... של המציאות? כאשר האדם חוקר ומנסה להבין את המציאות, בשכלו שתופש את האין ואת היש, כשני הפכים וכשתי ישויות שנפרדות ומנוגדות זו מזו, אז בסוף הדרך הוא רואה, שהיש והאין הם ישות אחת. ואז כאשר האדם מנסה להבין זאת ... נובעת מכך שהאדם לא מצליח להכיל בתוכו את הידע הזה, שהיש והאין הם אחד, שעל ידי זה נוצרת תחושת נפרדות ושאלות וספקות וכולי. והבנת האחדות, פירושה, היכולת של האדם להכיל בתוכו את הידע הזה, שהיש והאין הם אחד ושהשלמות ...

... הוא בעצם כופר באלוהים שהוא עצמו. כי הוא כופר בכך שהוא עצמו אחראי לכל מה שקורה וכולי. ועונשו (מצד הנפרדות), הוא שהמציאות היא לא כרצונו. כי מי שכופר באלוהים שהוא, העונש שלו הוא, שהוא לא חווה את האלוהים שהוא, ...

... סבל. משום שהסבל, הוא תחושת החיסרון, שהאדם חסר את מה שנפרד ממנו. וכאשר האדם חי בעולם של הצורות ושל הנפרדות, הוא תמיד חווה חסר. ולחיות באיזון הנל, פירושו לצאת קרח מכן ומכאן. כי לא משנה באיזו צורה האדם יאחז בנפרדות שלנו, הוא תמיד יחווה חסר כלשהו, של שאר הצורות והאפשרויות. ויש איזון אחד ויחיד, שהוא ורק הוא השלמות. והוא ... הצורות כולן. דהיינו, על ידי זה שהאדם רואה את האמת שהכל אחד, שאז ורק אז הוא יכול להיות גם בנפרדות וגם באחדות בו זמנית, ואז ורק אז הוא חווה שלמות אמיתית. כי בשכל של הטועה, נראה לו שהכל זה הפכים ונפרדות. ואז הוא לא יכול בבת אחת, להיות גם וגם דבר והיפוכו בבת אחת. אבל על ידי זה שהאדם הוא ...

... קיימת, וכל הצורות הן השתקפות והן לא באמת קיימות. אך אפשר לומר גם להפך, שמה שבאמת קיים, אלו הצורות הנפרדות. ושמהות המציאות, היא לא יותר מאשר ההשתקפות של כל הצורות כולן, במקום ובזמן אחד, כישות אחת. ואפשר לומר שהשלם, ...

... תמיד קיימת. ובריאת העולם נתפשת, כמימוש של האפשרות לקיומו של העולם. וכמובן שזאת טעות. כי גם הפוטנציאל לכך שתהיה נפרדות, גם הוא עצמו נוצר. ולכן לדוגמה, לומר שאלוהים ברא את העולם והוציא אותו מהכוח אל הפועל, זאת כמובן שטות ... והעניין הוא, כי באחדות המציאות האמיתית, שם, הכל אחד ממש. ושם האחדות, היא אחדות של אמת, שבה אין שום נפרדות, אפילו לא ברמת הפוטנציאל. כי אם יש נפרדות ברמת הפוטנציאל, הרי שכבר יש מקום וזמן, שבתוכם קיימות האפשרויות השונות. כי הנפרדות של האפשרויות, גם היא עצמה תופסת מקום, עבור כל אחת מהאפשרויות. והמהות של האפשרויות עצמן, היא אחת. והמהות של ... ממש, והיא ורק היא, אלוהים האמיתי. וכל השאר, אלו שקרים, בדמות אלוהים. ולכן בשורש המציאות, אפילו פוטנציאל ואפשרות של נפרדות אין. אז אם לא הייתה שום אפשרות של שינוי, אז כיצד נוצרה האפשרות לשינוי, וכיצד היא יצאה מכוח אל הפועל ובאה לידי ביטוי? וזהו סוד הצמצום שביארתי במקומות אחרים. וכאן התחדד, שבשורש המציאות, אין שום נפרדות, אפילו לא כפוטנציאל. כי שם הכל אחד ממש.

