... השלמות. והאדם סובל עוד יותר, כאשר הוא מקשיב לטעויות שבתוכו ושמחוצה לו, שהם נאחזים רק בחוסר ההבנה של האדם, שמאמין לשקרים של עצמו, שהדבר אינו אפשרי להשיג את השלמות. ומי שחושב שאי אפשר להשיג איזה דבר, הוא כופר באלוהים ...

... שהאדם משקר, בכך שהוא אומר שהוא בטוח בכך. והשקר הזה שנראה שהוא לטובה, (עד השקר של החשיבה החיובית / אמונה עצמית וכיוב), הוא השקר החמור מכל. כי הוא נותן לגיטימציה לשקר, ואחכ הוא מאמלל את האדם. ועל האדם להיות ... אל האמת ולדעת, שאפילו להאמין לדברי החכם האמיתי, גם זהו עוון ופשע חמור של האדם נגד עצמו. כי כל אמונה / תקווה / אינטרס, הם כולם אויבי האדם. ועל האדם לנסות להבין את האמת באשר היא, והשאר יסתדר מעצמו. ...

... מחפש אותה עם שכל ועם סיבות. וכל אמת שנשענת על אמת וסיבות, היא אמת של שקר. משום שהיא תלויה באמונות שקר ובהנחות יסוד שקריות. וגם אם כל השכל שבעולם, אומר אמת כלשהי, הלב של האדם יודע ומרגיש, שזאת לא ... להבין את המציאות רק עם השכל שלו, הרי שכל המסקנות של האדם, הן לא מוחלטות. מאחר שכל קיומן תלוי באמונה של האדם, שהשכל שלו הוא אכן אמת. ואין לאדם ברירה, אלא לנסות ולחפש משהו מוחלט, שקיומו לא יהיה רעוע ... מנקודת מבט של חשיבה אובייקטיבית ומוחלטת, אין שום משמעות בשום צורה שהיא, לשום מסקנה לוגית. כי הלוגיקה כולה, היא אמונה של בני האדם. וגם האתאיסטים וגם אלו שנדמה להם שאין להם שום אמונה כלל, הרי שגם להם יש אמונה באליל הגדול מכולם, שהוא השכל. כי השכל, הוא אליל שקר. שהאדם לא יודע בוודאות שהוא אמת, ואעפכ האדם מאמין לשכל שלו. והעונש שהאדם מקבל על כך שיש לו אמונת שקר, הוא תחושת חיסרון נצחי. כי האדם מאמין לשכל שלו, שעושה הפרדה בין החיסרון לבין השלמות ובין היש לבין האין, ועל ידי זה האדם עושה הפרדה בין טוב לבין רע, וזה עצמו העונש של האדם. כי האמונה באלילי השקר, היא עצמה העונש של האדם. וכל זמן שהאדם קשור בצורה כלשהי לאמונה כלשהי, זה עצמו העונש שלו. כי האמונה והריחוק מהאמת המוחלטת, היא עצמה העונש. ויש טועים שחושבים שהכוונה היא, שהאדם צריך להאמין במשהו נגד השכל. דהיינו, להפסיק להשתמש בשכל ולחשוב הפוך ממנו. והם טועים. ולמה הם טועים? כי כל אמונה, היא שקר. שהאדם לא יודע את האמת אלא רק מאמין בה. כולל אמונה אפילו בדבר שהוא נגד השכל, או כל אמונה שהיא. כי מהותה של האמונה, היא השקר של הריחוק של האדם מידיעת האמת המוחלטת. כי כאשר יש ידיעה של האמת המוחלטת, אין שום אמונה כלל. וכל בני האדם נמצאים בתחושת חיסרון תמידי, של הקיום העצמי הנפרד של עצמם, שהוא שורש הרע. כי האדם חסר את השלמות שנפרדת ממנו, רק משום שיש לאדם אמונה כלשהי, שהשלמות נפרדת מהחיסרון. ומי שרוצה את האמת המוחלטת ורוצה למצוא מרגוע לנפשו, עליו לנסות לחפש את האמת באשר ... בו, ולשאול את עצמו, האם זו אכן אמת מוחלטת? או שמא כל האמת הזאת, עומדת על כרעי תרנגולת של אמונה ושקר כלשהם? ועל האדם לנסות לשקר. והכוונה היא, שעל האדם לקחת כל דבר שהוא וכל אמת שהיא, ולנסות לשקר ... האחרת שנראית