... המציאות שאין שום רע כלל (באנלוגיה ל: מחויב שיש נפרדות, ומחויב שאין נפרדות, אלא הכל אחד). כי הרע קיים, רק כאשר האדם חושב, שהרע, הוא רק
אפשרי ולא מחויב. דהיינו, אין האדם מרגיש רע, אאכ יש לו תקווה שיהיה טוב. כי כדי להרגיש רע, לשם כך צריך האדם לרצות דבר אחר שלא קיים במציאות כרגע. כגון לדוגמה, כאשר האדם סובל ... לא לדמיין שטוב לו, הרי שלא היה לו רע. ונמצא אם כן, כי רע לאדם, רק משום שהוא חושב שצורת המציאות שלו, היא אינה מחויבת המציאות, אלא רק
אפשרית בלבד. כי האדם חווה צורה כלשהי של המציאות. והאדם חושב, שהצורה הזאת, היא לא מוכרחת להיות קיימת. ונדמה לאדם, שיכולה להיות, גם צורת מציאות אחרת. והאדם רוצה צורת מציאות אחרת, ... בשלמות, מוכן להרגיש גם רע. וכאשר האדם, בשלמות, מוכן להרגיש גם רע, על ידי זה הרע, הוא כבר לא באמת רע. כך שהאדם סובל, רק משום שהוא חושב,
שאפשרי המציאות שהוא ירגיש רע,
ושאפשרי המציאות, שהוא ירגיש טוב. אבל אם האדם מבין את החוקיות של הטוב והרע, על ידי זה האדם מבין, שמוכרח שהוא תמיד ירגיש טוב ורע. ואז, כאשר האדם מבין שזה מוכרח המציאות, אז ממילא ... חיסרון וכולי, כפי שכבר ביארתי לעיל. אלא, שגם השכל האנושי עצמו, גם הוא מבין את האמת, שכל מה שהוא עצמו מבין, זה לא מחויב המציאות, אלא רק
אפשרי המציאות בלבד. כי מנקודת המבט של השכל האנושי, שבה, דבר והיפוכו הם שונים זה מזה, מנקודת המבט הזו, כל זמן שהאדם קיים, דהיינו, כל זמן שהאדם הוא לא, מה שהוא שונה ממנו, הרי ... תהיה חוסר שלמות, היא רק מנקודת המבט של השכל, שלא מסוגל להבין שדבר והיפוכו הם אחד. אבל אם יסתכל האדם על המציאות, מנקודת מבט שבה הכל
אפשרי, בלי שום מחויבות להיצמד לחוקי הלוגיקה של השכל האנושי, הרי שניתן להבין, שהשלמות היא כן
אפשרית. ולא רק שהיא כן
אפשרית, אלא, שכאשר השכל האנושי לא פועל, הרי שהשלמות, היא לא רק
אפשרית, אלא שהיא קיימת בפועל. כי כאשר השכל לא פועל, הרי שלא ניתן להבדיל בין שום דבר, ולא ניתן להגדיר שום דבר, ולא ניתן לדעת שום דבר מוגדר, שאז ממילא כל התודעה של האדם, מחוברת ... חסר ונפרד, מכל מה ששונה ממנו. ואעפכ, גם מנקודת המבט של השכל עצמו, גם מנקודת המבט הזו, ניתן להבין, שנקודת המבט של השכל, היא נקודת מבט
אפשרית בלבד, שאינה מחויבת. כי ניתן להבין בשכל עצמו, שכל התפישה השכלית כולה, היא רק
אפשרית בלבד, אך היא לא מחויבת להיות נכונה. ולכן, גם כאשר האדם מבין בשכל שלו, שמחויב המציאות שהוא תמיד ירגיש גם רע, הרי שהאדם לא מוכן לקבל את זה. כי הידיעה המחויבת מצד השכל, היא לא באמת מחויבת, מצד המציאות. כי השכל עצמו מבין, שהוא עצמו, רק נקודת מבט
אפשרית בלבד. ולכן, גם לשכל עצמו, יש ספק לגבי נקודת המבט של עצמו. ולכן, האדם לא מוכן לקבל בשלמות, את זה שלעולם הוא לא יחווה שלמות. ולכן, האדם תמיד מחפש את השלמות, כי האדם חושב, ... כאשר האדם עצמו, מחפש את הדבר שבו הוא יכול להיות בטוח באופן מוחלט, אז החיפוש הזה, מביא את האדם להבין, שכל מה שהוא יודע ומבין, זה הכל רק
אפשרי בלבד, ושום דבר מוגדר, הוא אינו מחויב כלל. וכאשר האדם מחפש עד הסוף, להבין מה כן מחויב, וכאשר האדם מנסה לחשוב על דבר שמחויב שהוא יהיה נכון, אז האדם בעצם מתחבר לאין שכל שלו. ... עצמו, את האמונה שלו עצמו, בשכל שלו עצמו. כי השכל, הוא לא מוחלט. וכאשר האדם מזדהה עם השכל שלו, הוא בעצם מאמין לתפישה השכלית שלו, שהיא רק
אפשרית, אך לא מחויבת. וכאשר האדם מרחיק את עצמו מכל אמונה שהיא, וכאשר האדם משתמש בשכל שלו עד הסוף, אז בסוף הוא מצליח להסתכל על השכל שלו עצמו מבחוץ. דהיינו, מנקודת המבט, שבה, גם ... וכל דבר מוגדר, הוא נפרד מכל שאר הדברים. ומנקודת המבט הזו, מחויב שהאדם ירגיש גם רע תמיד. ויש גם נקודת מבט נוספת, שבה, השכל עצמו הוא רק
אפשרי בלבד, ושבה, התפישה השכלית, היא רק אפשרות בלבד. ומנקודת המבט הזו, לא ניתן לדעת שום דבר מוגדר. וממילא אין שום הפרדה בין טוב לרע ובין שום דבר לשום דבר אחר. וכאשר האדם מבין ...