... שכתוב בספר, הוא באמת נכון? או שאולי ההפך המוחלט שלו, הוא דווקא הנכון והאמת?! כי הידיעה היא ההפך של האמונה. ומי שמאמין למה שכתוב בספר, הוא נאחז בסם המוות של הספר. כי הוא לא מצליח להבין את כוונת המשורר. ועל האדם ...

... כלל. ובמקרה שלנו, כאשר האדם חוקר ומנסה לגלות מהי הסיבה הראשונה, הוא בעצם שואל שאלה שקרית. שאלה שמבוססת על אמונת שקר, אמונה שאומרת שיש הבדל בין יש סיבה לבין אין סיבה. ונסביר את העניין. כי אילו היה האדם תופש את המציאות ...

... לזכות להבין את הנמשל הסופי של הספר? והדרך היא אחת, והיא על ידי זה שהאדם מנקה את ליבו מכל אמונה שהיא ומחפש אך ורק את האמת בהשתוות מוחלטת וללא כל אינטרס. וכמובן שעניין הבנת הספר, הוא רק משל, לעניין ... שמפורט כאן, לגבי עניין הבנת הספר. וכדי שהאדם יבין את הספר באמת, לשם כך עליו לנקות את ליבו מכל אמונה שהיא. ולנקות את הלב מאמונה, פירושו שעל האדם כן להבין אבל לא להאמין, לשום דבר שכתוב כאן בספר. ואין הכוונה לומר שעל האדם לחשוב שהספר הוא שקר. כי הטועים שחיים את חייהם עם אמונה, ברגע שאומרים להם לא להאמין למשהו, הם בטוחים שהכוונה היא שצריך לחשוב שהדבר הוא שקר. אך זו מחשבת הטועים בלבד. ואנשי אמת שאין בליבם כל אמונה כלל, הם יודעים, שלא להאמין למשהו, פירושו לבדוק את אותו הדבר ולראות האם הוא אמת או לא. וכדי שהאדם יבין את המציאות בכלל ואת הספר הזה בפרט, לשם כך עליו לנקות את עצמו מכל אמונה שהיא. כי כל זמן שיש לאדם אמונה כלשהי במשהו, הרי שהאמונה הזאת משפיעה לרעה על כושר השיפוט של האדם בכל תחומי החיים שלו, וממילא, האדם גם ייפול ויאמין לפחות בצורה ... הספר (ואת המציאות), הכרחי שהאדם לא יאמין למה שהוא קורא, אלא יבדוק את הדברים באופן עצמאי. וכל זמן שהאדם מאמין אפילו קצת למה שכתוב בספר, הרי שהאדם הוא טועה שלא יזכה להבין את הנמשל של הספר ולא יזכה להיות מאושר באמת. כי האושר מגיע רק על ידי הבנה אמיתית פנימית של האדם את המציאות. וכל זמן שהאדם מאמין בדבר כלשהו, הרי שאין לו הבנה אמיתית כלל. כי האמונה שאינה נכונה, היא שורש הרע ושורש הסבל (כפי שכבר אבאר בהמשך). וכאשר יש ידיעה והבנה, לא שייך אמונה. כי אמונה שייכת, רק במקום שאין בו שכל. וכאשר אין שכל, אין הבנה פנימית אמיתית, ואין שלמות ידיעה, וממילא אין גם אושר אמיתי. ולכן, כדי שהאדם יהיה מאושר באמת, לשם כך עליו לחקור ולחפש את האמת, ללא שום אמונה כלל. וכל זמן שאין ליבו של האדם נקי מאמונה כלשהי, בשלמות שאין שלמות אחריה, הרי שהאדם עדיין חי בטעות והרי שהוא סובל, עד שהוא ינקה את ליבו מכל אמונה שהיא, על ידי הבנה של המציאות באמת, ששם לא שייך שום אמונה כלל. כי האמונה שייכת רק כאשר אין הבנה. כי כאשר יש הבנה, אין צורך באמונה. ולכן, לצורך הבנת הספר נדרש מהאדם לא להאמין לשום דבר שכתוב בספר. ועל האדם לקחת מה שכתוב בספר, ולחקור ... טקסט כלשהו, בשלב הראשון על האדם לנסות להבין את כוונת הטקסט כפשוטו. ולאחר מכן על האדם לא להיות פתי שמאמין לדברים כלשהם, (כי הפתי, הוא לא רק זה שמאמין לכל דבר, אלא גם זה שמאמין אפילו לדבר אחד כלשהו, ושמטעה את עצמו לחשוב, שהוא יודע, את מה שהוא רק מאמין בו), ועל האדם לשאול את עצמו, האם אכן מה שכתוב בספר, הוא אמת? והאם הוא כל האמת? והאם הוא ... שהיא הנמשל האמיתי של הספר הזה, ושאליו אפשר להגיע ושאותו אפשר להשיג, רק על ידי זה שהאדם כופר בכל אמונה שהיא, וחוקר כל דבר עד לקצה האחרון והמוחלט שלו. ואת הדבר הזה על האדם לעשות בכלל ובפרט. כי על ... האדם לחקור ולגלות מהו היש ומהו האין. ועל האדם לשאול את עצמו באמת ומתוך הבנה (ולא מתוך סיסמאות של אמונה), האם היש הוא ישנו והאין הוא איננו? או שאולי ההפך הוא הנכון? ואולי יש אמת אחרת לגמרי? וכולי. עד ...