כשקרית, אולי דווקא היא האמת?! ואין לאדם ברירה, אלא לנסות לשקר, ולהפיל את כל האחיזה שלו בכל האמונות שלו, על ידי זה שהאדם מנסה לשקר ולראות, אולי דווקא ההפך הוא הנכון?! וגם אם הדבר נראה כשקר, שנראה ... כי יש שונה ממנה. והדרך של האדם להשיג את האמת המוחלטת, היא על ידי זה שהאדם שולל את כל האמונות כולן, שאז ממילא האדם מתחבר לדבר המוחלט היחיד, שהוא חסר כל הגדרה, ולכן אין לו שום הפך כלל. שזוהי ... אי אפשר לרמות. ומי שסובל מהשקר הזה, זה רק האדם עצמו. ובגלל שהאדם מפחד לשחרר את האחיזה שלו בכל האמונות שלו, לכן הוא משקר את עצמו שהוא בטוח בדעות שלו, למרות שבתוכו הוא יודע שכל ידיעותיו הן מבוססות על אמונה. ובגלל השקר הזה, האדם נשאר בטיפשות שלו, ולא מבין את המציאות באמת, ועל ידי זה האדם גם סובל באמת. ...

... להבין, שכל סבלו הוא רק בגלל שקריו של התת מודע, הקטנים והגדולים כאחד. ובכלל שקר נכלל, גם כאשר האדם מאמין במשהו שהוא אכן האמת, אלא שהאדם עצמו, לא יודע באופן מוחלט שאכן זו האמת. וזהו השקר החמור יותר, שהוא ... שדבר כלשהו הוא נכון, גם כשהוא כן נכון, עדיין זה שקר. כי אתה לא יודע שהוא נכון, אלא רק מאמין בכך. ובפועל זה אומר, שעל האדם להישמר לנפשו, שלא לשקר כלל אפילו לא כחוט השערה. דהיינו, שהאדם לא ישקר ... באמת בטוח ב 100%. בסיכומו של דבר, על האדם לא לשקר את עצמו אפילו לא כחוט השערה. כי מי שמאמין בלי לדעת, מפחד, כי הוא לא נשען על ידיעת האמת. וגם מי שמאמין בדבר שהוא אמת, כל זמן שהוא לא יודע את הדבר עצמו בשלמות, בבחינת אילו ידעתיו הייתיו, הרי שזאת ידיעה ...

... בעולם - מדוע ולמה? ובו יתבאר מהי כפירה אמיתית באלוהים, ולמה היא שורש כל הטוב שיש בעולם? ובהקשר כאן, אמונה באלוהים, היא במשמעות שהאדם מאמין שיש אלוהים, שנפרד ממנו. דהיינו, שהאדם מאמין שאלוהים קיים במקביל לקיום העצמי שלו כאדם. וזה, במקום לכפור בכך, שיש אלוהים שנפרד ממנו. וכן לראות שאין עוד מלבדו של אלוהים, עד ביטול הישות העצמית של האדם, ביחס לישות של אלוהים. שאז ממילא לא שייכת אמונה באלוהים, כי יש רק אלוהים בלבד. והעניין הוא, די פשוט. והוא כי אלוהים הוא השלמות. כי אלוהים הוא המצוי ... ישות אחרת ששונה ונפרדת ממנו מעבר לסוף שלו, ואכ הוא לא המצוי הראשון. ואלוהים הוא השלמות עצמה. ובהקשר הזה, אמונה באלוהים פירושה, שהאדם מאמין שיש ישות אחת שלמה ראשונה ויחידה. וכמובן שאמונה באשר היא, היא פסולה ואסורה. כי כל אמונה, היא סוג של שקר. כי כאשר יש ידיעה של אמת, אין שום צורך באמונה כלל. כי אמונה, היא רק כאשר אין ידיעה של אמת. כי האמונה, היא היפוך הידיעה של אמת. ולכן כפירה באלוהים, היא לא רק באמונה באלוהים, שזה ברור מאליו שזה רע, אלא כפירה באלוהים בשלמות, פירושו שהאדם עוקר בשלמות ממחשבתו ומשכלו, את רעיון האלוהים. ... לכפור באלוהים בשלמות. כי כל זמן שהאדם לא רואה את התגלות אלוהים האין סופית, בתוך הנפרדות והצמצום, אז הוא מאמין / חושב שיש אלוהים אחר, שנפרד מהעולם של הצמצום שלנו. אבל כאשר האדם זוכה לשכל אמיתי שהכל אחד ממש, ...

