אמונה - האם היא טובה או רעה? וכאן יתבאר העניין של האמונה, האם היא טובה או רעה? וראשית נגדיר, כי האמונה היא הפך השכל. כי במקום שיש שכל, אין בו שום צורך באמונה. כי מה שהאדם מבין בשכלו, הוא לא צריך להאמין בו. ואמונה נמצאת, רק במקום שבו השכל לא תופש. שהשכל אומר דבר אחד, והאדם מאמין בדבר אחר. ואם נתבונן נראה, כי האמונה, היא שורש כל הרע וגם שורש כל הטוב שיש בעולם, כפי שיתבהר בהמשך. והעניין הוא, ששורש כל הטוב שבעולם, הוא האחדות של המציאות, שהכל ... שכלו, כי הכל אחד ממש וכי כל ההפכים הם אחד ממש בשלמות מוחלטת. ונמצא אם כן, כי כל הרע וכל הסבל שבעולם, שורשם באמונה של האדם. כי כאשר האדם משתמש רק בשכל שלו, אז אין שום רע כלל. וכל תפישת וחוויית הנפרדות של האדם, היא רק בגלל האמונה שלו. שהאדם מאמין שבאמת הדברים מנוגדים אחד לשני וחסרים אחד את השני, למרות שבאמת הם אחד. ונמצא אם כן, כי האמונה היא שורש כל הרע. כי השכל אומר שהכל אחד, והאמונה אומרת שיש נפרדות. ובשכל השלם, האדם גם רואה נפרדות, רק שהיא עבורו מושלמת כאחדות. ונחדד, כי כאן בעצם הבנו כי השכל של האדם, הוא בכלל אמונה. כי רק כאשר האדם משתמש בכל השכל שלו בשלמות, רק זה נקרא שכל. וכל זמן שהאדם לא משתמש רק בשכל שלו בשלמות, הרי שזו אמונה, שיוצרת גם נפרדות ורע. ואפשר להסתכל על הדברים גם מנקודת מבט הפוכה, והיא, שאמונה היא שורש כל הטוב שיש בעולם. כי הטוב הוא כאשר הכל אחד כנל. והנה, השכל האנושי של האדם (שקרוי אצל האדם שכל, למרות שהוא טועה), הוא לא מסוגל להכיל בתוכו שדבר והיפוכו הם אחד. ולשם כך צריך אמונה. כי האמונה מסוגלת להכיל שדבר והיפוכו הם אחד. כי אמונה , היא ללא שום שכל כלל. וכל הרעיונות שיש בעולם, אין צריך שום אמונה כדי להכיל אותם. כי השכל החלקי של האדם יכול להכיל כל דבר, שאין בו חיבור של ההפכים. והדבר היחיד שבאמת צריך אליו אמונה, הוא רק לצורך ההכלה של תפישת היש והאין כאחד. שהשכל של האדם, לא מכיל את התפישה הזאת, והאמונה יכולה להכיל את הכל. והאדם סובל רק משום שאין לו מספיק אמונה, או שיש לו אמונת שקר. כי האמונה צריכה להיות רק במקום של אחדות ההפכים. שכאשר האדם מאמין בה, אז הוא חי טוב באמת. וכמובן שבפועל, האמונה, לא באמת עובדת. כי האדם יש בו גם אפשרות של שכל וגם אפשרות של אמונה. והאדם לא יכול רק להאמין שהכל אחד נגד השכל, כי השכל של האדם, לא נותן לו להכיל את אחדות ההפכים. והאדם חי את חייו, תוך כדי שימוש בשכל של עצמו. והאדם לא יכול לחיות את חייו, רק תוך כדי אמונה שהיא נגד השכל. ולכן השאלה הנשאלת היא, מה עושים? והתשובה היא שיש פתרון של אמת, והוא, האמת. כי כל זמן שהאמת לא מבוררת אצל האדם, אז ... לאין שכל שלו, גם אז הוא יהיה בחוויה של אחדות ושלמות. ונוסיף עוד, כי אחרי שהשכל של האדם מבין שהכל מושלם, עכשיו האמונה של השקר היא טובה מאוד. כי האמונה מאפשרת לאדם לחיות בתוך הנפרדות שלנו, ולהגדיל (במרכאות, כי היא מגדילה ולא מגדילה בו זמנית) את החוויה של האחדות. כי כאשר יש רק שכל, אין שום נפרדות כלל ויש רק אחדות אחת אין סופית. כי האדם מלא כולו רק באחדות של המציאות. אבל כאשר יש גם אמונה, אז האדם יכול להאמין שיש נפרדות, ולחוות גם בה את האחדות והשלמות. ויש אין סוף אפשרויות של נפרדות. וממילא זה אומר שיש אין סוף, אין ... ונאמר, כי בשכל האמיתי, הכל אחד ממש. דהיינו, שהנפרדות והאחדות הם אחד ממש. ואז ממילא אין שום חילוק בין שכל לבין אמונה. כי בשכל האמיתי, אפשר להבין שהנפרדות היא נפרדות והיא גם אחדות בו זמנית. ואז אפשר להיות בנפרדות ובאחדות בו זמנית, ללא שום אמונה כלל. וכל זמן שהאדם לא מסוגל עדיין להכיל בשכל שלו, איזה דבר שהוא כן יכול להאמין בו נגד השכל שלו, הרי שהשכל של האדם הוא לא שלם, כי ...