... אחר, הרי שהשקר הזה עצמו מרחיק את האדם מהאמת. ואי אפשר להתקרב אל האמת, בדרך של שקר או של אמונה וכיוב, כי אלו הפכים ממש. והאדם, מחפש את האמת, בדרך של שקר. כי האדם מטעה את עצמו שהאמת מעניינת ... להיות אמיתי עם עצמו, במסירות נפש של ממש. דהיינו, שעל האדם לא להתפשר אפילו לא כחוט השערה, על שום אמונה שיש לו. ועל האדם לעשות בירור מוחלט של המחשבות שלו, ולאמת שהן אכן כולן אמת זכה וטהורה ללא שום ...

... בחשדנות מבורכת. כך שהחשדנות היא מבורכת. אלא, שיש חשדנות טובה ויש חשדנות ורעה. וחשדנות טובה, היא כאשר האדם לא מאמין לשום דבר בעולם, כולל לא לעצמו. והאדם מטיל ספק בכל דבר ומחפש את האמת באשר היא. ואשרי אדם שהוא ... חושד שאולי המציאות היא מאוד טובה, ואולי מנסים לעשות לו טוב. וזוהי חשדנות טובה, שבה האדם לא נאחז בשום אמונה שאינה וודאית. וחשדנות רעה, היא כאשר האדם נוטה לצד אחד, יותר מאשר לצד אחר. כי לחשוד זה טוב, אבל אסור לאדם להטות את הכף לטובה או לרעה, בלי ידיעה וודאית של אמת שנקייה מכל אמונה. כי חשדנות שהיא בגדר הטלת ספק ובירור האמת באשר היא, היא מבורכת. אבל חשדנות שבה האדם נוטה בדעתו אפילו ...

