... הוא רק שיגעון שנראה כהיגיון? כי מצד האמת, השכל של האדם הוא שגוי. ולמה שגוי? כי השכל של האדם מקבל את החיות שלו, מהטעות של
האמונה. והכוונה היא, כי כל התפישה של השכל, מושתתת על זה, שהשכל תופש את ההפכים של היש והאין, כשני דברים שונים. שזה עצמו מושתת על
אמונה בלבד, בלי שום שכל. השכל מבוסס על הלוגיקה והלוגיקה מבוססת על כלום. האדם מנסה להבין את המציאות באמצעות השכל, שמאמין בלוגיקה, שזו
אמונה בלבד. וכך נמנע מהאדם להבין מציאות שאינה בהכרח לוגית. ולאדם ככ ברור ... ושרק בעיני השכל השגוי, זה נראה כשני דברים שונים ועוד הפוכים. למרות שבאמת, הם דבר אחד ממש. והשכל של האדם, הוא כולו מבוסס על
האמונה השקרית. שהאדם מאמין לעצמו ולתפישה שלו, שאומרת שהיש והאין נפרדים זה ... טעות? משום שהמשוגע, לעולם הוא לא יכול להשיג השגה של אמת בשלמות. והוא יכול אולי להאמין בדבר של אמת, אך לא באמת להבין אותו. וכל
אמונה , היא פשע, ורק ההבנה יוצרת חוויה. ולכן, בלי שהשכל של האדם יהיה תקין, ... להבין אותו באמת. והאדם יכול להתעקש כרצונו שהיש והאין הם שני הפכים ושהחיסרון חסר את השלמות, ולחטוא בחטא החמור מכל, שהוא חטא
האמונה. דהיינו, להאמין לשכל, שאם הוא לא מבין משהו, אז הוא לא יכול להיות. ... כי הסבל נוצר, בגלל הרצון. והרצון קיים, בגלל הקיום העצמי הנפרד, שיוצר תחושת חיסרון ורצון. והקיום העצמי הנפרד, נובע בגלל טעות
האמונה. שהאדם מאמין לשכל ולתפישה האישית שלו, שלא מבינה שדבר והיפוכו זה אחד. ... וזה בעצם אומר, שלאדם אין ברירה, אלא ליישר קו מחשבתי עם המציאות. דהיינו, שעל האדם לשנוא בכל כוחו ובכל נפשו ובכל מאודו, את
האמונה ואת חוסר הוודאות המוחלטת, שכן נמצאת באמת המוחלטת. ועל ידי זה שהאדם שונא בכל נפשו וכוחו, את
האמונה, שיוצרת את כל הרע שיש בעולם, כי היא החיות של כל השקרים שיש בעולם, על ... עצמו. כי האדם הוא לא באמת חכם, גם ביחס לשכל של עצמו. כי האדם לא משתמש באמת, אפילו לא בשכל של עצמו. ועל ידי זה שהאדם שונא את
האמונה ואת הספקות ואת השקרים וחוסר הוודאות, על ידי זה האדם יוצא מהדמיונות ... דהיינו, אדם שמשתמש בכל שכלו האנושי. ואחכ כאשר האדם משתמש באמת בכל השכל האנושי שלו, דהיינו, שהאדם מנקה את עצמו מכל טיפת
אמונה, ומשתמש רק ואך ורק בכל השכל האנושי שלו, אז האדם רואה בשכל האנושי שלו, ... אז המציאות נראית לאדם לא ברורה ומשוגעת. ואז האדם סובל באמת, מכך שהוא לא באמת נהנה, מהסיבה הטובה של המציאות. ומי ששונא את
האמונה ואוהב את האמת, משום שאלו כמובן שני הפכים, כי
אמונה, היא חיות וקיום השקר, והידיעה וההבנה, היא קיום האמת, ומי ששונא את
האמונה ואוהב את האמת, דהיינו, שהוא כופר בהכל, ולא מאמין בשום ולשום דבר כלל, ... והאין הם אחד, אבל הוא לא מבין, שהם באמת אחד, ושאין שום אפשרות מחשבה אחרת, הרי שהאדם הוא עדיין מוגבל שכלית, שהוא עדיין חי בתוך
אמונות וספקות. ועל האדם לשנוא את הספקות ואת
האמונות, ולברר את האמת במסירות נפש של ממש. ואז האדם רואה, שבאמת באופן מוחלט ...