... אמת. אך מהיכן יתחיל האדם את בירור האמת? והמקום הטוב ביותר להתחיל בו את בירור האמת, הוא היכן שחוויית הנפרדות של האדם היא הגדולה ביותר. דהיינו, על האדם לחפש, מה הדבר שהכי רע לו בחיים, או במילים אחרות לבדוק, ... לבדוק ולברר את האמת, האם באמת זה משנה, האם הוא ישיג את הדבר הזה, או שלא? כי האדם חווה נפרדות וסבל, מכך שהוא חושב, שזה משנה אם המציאות תהיה כך ולא אחרת. ועל האדם לקחת איזה דבר שמציק לו, דהיינו, לקחת חוויית נפרדות, (= דבר שהאדם חווה שהוא רע), ולאמת אותה. דהיינו, לבדוק, האם היא אכן משקפת את האמת? והאם באמת חוויית הנפרדות הזאת, משקפת נפרדות מצד האמת? דהיינו, שהאדם לוקח את הרצון שלו שגורם לו להרגיש חסר ורע, והאדם מברר את האמת. האם באמת ... לדעת למה זה משנה או האם באמת זה משנה, כי הוא בבחירה חופשית מלאה, רוצה את חוויית השקר של הנפרדות. ולכן הוא לא מתבונן בשכלו עד הסוף, כי שכלו יביא אותו לאחדות, והוא רוצה נפרדות. אבל החוקיות של העולם היא, שמי שלא רוצה את חוויית הנפרדות והסבל, הוא מוכרח להבין, האם באמת זה משנה שהמציאות היא כך ולא אחרת, ולמה זה משנה. עד שהאדם רואה את האמת, שבשורש של הנפרדות, הכל אחד ממש. ואז האדם חווה את הנפרדות הרעה, כטובה מאוד.