אמונה - האם היא טובה או רעה? וכאן יתבאר העניין של האמונה, האם היא טובה או רעה? וראשית נגדיר, כי האמונה היא הפך השכל. כי במקום שיש שכל, אין בו שום צורך באמונה. כי מה שהאדם מבין בשכלו, הוא לא צריך להאמין בו. ואמונה נמצאת, רק במקום שבו השכל לא תופש. שהשכל אומר דבר אחד, והאדם מאמין בדבר אחר. ואם נתבונן נראה, כי האמונה, היא שורש כל הרע וגם שורש כל הטוב שיש בעולם, כפי שיתבהר בהמשך. והעניין הוא, ששורש כל הטוב שבעולם, ... ממש וכי כל ההפכים הם אחד ממש בשלמות מוחלטת. ונמצא אם כן, כי כל הרע וכל הסבל שבעולם, שורשם באמונה של האדם. כי כאשר האדם משתמש רק בשכל שלו, אז אין שום רע כלל. וכל תפישת וחוויית הנפרדות של האדם, היא רק בגלל האמונה שלו. שהאדם מאמין שבאמת הדברים מנוגדים אחד לשני וחסרים אחד את השני, למרות שבאמת הם אחד. ונמצא אם כן, כי האמונה היא שורש כל הרע. כי השכל אומר שהכל אחד, והאמונה אומרת שיש נפרדות. ובשכל השלם, האדם גם רואה נפרדות, רק שהיא עבורו מושלמת כאחדות. ונחדד, כי כאן בעצם הבנו כי השכל של האדם, הוא בכלל אמונה. כי רק כאשר האדם משתמש בכל השכל שלו בשלמות, רק זה נקרא שכל. וכל זמן שהאדם לא משתמש רק בשכל שלו בשלמות, הרי שזו אמונה, שיוצרת גם נפרדות ורע. ואפשר להסתכל על הדברים גם מנקודת מבט הפוכה, והיא, שאמונה היא שורש כל הטוב שיש בעולם. כי הטוב הוא כאשר הכל אחד כנל. והנה, השכל האנושי של האדם (שקרוי אצל האדם שכל, למרות שהוא טועה), הוא לא מסוגל להכיל בתוכו שדבר והיפוכו הם אחד. ולשם כך צריך אמונה. כי האמונה מסוגלת להכיל שדבר והיפוכו הם אחד. כי אמונה, היא ללא שום שכל כלל. וכל הרעיונות שיש בעולם, אין צריך שום אמונה כדי להכיל אותם. כי השכל החלקי של האדם יכול להכיל כל דבר, שאין בו חיבור של ההפכים. והדבר היחיד שבאמת צריך אליו אמונה, הוא רק לצורך ההכלה של תפישת היש והאין כאחד. שהשכל של האדם, לא מכיל את התפישה הזאת, והאמונה יכולה להכיל את הכל. והאדם סובל רק משום שאין לו מספיק אמונה, או שיש לו אמונת שקר. כי האמונה צריכה להיות רק במקום של אחדות ההפכים. שכאשר האדם מאמין בה, אז הוא חי טוב באמת. וכמובן שבפועל, האמונה, לא באמת עובדת. כי האדם יש בו גם אפשרות של שכל וגם אפשרות של אמונה. והאדם לא יכול רק להאמין שהכל אחד נגד השכל, כי השכל של האדם, לא נותן לו להכיל את אחדות ... והאדם חי את חייו, תוך כדי שימוש בשכל של עצמו. והאדם לא יכול לחיות את חייו, רק תוך כדי אמונה שהיא נגד השכל. ולכן השאלה הנשאלת היא, מה עושים? והתשובה היא שיש פתרון של אמת, והוא, האמת. כי כל ... גם אז הוא יהיה בחוויה של אחדות ושלמות. ונוסיף עוד, כי אחרי שהשכל של האדם מבין שהכל מושלם, עכשיו האמונה של השקר היא טובה מאוד. כי האמונה מאפשרת לאדם לחיות בתוך הנפרדות שלנו, ולהגדיל (במרכאות, כי היא מגדילה ולא מגדילה בו זמנית) את החוויה של האחדות. ... כלל ויש רק אחדות אחת אין סופית. כי האדם מלא כולו רק באחדות של המציאות. אבל כאשר יש גם אמונה, אז האדם יכול להאמין שיש נפרדות, ולחוות גם בה את האחדות והשלמות. ויש אין סוף אפשרויות של נפרדות. וממילא ... בשכל האמיתי, הכל אחד ממש. דהיינו, שהנפרדות והאחדות הם אחד ממש. ואז ממילא אין שום חילוק בין שכל לבין אמונה. כי בשכל האמיתי, אפשר להבין שהנפרדות היא נפרדות והיא גם אחדות בו זמנית. ואז אפשר להיות בנפרדות ובאחדות בו זמנית, ללא שום אמונה כלל. וכל זמן שהאדם לא מסוגל עדיין להכיל בשכל שלו, איזה דבר שהוא כן יכול להאמין בו נגד השכל ... האדם הוא לא שלם, כי הוא עדיין לא מבין שהכל אחד. ורק כאשר אין אצל האדם שום הבדל בין אמונה ובין שכל, דהיינו, שהשכל של האדם מסוגל להכיל בתוכו, גם שכל שנראה כאילו צריך רק אמונה כדי להכיל אותו, שזה השכל של האחדות של היש והאין, רק אז השכל של האדם הוא שלם באמת. ונסכם: כי האדם לא צריך שתהיה לו לא אמונה ולא שכל כלל, אלא אך ורק אמת בלבד. כי הטיפש, רגיל להאמין, והחכם לעומתו, מבין ומברר את האמת. ואם ...

