל
תשובה תוביל מיד לשאלה נוספת. דרך אחרת היא הבנה פנימית עמוקה שאם הכל הוא באמת כלום או אחד מוחלט, אז אין בכלל צורך לשאול את השאלה, כי השאלה עצמה מתבטלת. אך אנשים בדרך כלל לא מרגישים מסופקים
מהתשובה הזו, כיוון שהם תמיד חוששים שאולי זו לא
התשובה הנכונה. תמיד קיים ספק. האם האדם שולט על חייו? לפי אליעד, האדם לא באמת שולט על חייו, בדיוק כפי שבחלום אנחנו לא שולטים על מה ... שמעבר לזמן ומקום, וגם המציאות שבה הכל אחד ואין הבדל כלל. כאשר האדם יכול להכיל את כל הפרספקטיבות הללו בו - זמנית, הוא חווה חופש מוחלט. האדם מבין שאין באמת שאלה ואין
תשובה סופית, ואז הוא יכול לשחק בתוך המציאות, מתוך הבנה פנימית שאין באמת משמעות מוחלטת, אלא הכל משחק של תודעה. האם אפשר לחיות את החיים בצורה אחרת? לסיום, אליעד מסביר שאדם המבין זאת לעומק משתחרר מהלחץ של למצוא משמעות מוחלטת לחייו, כי הוא יודע שאין
תשובה סופית וגם אין שאלה סופית. הוא מבין שאפשר ליהנות מהמציאות כמשחק. האדם יכול לשחק עם החיים, לא להיתפס בתוך צורות מסוימות, ולחיות ... שיש שני פרספקטיבות, האחת חיצונית, אם תשאל, למה אני חי? תמיד תהיה לך עוד שאלה. אבל מפרספקטיבה שנייה, אם אתה מבין שזה כלום, אז אין לך שאלה מדוע אתה חי. והאדם לא מסופק
מהתשובה הזאת, כי היא לא נכונה, למה? כי כשהאדם נאחז במשהו, תמיד הוא יחשוב, אולי זה לא נכון. כי אם האדם נאחז
בתשובה כל שהיא, תמיד תמיד יהיה לו ספק. מי שרוצה לחוות עוד יקומים, שפשוט ילך לישון. מי שרוצה לדעת ולחקור בקשר למציאות, צריך להתבונן ... וגם להיות כבר 30 פעם בכלום. ההבנה הזאת משחררת אותך מהשאלה, למה אני חי? למה? מצד אחד שאתה מבין שיש עוד אחדות ועוד אחדות, אז לא משנה כמה תשאל, אתה אף פעם לא תגיע
לתשובה. ומצד שני אומרים לך, יש אחדות, בסוף אין שאלה. כשהאדם שואל, למה אני חי? מה משמעות החיים? למעשה האדם מניח שיש סוף, הוא מניח שתהיה
תשובה שלא תהיה עליה עוד שאלה. אם האדם היה בטוח שעל כל
תשובה שיתנו לו, תמיד תהיה עוד שאלה, אז הוא יפסיק לשאול. אז אם האדם מבין זאת עד הסוף, הוא מבין שהוא תמיד חי, ומצד שני, זה כל רגע אחד ... רוצה להבין, ואיך מנטרלים את הרוצה להבין? על ידי ההבנה שהכל אחד, ואין שאלה. אם מבינים שאין לזה סוף, ותמיד יש עוד מקיף, ועוד מקיף, ועוד מקיף, אז מצד אחד מבינים שאין
תשובה, אבל מצד שני גם אין שאלה. כי כל האפשרויות נכונות וגם לא נכונות, זה גם קיים וגם לא קיים, גם יש סיבה וגם אין סיבה. ואז האדם יכול לשחק באמצע. אם האדם בטוח שאף פעם לא תהיה לו
תשובה, וכן הוא בטוח שאין שאלה, אז הוא משחק באמצע. מצד האמת, כל מה שקורה לך בחלום, הכל קיים כל הזמן, ואתה כל פעם חווה משהו אחר. מה זה ...