... להרגיש רע מכאבים. אבל זו רק אפשרות של המציאות בלבד. כי המציאות הייתה יכולה להיות גם אחרת. והמציאות שבה האדם לא רוצה להרגיש כאבים, היא רק
אפשרית בלבד, אך היא אינה מחויבת. וכאשר האדם מתבונן בדבר הזה לעומקו, דהיינו, כאשר האדם שואל את עצמו, למה המציאות היא בצורה כזו, שבה הוא לא רוצה להרגיש רע מכאבים? על ידי זה האדם מתחבר לנקודת המבט, שקיימת לפני הצורה שבה הוא לא רוצה להרגיש רע מכאבים. כי השאלה למה, היא הופכת את המחויב,
לאפשרי. כי בעיני האדם, נדמה לו שזה מחויב המציאות שהוא לא ירצה את הכאבים. והשאלה למה אני לא רוצה את הכאבים, היא גורמת לאדם להתחבר אל נקודת המבט, שבה, זה שהוא לא רוצה את הכאבים, זה רק
אפשרי בלבד, אך לא מחויב כלל. ובנקודת המבט שבה הרצון של האדם, לא מוגדר לכך שהוא לא ירצה את הכאבים, בנקודת המבט הזו, אין שום הגדרת רצון כלל. כי שום רצון מוגדר של האדם, קיומו הוא אינו מחויב המציאות. כי כל רצון מוגדר של האדם, קיומו הוא רק
אפשרי המציאות בלבד. כי הוא יכול להיות קיים, ויכול גם שלא להיות קיים. ובנקודת המבט הפנימית ביותר על הרצון של האדם, שם, הרצון של האדם לא מוגדר כלל. כי שם, אין שום העדפה, לכך, שהמציאות ... על כל תשובה שהיא, למה אני רוצה את הרצון המוגדר הזה? ומהו הרצון הפנימי יותר, העמוק יותר? כי שום רצון, קיומו אינו מחויב, אלא קיומו הוא רק
אפשרי בלבד. וכאשר האדם מתבונן מספיק עמוק פנימה, הוא רואה, שבאמת הכל שווה בעיניו, ושהכל אחד בעיניו, באותה המידה ממש. ואז ממילא לא שייך שהאדם יסבול כלל, מאחר שאין שום רצון מוגדר כלל. ... שהוא שגוי? והאם בכלל אני באמת בטוח במשהו? האדם יגלה מהר מאוד, ששום דבר אינו בטוח כלל. כי שום דבר, קיומו אינו מחויב. כי כל דבר, קיומו הוא רק
אפשרי בלבד. ולכן, אי אפשר להיות בטוח בשום דבר כלל, אפילו לא בהפרדה שבין היש לבין האין, שהיא הבסיס של התפישה השכלית. וממילא, לא ניתן להיות בטוח, אפילו לא בקיום העצמי וכולי. וכאשר ...