... ואז ממילא לא היו שום שינויים בעולם, ולא הייתה שום משמעות לעולם. כי נניח לדוגמה,
שרגעי הזמן יעשו שלום בינם לבין עצמם, הרי שאז לא יהיה יותר עולם. כי הרגעים ... כי בכל רגע, נוצרת מציאות חדשה, על חורבותיה של המציאות שהייתה ברגע הקודם. ואם
רגעי הזמן יעשו שלום זה עם זה ויתאחדו, דהיינו, שכל הרגעים של הזמן יתחברו להיות רגע אחד, הרי שממילא לא יהיה יותר שום זמן ושום עולם כלל. ונמצא אם כן, כי
רגעי הזמן רבים אחד עם השני, ובזכות זה קיים העולם. ואעפכ,
רגעי הזמן, גם נמצאים בשלום זה עם זה. כי אם
רגעי הזמן ילחמו זה בזה בשלמות בלי שום שלום ובלי שום הרמוניה כלל, הרי שממילא, גם אז לא יהיה עולם. כי אם
רגעי הזמן ישנאו אחד את השני בשלמות, אז
רגעי הזמן יצטרכו להיות שונים לגמרי אחד מהשני. ושום רגע של זמן, לא יוכל להיות דומה בשום דבר, לשום רגע של זמן אחר. ואם
רגעי הזמן לא יהיו דומים במשהו, אחד לשני, הרי שגם אז לא תהיה שום המשכיות בין
רגעי הזמן, וגם אז לא יהיה שום עולם ושום משמעות לזמן. כי
רגעי הזמן, אומנם הם משתנים בכל רגע, אבל מצד שני, הם לא משתנים באופן מוחלט וטוטאלי, אלא יש קווי דמיון והרמוניה ושלום, בין רגע זמן אחד, לבין כל שאר
רגעי הזמן. שזה מה שיוצר את המשמעות של החיים בעולם. והרעיון, הוא פשוט ...