... וגם הוא יש לו רצונות ופחדים לאבד אותם, כפי כמה שהוא נאחז ברצון שלו. ויש כאלו שנדמה להם, שאלו שמאמינים באלוהים, אין להם שום פחד, כמש מי שמאמין, לא מפחד. אך כמובן שלא כך הוא הדבר. כי גם להם יש פחדים. כי למרות שהמאמינים באלוהים לא מפחדים, מחלק מהפחדים, של אלו שאינם מאמינים באלוהים, הרי שעדיין, גם המאמינים באלוהים יש להם רצונות, כגון לעבוד את אלוהים וכיוב, וממילא גם להם יש פחדים, אפילו גדולים יותר, כפי עוצמת האחיזה שלהם, ברצונות שלהם. ומי שמאמין, הוא הכי מפחד. כי הוא מפחד לאבד את האמונה שלו. כי כאשר האדם לא מפחד, בגלל שיש לו אמונה, או בגלל סיבה כלשהי, אז האדם ממש מת מפחד, לאבד את האמונה שלו, או את הסיבה, שעוזרת לו לא לפחד. (כיוב אדם שלא מפחד בגלל שיש לו כסף, שהוא מאוד מפחד, ... מבינים, שגם לא לאחוז בשום דבר, זהו גם אמצעי וגם סיבה. כי יש אחד שלא מפחד, כי הוא אוחז באמונת השקר שלו באלוהים (בשונה מידיעת האלוהים, בידיעה שלמה בלב שלם, שכל ורגש כאחד, שהיא שלמות האין פחד), ואז הוא מפחד לאבד את האמונה הזאת, ולגלות שהוא חי בטעות (כמו אנשים שמאמינים, שמפחדים לגלות את טעותם ולגלות שהם ואבותיהם ואבות אבותיהם, טעו טועים ומטעים את עצמם וגם את אחרים וכולי). ויש ...

... וכל השיגעונות של האדם. והנחת היסוד הראשונה שאותה מניח האדם, ושהיא השורש של כל הצרות של האדם, היא שהאדם מאמין, שהיש הוא אכן נפרד מהאין. והאדם ככ שקוע באמונה הזאת, עד שקשה לו להבין, למה כל התפישה השכלית שהיש והאין הם נפרדים, מדוע היא רק אמונה בלבד, אך לא אמת מבוררת. והאדם קשה לו להבין את הדבר הזה, משום שהוא שקוע בטעות, ומשום שהוא ככ מאמין לטעויות של עצמו, עד שמבחינתו של האדם, הם אכן האמת. אך מצד האמת האמיתית, גם הנחת היסוד הבסיסית ביותר של האדם, שהיא הנפרדות של היש והאין, היא לא יותר מאשר אמונה והנחת יסוד שגויה. ומצד האמת, היש והאין הם נפרדים זה מזה, אלא שאין הפרדה, בנפרדות שלהם. כי בשורש, האחדות והנפרדות הם אחד. ומי שמאמין לשכל של עצמו, הוא לא זוכה לראות את אור האמת, והוא חי בחושך ובאפילה, של חוויית הנפרדות. וכך האדם ... התחושה שחסר לו משהו, שהיא נובעת מחוויית ההפרדה של האדם. אבל מי שעיניו בראשו, ומי שהוא פיקח, הוא לא מאמין בשום דבר בעולם, עד שהוא לא מבורר לו באמת. וכאשר האדם מברר את האמת לגבי תפישת וחוויית הנפרדות שלו, ... בתפישת הנפרדות של האדם, שמפריד בין היש לבין האין. ואין אדם סובל, אלא אם כן נכנסה בו הטעות של האמונה, שהיא גורמת לאדם להאמין, שאכן הנפרדות היא אמיתית, למרות שהיא לא מייצגת את האמת. וכאשר הכל אחד, אז אין ... האין, ואז האדם מגלה שהם ישות אחת ממש, ואז האדם מקבל שכל חדש, וחי חיים טובים באמת, בלי שום אמונה שקרית כלל.

