... והשאלה היא, כיצד אפשרי הדבר, שיהיה דבר כלשהו, שהוא נפרד ממהותו? וכיצד הצורה נפרדת ממהותה? דהיינו, מה מחייה את הנפרדות של הצורה? כי מצד אחד, המהות מהווה את הצורה. אבל מה מהווה את החלק, שנפרד מההוויה עצמה? וכיצד אפשרי ... אז מוכרח שיש רק צורה אחת של מהות, ואכ לא יכולות להיות ריבוי צורות. וכאשר אין ריבוי צורות, אין נפרדות, ואין יש, ואכ הכל אין. כי המהות של המציאות היא אחת, כי המצוי הראשון, הוא אחד. כי יש מהות אחת שמקיפה וממלאת את הכל. ואם יש נפרדות, אז תמיד יש רובד פנימי יותר, שבו אין את צורת ההבדלים של הנפרדות, ויש רק מהות אחת. ואם המהויות הן חסרות כל צורה, אז ממילא אין ביניהן שום נפרדות, והן ישות אחת. וכל צורה קיומה הוא רק אפשרי, ורק קיומה של המהות האחת של הכל, רק קיומה הוא מחויב. ומאחר שהמהות היא אחת, ומהותה אחת וישותה אחת, ובשורש המציאות אין שום נפרדות כלל, כי אפילו פוטנציאל של נפרדות אין, כי יש רק מהות אחת ממש, הרי שממילא זה אומר, שלא יכול להיות שהיש ישנו. כי לא יכול ... זו לזו. וכיצד האין יהווה את היש?! והאין יכול להוות ריבוי של אין, שהוא ממילא ישות אחת. כי אין נפרדות באין, ולכן כל האין, הוא ישות אחת של אין. אבל האין לא יכול להוות את היש, משום שזאת מהות שונה ונפרדת בתכלית הנפרדות והשינוי, מהמהות של היש. ואכ, מאחר שהאין הוא המצוי הראשון, אכ היש איננו, ואז, רק האין ישנו. ואם נאמר ... תמיד קיימת האפשרות לקיומו של היש. וזהו סוד הצמצום, שאינו אפשרי שיהיה צמצום, ואעפכ יש צמצום, כי יש צורות ונפרדות. כי גם המהות היא עצמה צורה. וגם אם יש רק מהות, הרי שיש רק צורה של מהות, וזה אומר ... מהותה. וזה בעצם אומר, שהצורה ומהותה, הן באחדות אחת תמיד, והיש והאין, הם אחד תמיד. ובעיני האדם, אלו ישויות נפרדות, שאז האדם שואל האם יש או אין. כי מהות כל השאלות, היא האם יש או אין אפשרות וצורה כלשהי. ... ספקות כלל. והדבר הזה הוא נגד השכל. כי זה בעצם אומר שיש ריבוי של מהויות ראשונות, שמצד אחד הן נפרדות זו מזו, כי הצורות נפרדות זו מזו, ומצד שני הן אחדות אחת, כי המהות של הכל היא אחת ממש. כי כאשר כל צורה נמצאת באחדות עם המהות האחת, הרי שהצורות הן אחת, למרות שהן נפרדות זו מזו. וזה אומר שהריבוי והאחדות הן ישות אחת. כי הצורות של היש שיוצרות את הזמן והמקום, שקיומם תלוי ... ניתן לומר שיש הפרדה בין האחדות של המציאות, שבה הצורה והמהות הן אחת, לבין האפשרות שבה הצורה והמהות הן נפרדות זו מזו. ואכ גם אחדות המציאות שבה הצורה והמהות הן אחת, גם היא עצמה רק צורה. וזו אכן האמת, ...

... האמיתית, הוא אינו חסר דבר לעולם. והאדם חווה רע וסבל נצחי, רק בגלל שהוא חי במציאות חלופית, שבה יש נפרדות של היש והאין. ומי שרוצה לחוות את המציאות האמיתית, הוא מוכרח על כל דבר שקורה לו, לברר באופן מוחלט, ...

... משתמש בשכל שלו, ובאופן מודע הוא לא משתמש בו באופן מושלם. משום שהוא מצמצם את עצמו, כדי ליצור את הנפרדות. ומאחר שזה באופן מודע, ממילא זה רק ברמה החיצונית. כי ברמה הפנימית, מאחר שהוא באופן מודע, לא משתמש בשכל ...

נפרדות, שהיא כולה אחדות - חיבור הנפרדות והאחדות הטעות הגדולה ביותר של האדם היא, שהוא מפריד, בין היש לבין האין. דהיינו, בין הנפרדות (יש), לבין האחדות (אין). ובגלל ההפרדה הזאת, נדמה לאדם שהאחדות לא קיימת כלל, ושאחדות פירושו ההעדר המוחלט של הנפרדות. כי הרי האחדות מנוגדת לנפרדות, ואכ אחדות פירושו העדר מוחלט. ומשום כך נדמה לבני האדם, שהחכם האמיתי / המציאות, הם מציאות של נפרדות. כי אחדות, היא העדר מוחלט של נפרדות. והחכם האמיתי / המציאות, הם בתוך נפרדות של זמן ומקום, ואכ גם הם בנפרדות ממש, שהיא נפרדת מהאין המוחלט שהוא האחדות. והאדם אינו מבין שזה הכל רק מחמת טעות מחשבתו, שנדמה לו שהיש והאין נפרדים זה מזה, ועל ידי זה הוא מפריד, בין צורת הנפרדות לבין צורת האחדות. והאדם אינו מבין, שגם האחדות וגם הנפרדות, אלו רק צורות של אחדות גדולה עוד יותר, שהיא האחדות האמיתית, ששם הכל אחד ממש. ושם, צורת האחדות וצורת הנפרדות, מתאחדות והופכות להיות לישות אחת ממש. והוא נגד השכל של האדם, שהצורות שמנוגדות זו לזו מצד הגדרתן, הן יהיו ... שזו אמת חלקית בלבד. כי באחדות האמיתית, הכל אחד ממש. ושם, התודעה של האדם עדיין קיימת, והעולם עדיין קיים, והנפרדות עדיין קיימת, והכל קיים כרגיל ממש. אלא, ששם, הקיום הנפרד, הוא זהה לגמרי להעדר הקיום המוחלט. והוא נגד השכל, ואעפכ הוא כך. כי מהות צורת הנפרדות וצורת האחדות, היא אחת ממש. וכאשר האדם זוכה להגיע לאחדות האמיתית, אז הוא רואה את האמת, שכל הנפרדות, היא אחדות ממש. ולא שאין נפרדות כלל, אלא שיש נפרדות, שהיא בבחינה אחת עם האין נפרדות כלל. שזאת ורק זאת, היא אחדות אמיתית של אמת, שמאחדת בתוכה את הנפרדות ואת האחדות, כישות אחת.