... ממשיכות להתהפך אצל האדם. והאדם לא מוצא מנוח לנפשו. והאדם סובל מדעות מנוגדות שיש בתוכו, רק בגלל שיש לו אמונה שקרית. כי השקר, הוא שורש כל הרע. והאמת שהכל אחד, היא שורש כל הטוב. וכאשר יש שכל של אמת, אין שום צורך ומקום לאמונה כלל, כי האמת ברורה ללא שום אמונה. ואמונה שקרית נמצאת, רק במקום שבו אין שכל של אמת. וכאשר האדם מאמין לשקרים של עצמו, ומאמין שיש בעולם שלנו נפרדות, ושהדעות הן באמת מנוגדות, אז על ידי זה האדם מקבל עונש, שהמחשבות המתהפכות, לא נותנות לו מנוח. ולכן הפתרון לזה, הוא שהאדם יכפור בכל אמונה שקרית. ועל האדם לחקור ולדרוש ולבדוק ולחפש את האמת, מהי האמת, ואיזו דעה בתוכו היא של אמת ואיזו דעה בתוכו היא של שקר. כי כאשר האדם הוא עצלן, אז הוא פשוט מאמין לאחת מהדעות שבתוכו, ואז שאר הדעות ממשיכות לעקוץ אותו ולנשוך אותו בבשר החי, כמו יתושים שעוקצים את האדם ולא נותנים לו מנוח. אבל כאשר האדם הוא איש חיל, אז הוא לא מאמין לשום דעה שבתוכו, אלא הוא חוקר ומחפש את האמת. ואז בסופו של דבר הוא מגלה שהכל אחד, ואז יש ...

... ואת המציאות שלו, בצורה מוחלטת. ולבדוק כל דבר בצורה מוחלטת, פירושו, שעל האדם לקחת את כל המחשבות והרעיונות שלו והאמונות שלו וכיוב, ולהתחיל לנסות להוציא אותם כולם, להורג. ומי שיישאר בחיים, הוא של אמת, ומי שימות, הוא של שקר. ... הדמויות האלו להורג, על ידי הטלת ספק מוחלט בקיומן. והטלת ספק מוחלט, היא שהאדם לא משקר את עצמו ולא מאמין לעצמו, אלא מחפש רק את האמת, ובאמת מטיל ספק בתפישת הנפרדות שלו, ומחפש את הידיעה המוחלטת, שאין בה שום ...

... ועל ידי זה שהאדם משתמש בחוצפה שלו, על ידי זה הוא שוחט פרות טמאות. כי הוא לוקח את כל האמונות והשקרים החצופים שלו, ושוחט אותם, אל מול האור של האמת המוחלטת. כי האדם בודק את הרעיונות שלו, ביחס לאמת ... סוף והאין גבול. ומי שיודע ומכיר את אלוהים האמיתי, הוא יודע שהאדם לא מוגבל בשום דבר כלל. אבל מי שמאמין באלוהים שקרי, דהיינו, מי שכופר בכך שהכל מושלם, וחושב שבשורש המציאות, יש הפרדה בין האדם לבין אלוהים וכולי, על ... להורג את כל הפרות הקדושות. דהיינו, לקחת את כל הרעיונות של עצמו, ואת כל אותן הנחות יסוד, ואת כל האמונות, ולהוציא את כולן להורג. דהיינו, לבדוק באופן מוחלט, האם זו דעה של אמת מוחלטת, או לא. וכל פרה קדושה ... ועמלק הוא הספקות שיש באדם. כי זה שתת המודע שלו משקר אותו, הוא חי בספקות. כי כל זמן שהאדם מאמין במשהו, הרי שהוא עצמו מחייה את עמלק. כי כל המהות של עמלק, היא האמונה והספקות. כי כאשר יש אמונה, יש ספקות. וכאשר אין שום אמונה, אלא יש רק ידיעה מוחלטת של אמת, אין שום זכר לספקות של עמלק כלל. ועל האדם להוציא להורג באכזריות ... השכל, מנצח את עצמו ומצליח לחסל את הגרסה הנמוכה שלו, אז מתגלה השכל הגדול, שבו הכל אחד, ושבו הספקות והאמונה והנפרדות, הם כולם טובים מאוד, כי הם הרחבה של האחדות של המציאות. וגם אז, האדם עדיין מחובר לשורש של ...

... אלוהים, הרי שהוא סובל מפיצול אישיות, עפ האמת. והדרך להתעורר ולחוות יותר את האחדות, היא על ידי אמת ושנאת האמונה. כי החלום, הוא בכח המדמה והדמיון. והאמונה, היא בכח המדמה והדמיון, שהאדם מאמין באיזה דבר, למרות שהוא לא כך באמת. כי כאשר יש ידיעה של אמת, אין שום אמונה כלל. ומי שרוצה להתעורר, עליו לשנוא את האמונה, ולחפש את האמת המוחלטת. שעל ידי זה, הדמיון נעלם, והאדם עולה מהדמיון, אל השכל האמיתי, שהוא תפישת האחדות כנל.