אמונה היא שורש כל הרע שבעולם - למה אמונה היא מחלת הנפש הקשה ביותר בעולם? ובו יתבאר, מדוע ולמה האמונה השקרית, שבה האדם מאמין בדבר שהוא אינו אמת באמת, מדוע היא המחלה הקשה ביותר בעולם, עד שנראה לומר שהיא ... והסיבה לכך, היא משום שהידיעה שלהם היא לא ידיעה של אמת, אלא ידיעה של אמונת שקר. והעניין הוא, כי האמונה השקרית היא שורש כל הצרות וכל הרעות שיש בעולם. וכל זמן שיש לאדם טיפת אמונה שקרית, הרי שדינו לסבול. וכל זמן שהאדם לא נקי מהאמונה השקרית שלו, בשלמות שאין שלמות אחריה, הרי שהוא טועה אמיתי וסובל אמיתי, שהכל כמובן הוא עניין אחד. כי האמונה השקרית, היא הפך האמת. כי מהותה של האמונה השקרית, היא הקיום של השקר. כי אמונה שקרית שייכת, רק במקום שבו אין ידיעה ברורה ומוחלטת של האמת. כי היכן שיש ידיעה ברורה ומוחלטת של האמת, שם לא שייך שום אמונה שקרית כלל. כי כאשר האדם יודע את האמת באופן מוחלט, וכאשר הדבר מבורר לאדם מכל צדדיו, לא שייכת שום אמונה שקרית כלל. והאמונה שייכת, רק במקום שבו יש חוסר ידיעה, או במקום שהאדם הטועה, בוחר להאמין בדבר שהוא הפך האמת. כי כל השקרים שבעולם, מקבלים את חיותם מהטעות שנקראת אמונה שקרית. ואין האדם משקר, אאכ יש בו אמונה שקרית. כי אם לאדם לא הייתה שום אמונה כלל, אז כאשר הוא לא היה יודע מהי האמת, הוא היה בחוויית מציאות של אמת, שהיא חוסר ידיעה. אך בכל מקרה האדם לא היה נופל לשקר כלשהו, אלא, או שהוא יודע, או שהוא לא יודע את האמת, אבל אמונה ושקר לא היו שייכים כלל. והאדם משקר את עצמו ונותן לאחרים לשקר אותו, רק בגלל שהוא סובל ממחלת האמונה השקרית, שהיא גורמת לאדם להיצמד אל דבר שהוא אינו מבורר כאמת מוחלטת. ומי שהוא חכם ואיש אמת, הוא אין לו שום אמונה כלל. אלא, או שהוא יודע, או שהוא אינו יודע, אך אמונה לא שייכת בכלל בשום צורה שהיא. ומנהיגי השקר ובראשם השכל של האדם עצמו, שהוא האליל הגדול ביותר שכולם עובדים אותו ומאמינים בו, כולם מעודדים את האדם לחיות מתוך אמונה. כי כל החיים של האדם, כולם מבוססים על ההפרדה שהאדם עושה בין הדברים השונים שיש בעולם. שעל ידי זה ... שלו מתוך אמונת השקר הזאת, שהיא, שהיש והאין נפרדים זה מזה ושיש חסרונות שאינם מושלמים. והאדם ככ טועה בטעות האמונה, עד שהאדם לא מבין כלל, למה תפישת המציאות שלו שמפרידה בין דבר להיפוכו, מדוע היא אמונה, ולא כפי הטעות שגורמת לו לחשוב שהיא אמת. כי הטעות של האמונה