... של המציאות. ואחכ הוא מקבל שכל ומתחיל להבדיל בין יש לבין אין, ואז הוא מרגיש את נחת זרועה של הנפרדות וכולי. ואחכ כאשר האדם מרגיש רע מנפרדות כלשהי, אז האדם מקבל שכל להבין שהנפרדות היא שקר, ושזה לא באמת משנה הצורה של המציאות, כי העיקר זה הפנימי שבו צריך להיות טוב. ואחכ האדם ...

... היא משום שהאדם רוצה להרגיש גם רע! ומצד האחדות, הסיבה האמיתית לכך היא, שאין שום שאלה כלל. אבל מצד הנפרדות הסיבה היא, שהאלוהים שבתוך האדם, רוצה להרגיש גם רע. ולכן הוא מדחיק את האלוהות, ויוצר את הצמצום של התודעה, ... והאני השקרי של האדם נעלם. והאני הזה מפחד למות, ולכן הוא מפחיד את האדם, שלא יסתכל פנימה. כי גם הנפרדות, רוצה לשרוד כנפרדות. ולכן היא מרחיקה את האדם מהאחדות. ועל ידי זה שהאדם נצמד אל האמת, שאליה הוא כן יכול להתחבר בקלות, ...

... ואי אפשר לדעת שום דבר באופן מוחלט. כי בידיעת המוחלט, היודע והידוע והידיעה מתאחדים, וממילא זו אינה ידיעה של נפרדות כלל. כך שהאדם לא באמת יודע ולא באמת מבין שום דבר בוודאות מוחלטת. אבל ממשיך לחיות את חייו, בלי ...

... ואעפכ מצד האמת האובייקטיבית הכל אחד ממש. דהיינו, שמצד הבנת שורש המציאות, הכל אחד ממש, בו זמנית תוך כדי שהנפרדות קיימת. וזאת שלמות העדר הקיום. כי לומר שהמציאות לא קיימת כלל גם לא כאשליה, גם זאת עדיין אשליה. כי ...

... איננו קיים כלל? והאם הדבר הזה באמת איננו? ואולי הוא כן ישנו? ועל ידי זה שהאדם מאמת את חוויית הנפרדות שלו, שהיא חוויית היש והאין, על ידי זה האדם רואה את האמת, שהכל אחד, ושהיש והאין הם ישות אחת ממש, שזאת אחדות המציאות. ואחכ כאשר האדם חוזר לשכל הנפרד שלו, אז הוא זוכר שהכל אחד, ושהנפרדות היא בכלל אחדות. ואז ממילא, שום צורה לא קיימת, יותר מאשר צורה אחרת, ואז ממילא האדם נמצא תמיד, בכל ...

נפרדות, היא אחדות - למה שלמות הנפרדות, היא שלמות האחדות? ובו יתבאר, מדוע ולמה, שלמות הנפרדות ושלמות האחדות, היא אחת? דהיינו, שאין סוף נפרדות ואין סוף אחדות, זה אותו הדבר ממש. כי בעולם שלנו, יש גם מהות וגם צורה. והצורה, נפרדת מהמהות שלה. וכל זמן שהמהות נפרדת מהצורה, הרי שזו לא שלמות האחדות, כי המהות נפרדת מהצורה. אבל זו גם לא שלמות הנפרדות, כי הצורה מחוברת ונמצאת באחדות, עם המהות שלה. וגם אם הן אינן ישות אחת ממש, עדיין הצורה מחוברת בדרך ... אז מצד אחד זו שלמות האחדות. כי המהות לא נפרדת מהצורה, אלא הם אחד ממש. אבל זו גם שלמות הנפרדות, כי שום דבר לא נמצא באחדות עם שום דבר, כי יש רק ישות אחת ממש. ואז זו גם שלמות האחדות, כי אין ריבוי. אבל זו גם שלמות הנפרדות, כי יש ישות אחת, שהיא ככ נפרדת מכל דבר שהוא, עד ששום דבר אחר לא קיים מבלעדיה. כי תמיד יש מכנה משותף והוויה אחת, שמאחדת את הנפרדות. כי המקום / המציאות, הם מקיפים את הכל, והם מאחדים את כל מה שבתוכם. והמציאות, מקיפה את המהות והצורה, ומאחדת אותם. אבל כשיש רק ישות אחת ויחידה, שאפילו זמן ומקום אין, אז זו שלמות הנפרדות, שאין שום מכנה משותף ושום אחדות כלל. ובסיכומו של דבר, שלמות האחדות והנפרדות, היא אחד ממש.