... כאלו ואחרות, לשם כך האדם צריך להיות עם שיפוטיות כלשהי לגבי המציאות. כי חרדה פירושה, שיש לאדם הבנה מהו טוב ומהו רע. והאדם הבוגר
שרגיל להגדיל ראש, לא מספיק לו שהוא רוצה להתרחק מהרע ולהתקרב אל הטוב, ברגע הזה של ההווה, אלא האדם, מאחר שהוא מגדיל ראש, אז הוא רוצה לוודא, שגם בעתיד הוא לא ירגיש רע. והאדם נמצא בחרדות, בגלל השיפוטיות שלו. שהאדם
רגיל להיות שיפוטי. ועל כל דבר לשפוט אותו, האם הוא טוב או רע עבורו. והאדם
רגיל לשפוט כל דבר, האם נראה לו שהוא טוב או רע, והאם הוא צריך להישמר ממנו, או להתקרב אליו. והשיפוטיות הזאת של האדם הבוגר +
ההרגל של האדם להגדיל ראש ולחשוב כמה צעדים קדימה על העתיד, הדברים האלו גורמים לכך שהאדם יכנס לחרדה ולפחד, שמא יקרה לו בעתיד דבר רע, לפי השיפוטיות שלו כרגע. ולעומת זאת, תינוק שעדיין כמעט ואין לו שום שיפוטיות לגבי העולם. ושהוא
רגיל להקטין ראש. ולא שהוא ממש
רגיל להקטין ראש באופן אקטיבי, אלא שברירת המחדל של האדם היא, הקטנת ראש. שמלכתחילה האדם נולד בלי שום דעה מוקדמת ובלי שום שיפוטיות ... מה שהוא, בלי שיפוטיות כלשהי. וכיצד יכול האדם להיות גם לא שיפוטי? תשובה: על ידי אמת אובייקטיבית. כי הטוב והרע, הם יחסיים בלבד. ומי
שרגיל לחשוב, שמה שנראה בעיניו כאמת, זאת אכן אמת אובייקטיבית, על ידי זה הוא סובל מחרדות קשות, בגלל שנראה לו, שמה שנראה בעיניו כרע, ...