השקרית היא ככ קשה, עד שהיא הופכת אצל האדם את השקר, להיות כאמת ממש. והאדם לא מבין מדוע ולמה הוא סובל. והכל זה רק משום שהוא טועה בטעות הקשה מכל, שנקראת מחלת האמונה השקרית. ומי שהוא נצמד לאמת, הוא איש חכם. וכל המשוגעים שיש בעולם, הם משוגעים, רק משום שהם תופשים את המציאות בצורה לא נכונה. והכל, זה רק משום שיש להם אמונה שקרית. ואם היו המשוגעים לוקחים תרופה שהייתה עוקרת את האמונה השקרית מליבם, הרי שהם תכף ומיד היו מתרפאים ממחלת האמונה השקרית שלהם, ומיד היו הופכים להיות חכמים באמת. וכל אדם בעולם, שיעקור מליבו ומשורש נשמתו את האמונה השקרית, תכף ומיד הוא יקבל שכל, יבין את המציאות באמת, ויחיה טוב באמת. וזו הסיבה שאנשי השקר, מעודדים את האדם להאמין להם. משום, שכל החיות של השקר, היא אפשרית רק על ידי אמונה שקרית. כי בלי אמונה, אין שום קיום לשקר. ואנשי השקר האלו, הם נמצאים בתוך האדם עצמו, שהוא מאמין לאליל הגדול שנקרא השכל, שאומר ... מאמין לשקר הזה שנמצא בתוכו, ועובד אותו כל ימי חייו לנצח נצחים. והכל זה רק משום, שהאדם נגוע במחלת האמונה השקרית. ומי שהוא באחדות ובשלמות, אצלו, האמונה היא טובה מאוד. כי האמונה יוצרת את השקר ואת הרע כנל. שהם טובים מאוד, עבור מי שנמצא באחדות של המציאות, וזה עניין אחר לגמרי, שהוא בעצם ההסבר, מהו השורש הטוב של האמונה, שהיא טובה, רק כאשר האדם בוחר את הרע ואת השקר, מנקודת המבט שקודמת לקיומם. ומי שרוצה לרפא את נפשו ממחלת האמונה השקרית, עליו לדעת שיש רק תרופה אחת שיכולה לרפא אותו, והיא חזקה יותר מכל מחלות הנפש שיש בעולם. והתרופה הזאת קוראים לה אמת! כי האמת שורפת את האמונה השקרית. וכאשר יש אמת, אין שום אמונה שקרית כלל. ומי שרוצה להתרפא ממחלת האמונה השקרית, עליו להיות הכופר הגדול ביותר בעולם בכל אמונה שהיא, ובכל דבר שהאדם לא בטוח בו באופן מוחלט. ועל האדם למסור את נפשו, למען היצמדות אל האמת. וההיצמדות ... שעל האדם בתוכו, להיות איש אמת באופן מוחלט ובמסירות נפש של ממש. ועל האדם לוודא שהלב שלו נקי מכל אמונה שהיא, ושהוא לא חושב ולא מרגיש ולא רוצה ולא מחובר לשום דבר, שהוא לא אמת מוחלטת זכה וברה ללא ... שיש בעולם, ללא כל רחמנות. וכיצד אפשר להרוג את כל האמונות שיש בעולם? תשובה: על ידי שאלות, שעוקרות את האמונה משורשה. ועל האדם לקחת כל דעה שהיא, ולחקור ולגלות את השורש והנחת היסוד שעליה היא נשענת. ועל האדם באמת ...