... שיש בתוכו, רק בגלל שיש לו אמונה שקרית. כי השקר, הוא שורש כל הרע. והאמת שהכל אחד, היא שורש כל הטוב. וכאשר יש שכל של אמת, אין שום צורך ומקום לאמונה כלל, כי האמת ברורה ללא שום אמונה. ואמונה שקרית נמצאת, רק במקום שבו אין שכל של אמת. וכאשר האדם מאמין לשקרים של עצמו, ומאמין ... לזה, הוא שהאדם יכפור בכל אמונה שקרית. ועל האדם לחקור ולדרוש ולבדוק ולחפש את האמת, מהי האמת, ואיזו דעה בתוכו היא של אמת ואיזו דעה ...

... בצורה מוחלטת. ולבדוק כל דבר בצורה מוחלטת, פירושו, שעל האדם לקחת את כל המחשבות והרעיונות שלו והאמונות שלו וכיוב, ולהתחיל לנסות ...

... ועל ידי זה שהאדם משתמש בחוצפה שלו, על ידי זה הוא שוחט פרות טמאות. כי הוא לוקח את כל האמונות והשקרים החצופים שלו, ושוחט אותם, אל מול האור של האמת המוחלטת. כי האדם בודק את הרעיונות שלו, ביחס לאמת המוחלטת. והאדם לא ... הפרות הקדושות. דהיינו, לקחת את כל הרעיונות של עצמו, ואת כל אותן הנחות יסוד, ואת כל האמונות , ולהוציא את כולן להורג. דהיינו, לבדוק באופן מוחלט, האם זו דעה של אמת מוחלטת, או לא. וכל פרה קדושה שתמות, טוב שכך. כי עבודת ... כי כל זמן שהאדם מאמין במשהו, הרי שהוא עצמו מחייה את עמלק. כי כל המהות של עמלק, היא האמונה והספקות. כי כאשר יש אמונה , יש ספקות. וכאשר אין שום אמונה, אלא יש רק ידיעה מוחלטת של אמת, אין שום זכר לספקות של עמלק כלל. ועל האדם להוציא להורג באכזריות את זכר עמלק. דהיינו, להשמיד ... עצמו ומצליח לחסל את הגרסה הנמוכה שלו, אז מתגלה השכל הגדול, שבו הכל אחד, ושבו הספקות והאמונה והנפרדות, הם כולם טובים מאוד, כי הם הרחבה של האחדות של המציאות. וגם אז, האדם עדיין מחובר לשורש של הרע, שהוא שורש הנפרדות. ...