אחדות של אמת, שיוצרת את שלמות הנפרדות - מהי? ובו יתבאר, מהי אחדות של אמת? ולמה כאשר האדם מנסה להבין אותה, הוא בעצם גם מתרחק ממנה. ואעפכ הוא מתקרב אליה? וכולי. כי מצד האמת, הנפרדות והאחדות הם אחד. כי הצורה והמהות, הן ישות אחת ממש. וכאשר האדם מנסה להתקרב אל האחדות, אז אם זו ... זה גורם לו להמשיך להרגיש רע בצורות שונות. והכוונה היא, שכאשר האדם מחפש את האחדות, הוא בעצם יוצר שקר ונפרדות. כי להגיע באמת אל האחדות, פירושה, להבין באמת ובשלמות, שאין שום מהות כלל, שנפרדת מצורה חיצונית כלשהי, אלא הכל באשר לכל, זאת מהות אחת ויחידה, שהיא באחדות עם כל דבר שיש. ולמרות שהצורות נראות נפרדות, הרי שבאמת, הן מהות אחת ויחידה. וכאשר האדם מבין את האחדות הזאת של האמת, שהיא לא שוללת את הנפרדות, אלא רק משלימה אותה, והיא השלמות של הנפרדות, אז תכף ומיד הוא מרגיש, את השלמות של האחדות. אבל, מי שהוא נאחז באחדות של שקר, דהיינו, שהוא מנסה להשיג אחדות, שהיא נפרדת מהנפרדות שלנו, אחדות, שהיא צורה שונה מהיש, דהיינו, רק את האין, שהוא מנוגד ליש, אז הוא מרגיש רע בצורה שונה. משום שחיפוש האחדות השקרית הזאת, הוא בעצם יצירת נפרדות, בין האחדות לבין הנפרדות. וכיוב שהאדם חושב שאין שום סיבה לשום דבר, כי הכל אחד. והוא לא מבין שהכל אחד, פירושו שאין מושג ... לא מבין את הדבר הזה בשלמות, אז הוא חווה ריקנות וחוסר משמעות. וזה משום, שהוא נאחז באחדות, שהיא נפרדת מהנפרדות. שהוא נאחז באחדות, שהיא שאין שום משמעות לנפרדות שלנו, ושהמשמעות האין סופית, היא נפרדת מכל הדברים כולם. ועל ידי המחשבה הזאת, האדם באמת חווה שהמשמעות נפרדת ורחוקה ... פעם שהוא מתקרב לאחדות האמיתית, הוא תכף ומיד חווה את השלמות האמיתית, שיש בכל דבר. כי הוא זוכר ומבין, שהנפרדות והאחדות, הם ישות אחת ממש, ולכן האין סוף, מחובר אל הסוף באחדות אחת. וכאשר האדם מנסה להבין את האחדות ואת המהות ואת המחויב, אז הוא עושה זאת, על ידי זה שהוא מרחיק ממחשבתו את כל מה שהוא נפרדות / צורה / ואפשרי המציאות בלבד. ואז על ידי זה, האדם יוצר את שלמות הנפרדות, שבין האחדות לבין הנפרדות. כי כדי שהאדם יבין בשכל שלו מהי האחדות, לשם כך הוא מפריד אותה מהנפרדות. וכדי להבין את המהות, לשם כך האדם מפריד אותה מהצורות. ומצד אחד האדם מנסה להבין את האחדות והמהות, ומהצד השני הוא יוצר את שיא השקר. כי האמת היא, שהמהות והצורה הם אחד, והנפרדות והאחדות הם אחד בשלמות, עד שאין שום אחדות ומהות כלל, אלא הכל אחדות אחת אין סופית, למרות הנפרדות של הצורות. אבל האדם שמאמין לשכל שלו, שהיש והאין הם נפרדים, הוא לא מסוגל לראות בכל צורה, את התגלמות ... רואה ומבין את האמת, שהכל אחד ממש. ושהכל הוא מחויב המציאות, למרות שהוא נראה כאפשרי המציאות. ואז האחדות נכללת בנפרדות בשלמות. ואז האדם כבר לא צריך להגדיר ולהפריד את האחדות מהנפרדות כדי להבין אותה, אלא הוא מצליח להבין אותה, להכיל אותה, לחשוב עליה, ולחוות אותה, בתוך הנפרדות עצמה. וכל זה, רק על ידי זה שהאדם רואה את האמת, שהכל אחד ממש. ושהאחדות האין סופית, ששם הכל ...

... לכל הדברים, שהיא ממלאת את כל הדברים כולם. ובלעדי ההוויה של הדבר, אין קיום לדבר. ואעפכ יש צורות, שהן נפרדות מהמהות של המציאות, למרות שבאמת אין אפשרות שהן יהיו קיימות, כי המהות חייבת למלא אותן, ואין להן שום מקום ... כל הצורות כולן. וגם זה נגד השכל, שהמהות של הכל, תהיה צורה סופית, שממנה יצאו ויתהוו צורות נוספות, שהן נפרדות ומנוגדות לצורה הראשונה. וכאשר הכל אחד, הרי שמצד אחד, המהות היא אחת והיא חסרת כל צורה, אבל מהצד השני, ... היא מחליפה לאדם את חוויית הזמן והמקום שלו. כי האדם מבין את האמת, שהזמן והמקום שלו, שבהם הוא רואה נפרדות, הם רק אפשרות אחת, מתוך אין סוף אפשרויות שקיימות כל הזמן, והוא עצמו רק אפשרות אחת, מתוך כל האפשרויות ... והזמן מלאים בצורה אחת, וכל שכן שבכל מקום ובכל זמן, יש את כל הצורות כולן, הרי שבפועל אין שום נפרדות כלל. כך שאפילו יקומים מקבילים אין כאן, כי הכל אחד ממש, לישות אחת ממש.