אמונה רעה תמיד - למה כל אמונה היא רעה תמיד? וכפי שכבר ביארתי, אמונה היא שורש כל הרע שיש בעולם. כי הרע שורשו בחוסר הבנת המציאות, דהיינו, שקר. והשקר שורשו באמונה. כי בלי שום אמונה כלל, אין לשקר שום קיום. כי אי אפשר לדעת דבר שאינו אמת, אלא באמצעות אמונה. ולכן האמונה מחייה את השקר, שמחייה את הרע. ועל האדם לדעת, כי כל אמונה באשר היא, היא רעה. ואין שום אמונה טובה, כגון להאמין בעצמך וכיוב שאר האמונות, אלא, כל אמונה היא רעה. והשקר, הוא מטעה את האדם לחשוב, כאילו יש אמונות טובות. כגון שהאדם מאמין בעצמו, או מאמין בכך שיהיה טוב, וכיוב שאר אמונות השקר, שהן נראות כאילו הן טובות. והאדם מאמין באמונות רעות שנראות לו כטובות, רק משום שמלכתחילה הוא שוגה בטעות של האמונה. כי מי שהוא נקי לגמרי מכל אמונה שהיא, הוא חי טוב בידיעה של הטוב, והוא לא זקוק לשום אמונה, שנראית כאמונה טובה. וכל אמונה, היא רעה. ואפילו אמונה שהכל טוב והכל אחד, גם היא רעה עד מאוד. משום שהיא רק נדמית לאמת, למרות שהיא אינה כזו באמת. כי מי שמאמין שהכל אחד והכל טוב, הוא טועה. והשקר של האמונה, גם בדבר שהוא אמיתי, הוא עדיין נחשב לשקר והוא גורר סבל נצחי. והאמונה היא תמיד רעה, משום שמהותה היא שקר. כי איש אמת שאינו יודע איזה דבר, הרי שיש לו ספק לגבי אותו הדבר. אך אמונה, בשום מצב אין לו. וכאשר האדם לא יודע איזה דבר בוודאות מוחלטת ובשלמות מוחלטת מבחינה אובייקטיבית, אין לו לאדם להאמין בשום דבר, אלא להיות בספק. כי זאת האמת, שיש ספק. והאמונה, היא תמיד שקר. וכמובן שזה בסדר לדוגמה להאמין שמחר תזרח השמש. אבל עליך לדעת שאתה רק מאמין בכך. ולא להיות בתחושה של וודאות לגבי זה. זה בסדר שתאמין במשהו, כל זמן שאתה זוכר שאתה רק מאמין בו. הבעיה היא, כאשר האדם מאמין במשהו, ושוכח שהוא רק מאמין בו. שאז כתוצאה מכך, האדם מרגיש את החיסרון, שנובע מהאמונות שלו. והרע הוא אכזרי מאוד, והוא מפתה את האדם להתקרב אליו ולהשתעבד אליו, על ידי זה שהוא גורם לו להאמין, באמונות שהן נראות כטובות. כגון שהאדם מאמין שיהיה טוב וכיוב. ועל ידי זה שהאדם מאמין בדבר כלשהו שהוא לא יודע אותו בוודאות, על ידי זה אחכ האדם מתחיל להאמין גם באמונות נוספות, שגורמות לו לנזק. כי מהות האמונה, היא הריחוק מהאמת. וכל אמונה, פירושה שהאדם מתרחק מידיעת האמת. והכפירה בכל ושאלת השאלות והטלת הספק, היא מקרבת את האדם אל האמת. וכל המרבה הרי זה משובח. ועל ידי זה שהאדם מבין שכל אמונה באשר היא, היא רעה, על ידי זה האדם נשמר לנפשו ממש, מלהאמין לדבר כלשהו, ועל ידי זה האדם מגלה ...

... ולמה הוא מעדיף שהאמת תצא כך ולא אחרת? ועל האדם להבין, שכל הבנה מעורפלת, היא שקר. (והבנה מעורפלת היא אמונה). ועל האדם לא להשאיר שום דבר שאינו ברור. ועל האדם להבין היטב את הספק שלו, וגם את האינטרס שלו ... הדעה המנוגדת באופן מוחלט, אולי דווקא היא האמת? ועל האדם לא להאמין ולא לקבל שום דבר, ולשנוא את כל האמונות שיש בעולם ואת כל הנחות היסוד שיש בעולם. ועל האדם לנסות לשקר במצח נחושה. וכל מחשבה שיש לו, גם ...