... היא על ידי אמת ושנאת האמונה. כי החלום, הוא בכח המדמה והדמיון. והאמונה , היא בכח המדמה והדמיון, שהאדם מאמין באיזה דבר, למרות ... יש ידיעה של אמת, אין שום אמונה כלל. ומי שרוצה להתעורר, עליו לשנוא את האמונה, ולחפש את האמת המוחלטת. שעל ידי זה, הדמיון נעלם, והאדם ...

... שכל בעולם, שיכול להועיל לו בצורה כלשהי, מלבד השכל של האחדות, הרי שהאדם הזה, הוא תלמיד של טעות. כי הוא לא מבין את דעת רבו, אפילו לא ברמת האמונה והדמיון בלבד. כי תלמיד של אמת, הוא רק זה שמשיג בשכלו את שכל האחדות, שאז דעת התלמיד, מתאחדת עם דעת הרב. אבל עד שדעת התלמיד ודעת הרב מתאחדות, עד אז, התלמיד משיג בכח המדמה שלו ובדמיון ובאמונה שלו, את דעתו של רבו. שבעיניו של התלמיד, היא עדיין נפרדת מהשכל שלו, של התלמיד. ורק כאשר התלמיד מכוון את כל עומק מחשבתו ורצונו, להבין את דעת רבו, שנפרדת מכל שאר השכלים שבעולם, רק ... רבו באמת, והתלמיד והרב הופכים להיות ישות אחת ממש? תשובה: על ידי זה שהאדם יכפור ולא יאמין לרבו, אפילו לא כחוט השערה. כי כל זמן שיש לתלמיד אמונה ברבו או בכל שכל שהוא בעולם, (שכל השכלים שבעולם הם בחינת רבו של האדם. וכל זמן שיש לאדם אמונה בשכל כלשהו), הרי שהאדם נשאר בבחינת עבד. שהוא עבד מתחת לשכל של רבו. והוא יישאר שם בבחינת תלמיד, שמקבל את החיות שלו, מבחינה שחיצונית לו, שהיא השכל של רבו. והתכלית היא, שהאדם עצמו ... יהפוך האדם להיות מי שהוא באמת? וכיצד יוכל האדם להתאחד עם דעת רבו? תשובה: על ידי זה שהאדם יכפור בדעת רבו בשלמות, דהיינו, שינקה את עצמו מכל אמונה שהיא בדעת רבו, אפילו כחוט השערה. והטועים חושבים, שלנקות את עצמך מאמונה בדעת רבך, פירושו, לחשוב שרבך הוא טועה. והטועים, מלמדים את האדם להאמין להם. כי כל השכל שלהם, הוא של טעות. ואמונה, היא כולה שקר. כי כאשר יש ידיעה של אמת, אין שום אמונה כלל. והטועים אוחזים באדם, רק בגלל האמונה שלו. ולכן הם אומרים לאדם, להאמין להם ובאלוהיהם. משום שבלי אמונה, הם יאבדו את החיות שלהם. כי כל החיות שלהם ושל אלוהיהם, היא של טעות בלבד. אבל מי שהוא איש אמת, שהוא משפיע מטובו, רק אחרי שטובו שלם, הוא לא יכול להיות חסר, מכך שלא יחזיקו ממנו. ...

... היא גרועה כמו כל דבר אחר. כי גם היא צמצום וגבול, שאינו מכיל בתוכו את כל הצורות כולן. והשכל של האחדות האמיתית, הוא נמצא מחוץ לכל הדברים, והוא הבנה (ולא אמונה או מחשבה) עמוקה ואמיתית של האדם, שמשנה לאדם את כל תפישת המציאות שלו, ברמה ככ עמוקה, עד שכאשר האדם חווה את קיומו העצמי, הוא חווה אותו בצורה אחרת. ואין הכוונה היא, שרק כאשר ...

