... שנדמה לאדם שהוא יותר מתרחק, כך הוא יותר מתקרב. כי להבין את המציאות, פירושו, לראות שהיש והאין הם אחד, ולהתרגל לתפישה הזאת. עד שהאדם מבין, שבאמת הכל אחד, ואז אין לו שום שאלה כלל. וככל שהאדם מתבונן יותר על ...

... בטוח בשום דבר, זה מבטל לו את הרצון לגמרי. אז כיצד אפשרי בכל זאת לחיות כאן בעולם שלנו בצורה רגילה? והתשובה הראשונה היא, שמי שנוח לו להמשיך לחיות כאן בעולם שלנו בצורה רגילה, שימשיך להאמין ולחיות כאן בעולם שלנו בצורה הרגילה. ומי שמואס בחוויה של נפרדות, ורוצה להגיע לחוויה של העדר רצון נפרד מוחלט, אז, ביטול ועקירת כל האמונה, תביא ... ברצון הזה. כי המלחמה החיצונית, אינה נצרכת ואינה מועילה במאומה. אבל תוך כדי זה שהאדם אוכל וחי את חייו כרגיל, תוך כדי זה האדם מוכרח לשנוא את כל האמונות שלו, דהיינו, האדם מוכרח להבין למה ומה הסיבה שבגללה הוא עושה את מעשיו כרגיל. כי ההבנה והחוויה, היא פנימית בלבד. וברמה החיצונית של העולם שלנו, הכל ממשיך להתנהל כרגיל. בניגוד לאלו שחושבים שכדי להגיע אל האושר, לשם כך צריך לשנות את המציאות החיצונית. כי לא כך הוא הדבר. ...

... בגיהנום ממש. כי כל חייו, מלאים סבל וחסרונות. כי כל דבר שיש בעולם, יש בו חיסרון כלשהו. והאדם ככ רגיל לסבל שלו, עד שהסבל שלו נראה לו כטוב. והאדם ככ רגיל לסבול, עד שכאשר הוא מחליף סבל אחד בסבל אחר, הוא חווה את זה כהנאה. וכמובן שההנאה היא לעולם לא ...

... תמיד אותו השכל של השלמות, אבל בצורתו, הוא בכל פעם חדש ומחודש. ולזכות לזה, הוא על ידי זה שהאדם מרגיל את עצמו, להתחיל התחלה חדשה בכל פעם מחדש. כי האדם, הוא פועל מתוך ההרגלים שלו. ועל האדם לשנוא בתכלית השנאה, את ההרגלים שלו, ובכל רגע ורגע ממש, לעשות התחלה חדשה לגמרי, ולבדוק ולראות מה האמת ברגע הזה? האם נכון ברגע הזה לעשות כך או אחרת, בלי קשר לרגעים הקודמים? והאדם מוכרח לצאת מכל ההרגלים המחשבתיים שלו, שהוא רגיל לחשוב, שהרגע הזה הוא תוצאה של הרגע הקודם, כי הוא שקר וכזב. ועל ידי זה שהאדם שונא את ההרגלים, ומנסה להתחדש בכל רגע ורגע מחדש, אז בסופו של דבר הוא רואה את האמת שהכל אחד באמת, ושהכל מתחדש ...

... והמקום. והאדם בעצם רואה, כיצד הכל מתהווה יש מאין. והאדם תוהה, כיצד זה שהכל מתהווה יש מאין. כי האדם רגיל לחשוב, שיש, יכול להתהוות רק מיש, אך יש מאין, לא יכול להתהוות כלל. והסיבה שנדמה לאדם, שיש, לא יכול ...

המשוגע הרע, הוא האדם עצמו. וזה, גם אם נאמר שהמציאות היא משוגעת ורעה - למה? כי האדם רגיל להאשים אחרים בבעיות שלו. והאדם רגיל לגלגל את האחריות שלו, על כולם, מלבד לקחת את האחריות כולה, רק על עצמו בלבד. (וכאשר האדם לוקח רק על עצמו, את כל האחריות כולה כמו אלוהים ממש, אז ממילא הכל טוב). והאדם רגיל להאשים את המציאות, שהיא לא מובנת ולא ברורה. ונראה לאדם, שהמציאות שלנו משוגעת, לא הגיונית, חסרת היגיון, חסרת צדק. ...

... דבר. והכוונה היא, שהאדם מוכרח לעשות את כל מעשיו, מתוך התבוננות על תכליתם. כי מי שעושה את מעשיו מתוך הרגל, הוא בעצם הורג את החיות ואת החיים שלו. ומי שרוצה להעיר את עצמו ולקום בתחיית המתים, הוא מוכרח להתבונן ...

... הוא כך, למרות שבאמת הדבר הוא אחרת. ויש גם היגיון לחשוב, שהשכל של האדם הוא משוגע. משום, ששום שכל רגיל, לא יכול להבין את כל העולם כולו. ואם השכל מוגבל להבין את כל המציאות, הרי שכנראה שלא הוא הכלי ...

... תמיד מדבר על עצמו. כי אלוהים האמיתי, הוא מדבר על עצמו תמיד, כי הוא מהות המציאות כולה. וכאשר אדם רגיל מדבר על אלוהים, מנקודת מבט מסוימת, גם הוא מבין וחווה שהוא מדבר על עצמו ממש. אך החוויה של האדם הרגיל, היא לא מספיק חזקה. אבל אצל החכם האמת, יש התגלות של אלוהים האמיתי באמת. כי אצלו, הלבושים החיצוניים שלו, ...

... העבד שהוא, ויתגעגע לחזור ולחוות את המלך שהוא. והכוונה היא, כי האדם הוא מלך, שחי בתודעה של עבד. והאדם התרגל להיות עבד, ועושה את מעשיו מתוך הרגל. ורגיל לסבול בשקט. ורגיל לחוסר שלמות וכולי. והאדם מוכרח להתמרד נגד המחשבות האלו. דהיינו, שהאדם מוכרח להבין את חייו ואת מעשיו. כי העבד ... כל דבר שהוא עושה, ולוודא, שהוא לא פועל מתוך תודעה של עבד. דהיינו, שהוא לא עושה שום דבר מתוך הרגל, אלא על האדם להכריח את עצמו, להבין את הסיבה, שבגללה הוא עושה את מעשיו. ועל ידי זה, האדם רואה ...