... האמיתית, ואז באמת טוב לו תמיד. והעניין הוא, כי בשכל של העולם הזה, האמת היא אחת, והשקר הוא ריבוי ונפרדות. כי יש רק אמת אחת. כגון על כלי כסף, שהאמת היא שהוא כלי כסף. אבל יש שקרים הרבה, שהוא ... שרצונו לא יתמלא. והטוב, הוא כאשר יש אחדות, בין צורת רצון האדם, לבין המציאות. והרע, הוא כאשר יש ריבוי ונפרדות, בין צורת הרצון של האדם, לבין צורת המציאות. וכל זה, הוא רק בשכל של העולם שלנו. כי באמת האמיתית ... הכל אחד. וכאשר הכל אחד, אז לומר שרק דבר אחד הוא האמת, זה השקר הכי גדול (מצד ההפרדה שבין הנפרדות לאחדות, וכפי שכבר ביארתי במקום אחר). וכאשר האדם באמת מחפש את האמת, הוא באמת משקר. כי רוב בני האדם, ... וההיפוך של הדבר. אבל באמת, הטוב האמיתי / האמת המוחלטת, היא ככ לא מוגדרת, עד שהיא לא קיימת בנפרד מהנפרדות כלל. אלא האחדות האמיתית, היא באחדות אחת ממש עם הנפרדות. והצורה והמהות, הם אחד. וזה נגד השכל. כי הצורה והמהות, והאמת והשקר, והטוב והרע, אלו הפכים מנוגדים ונפרדים. אבל ... דהיינו, על ידי זה שהוא מרחיק ומפריד אותו במחשבתו, ממה שהוא כן מוגדר. ועל ידי זה האדם יוצר שקר ונפרדות. כי מצד האמת, המוגדר ושאינו מוגדר, הם אחד ממש. וכשהאדם מנסה להבין את מהות המוגדר ואת מהות מה שאינו ... והטוב והאמת, לפני ההגדרה שלהם, הם באחדות עם הניגוד שלהם. אבל רק מי שהולך עד לקצה האחרון של הגדרת הנפרדות, רק אז הוא רואה את האמת. שבאמת בקצה האחרון של הנפרדות, האדם רואה את האחדות שמנוגדת לה. ולכן, כאשר האדם מנסה להבין את מהות העולם, הוא בעצם יוצר נפרדות. כי הבנה והגדרה, פירושו נפרדות. ובכך בעצם הוא משקר ויוצר סבל. ואעפכ בסופו של דבר, מתוך תהליך של הגדרה, האדם מצליח לראות שההפכים הם ... בעצם מרוויח, את זה שהוא מסוגל להגדיר בשכל שלו, את מה שאינו מוגדר. כי תהליך ההגדרה, בהתחלה הוא יוצר נפרדות ושקר. אבל אחכ הוא מאפשר לאדם, להגדיר בשכל שלו ולחוות ברגש שלו (כי החוויה, היא תמיד כמו ההבנה בדיוק ... לחבר דבר והיפוכו, אז תמיד כאשר הוא ישתמש בשכל שלו, דהיינו, תמיד, הוא יחווה חיסרון. מכך שהשכל עצמו, יוצר נפרדות תמיד. אבל מי שהולך עם השכל שלו עד הקצה האחרון, אז גם בשכל שלו הוא מצליח לראות ולהבין שהכל ... שהאדם מגיע בשכל שלו לקצה האחרון של ההגדרות, ורואה באופן מוגדר, את מה שאינו מוגדר, שהיא האחדות שמתאחדת עם הנפרדות וכולי.

... לברר את האמת, עד שלא יהיה צריך לסמוך על שום דבר. עד שהאדם רואה שהכל בשלמות אחת, ואז אין נפרדות ואין ספקות, ולא צריך לסמוך על שום דבר וכולי.