... כולו, ושנקודת המרכז של כל העולמות כולם, שהיא זו שמחייה את כל העולמות כולם, נמצאת בתוכו. ועל האדם לדעת, שבכלל העוון של כפירה באלוהים, נכללת הכפירה של האדם בעצמו. כי אמונה באלוהים שנפרד ממך, היא בעצם כפירה ...

... וגם אם זו האמת, הרי שהאדם משקר, בכך שהוא אומר שהוא בטוח בכך. והשקר הזה שנראה שהוא לטובה, (עד השקר של החשיבה החיובית אמונה עצמית וכיוב), הוא השקר החמור מכל. כי הוא נותן לגיטימציה לשקר, ואחכ הוא מאמלל את האדם. ועל ... דבר: על האדם להיצמד אל האמת ולדעת, שאפילו להאמין לדברי החכם האמיתי, גם זהו עוון ופשע חמור של האדם נגד עצמו. כי כל אמונה תקווה אינטרס, הם כולם אויבי האדם. ועל האדם לנסות להבין את האמת באשר היא, והשאר יסתדר מעצמו. ...

... וסיבות, היא אמת של שקר. משום שהיא תלויה באמונות שקר ובהנחות יסוד שקריות. וגם אם כל השכל שבעולם, ... האדם, הן לא מוחלטות. מאחר שכל קיומן תלוי באמונה של האדם, שהשכל שלו הוא אכן אמת. ואין לאדם ברירה, ... לשום מסקנה לוגית. כי הלוגיקה כולה, היא אמונה של בני האדם. וגם האתאיסטים וגם אלו שנדמה להם שאין להם שום אמונה כלל, הרי שגם להם יש אמונה באליל הגדול מכולם, שהוא השכל. כי השכל, הוא אליל ... לשכל שלו. והעונש שהאדם מקבל על כך שיש לו אמונת שקר, הוא תחושת חיסרון נצחי. כי האדם מאמין לשכל ... טוב לבין רע, וזה עצמו העונש של האדם. כי האמונה באלילי השקר, היא עצמה העונש של האדם. וכל זמן שהאדם קשור בצורה כלשהי לאמונה כלשהי, זה עצמו העונש שלו. כי האמונה והריחוק מהאמת המוחלטת, היא עצמה העונש. ויש טועים ... הפוך ממנו. והם טועים. ולמה הם טועים? כי כל אמונה, היא שקר. שהאדם לא יודע את האמת אלא רק מאמין בה. כולל אמונה אפילו בדבר שהוא נגד השכל, או כל אמונה שהיא. כי מהותה של האמונה, היא השקר של הריחוק של האדם מידיעת האמת המוחלטת. כי כאשר יש ידיעה של האמת המוחלטת, אין שום אמונה כלל. וכל בני האדם נמצאים בתחושת חיסרון תמידי, של ... חסר את השלמות שנפרדת ממנו, רק משום שיש לאדם אמונה כלשהי, שהשלמות נפרדת מהחיסרון. ומי שרוצה את האמת ... שמא כל האמת הזאת, עומדת על כרעי תרנגולת של אמונה ושקר כלשהם? ועל האדם לנסות לשקר. והכוונה היא, ... לנסות לשקר, ולהפיל את כל האחיזה שלו בכל האמונות שלו, על ידי זה שהאדם מנסה לשקר ולראות, אולי ... המוחלטת, היא על ידי זה שהאדם שולל את כל האמונות כולן, שאז ממילא האדם מתחבר לדבר המוחלט היחיד, ... ובגלל שהאדם מפחד לשחרר את האחיזה שלו בכל האמונות שלו, לכן הוא משקר את עצמו שהוא בטוח בדעות שלו, ... שבתוכו הוא יודע שכל ידיעותיו הן מבוססות על אמונה. ובגלל השקר הזה, האדם נשאר בטיפשות שלו, ולא מבין ...