... משום שאין בו רע. ונסביר: מי שיתבונן בעניין יראה, כי האדם בכל חייו מתעסק בשני סוגים של דברים. או בטרדות ממה שקרה
בעבר, או בטרדות ממה שיקרה בעתיד. וכל עיסוקו של האדם, הוא תמיד
בעבר או בעתיד. כי כל המשמעות של ההווה, היא הדברים שקרו
בעבר שהובילו אל הרגע הזה, והדברים שיקרו בעתיד, כתוצאה של הרגע הזה. וכל המשמעות של הרגע הזה, היא נוצרת
מהעבר ומהעתיד. ובלי
עבר ובלי עתיד, הרגע הזה הוא חסר כל משמעות. וחוסר משמעות, הוא לא האושר. משום שהוא לא השלמות. כי חוסר משמעות, הוא חסר את המשמעות, וממילא הוא לא שלמות, וממילא הוא לא אושר. ואם נתבונן עוד בעניין נראה, כי האדם לא מאושר, או בגלל שהוא מוטרד ממשהו שקרה
בעבר, או בגלל שהוא מוטרד ממה שיקרה בעתיד. ולכאורה, אם האדם ישתחרר מכל בעיות
העבר, ומכל טרדות העתיד, הרי שהוא יהיה מאושר. אלא, שאם נשחרר את האדם מכל רגשות חרטה כלשהם, ומכל רגשות אשמה כלשהם, על מה שקרה
בעבר, ואם נשחרר את האדם גם מכל החרדות והפחדים שיש לו לגבי העתיד, הרי שגם אז הוא לא יהיה מאושר. משום שאז חייו של האדם יהיו חסרי משמעות. כי כאשר אין לאדם שום חרטות על
העבר, וכאשר האדם מתעלם לגמרי
מהעבר, וכאשר האדם בנוסף גם לא מוטרד בשום צורה מהעתיד, הרי שאז האדם חי רק את הרגע, שזה נדמה כאיזה דבר טוב. למרות שבאמת, זה גרוע בדיוק כמו מי שלא חי את הרגע. וככל שהאדם מתקרב יותר להגיע למצב של לחיות את הרגע, כך הוא מרגיש יותר טוב. כי הוא לאט לאט משתחרר מהמחשבות על
העבר ועל העתיד. אבל בסופו של דבר, אם האדם מצליח לחיות רק את הרגע הזה בשלמות, דהיינו, בלי להיות קשור רגשית לשום דבר בעולם, ובלי שום רגש כלשהו של פחד וכיוב, אז ... על פי כן, יש אושר אמיתי, שהוא כולו טוב באמת. והוא כאשר האדם מכיל בתוכו את ההפכים. דהיינו, כאשר האדם גם חי את
העבר ואת העתיד, וגם חי את הרגע בו זמנית. ומי שמסוגל להכיל בתוכו מבחינה רגשית את ההפכים, זהו האושר האמיתי, כי אז הוא לא חסר דבר. והדרך להגיע לזה, היא על ידי ...