... שבכל פעם האדם יותר ויותר מתחזק אצלו הטוב הזה. ואעפ שהדבר אפשרי שהאדם ישתגע באופן אקראי ויחזור לשכל של הנפרדות של העולם שלנו, הרי שכאשר האדם נמצא בשכל של האחדות, אין לו עם זה שום בעיה כלל. משום שכאשר הכל אחד, ממילא אין שום רע, גם לא רק בשכל של הנפרדות. ורק מנקודת המבט של הנפרדות, השכל של האחדות, טוב יותר מאשר של הנפרדות. אבל מנקודת המבט של האחדות, השכל של הנפרדות, הוא אחד עם האחדות, והוא טוב אמיתי ממש. כי הטוב של האחדות, הוא טוב אמיתי שאינו תלוי בצורה החיצונית ... ופחד לאבד את הטוב שלו, שהוא השכל של האחדות. משום שמנקודת המבט של השכל של האחדות, גם השכל של הנפרדות, הוא טוב אמיתי ממש.

... כי בסוף התהליך, האדם מגיע להבנה שכלית, שאומרת שהכל אחד. דהיינו, שהאדם מבין בשכל שלו, שלמרות שהעולם שלנו מלא בנפרדות, והכל נראה כנפרד זה מזה והיש נפרד מהאין וכיוב, אעפכ הכל שלם מושלם והכל אחד. ואת זה האדם מבין ...

... היש והאין כאחד, וגם השכל של היש והאין כנפרד, שניהם שכל אחד ממש, למרות שהם מנוגדים. ובמילים אחרות, תפישת הנפרדות וגם תפישת האחדות של היש והאין, היא תפישה אחת ממש. והשכל שלנו, הוא רק ביטוי אחד, של תפישה אחרת ... היא כבר לא קיימת כלל. (ויש גם להבין, כיצד נוצרה התודעה, מתוך מקום של אחדות, שאין בו מושג תודעה ונפרדות כלל?). ועל האדם לדעת את האמת. והאמת היא, שמה שקיים באמת, לא יוכל להיעלם לעולם. כי הדברים רק מחליפים ... מלבד לדעת את האמת, הרי שהוא לא באמת מוחלטת, רוצה את האמת המוחלטת. ואז ממילא, הוא נשאר בשקר של הנפרדות. ויש שחושבים, שלא יראני האדם וחי. דהיינו, שהאדם הוא מוגבל ביכולת שלו לתפוש את מהות הבורא. וחמור מסכים לקבל ... להיות קיימת, וגם בו זמנית לחוות את המציאות השלמה (אלוהים), כפי מה שהיא באמת. כי קיומה של התודעה, גורם לנפרדות בתוך המציאות. וממילא לא שייך שהתודעה תחווה את כל המציאות כולה בבת אחת, כי כל מה שקיים, נפרד מהאדם. ... יכול למסור את נפשו ממש, ולהישאר בחיים. שאז האדם קודם כל מתחבר לאלוהים שהוא האחדות של המציאות, ואחכ העולם והנפרדות והישות של האדם, נוצרים מחדש וכולי. ומי שהוא איש חיל, הוא הולך עד הסוף, ומגיע עד לנקודת ההתחלה, ומשקיף ... ואחכ, כאשר האדם חוזר לתודעה העצמית שלו, אז הוא יודע את האמת שהכל אחד, וחווה את כל המציאות של הנפרדות שלנו, מנקודת מבט אחרת לגמרי... וכל זמן שהאדם עוד לא חזר בתשובה שלמה, דהיינו, כל זמן שהאדם עדיין לא ...

... הראשונה, היא קרובה יותר לאמת. וזאת כמובן השגיאה, של זה שאינו מבין מהי אמת מוחלטת. ולמרות שבעולם שלנו של הנפרדות, האדם חי לפי הסתברות, כגון לדוגמה שהאדם מניח שלא מסתבר שהתקרה תיפול על ראשו וכיוב, למרות שהאדם לא בטוח ...

... אחר, גם הוא בסופו של דבר, אין שום דבר ממשי מאחוריו. והוא כמובן פלא, ההתהוות של היש מהאין, ושל הנפרדות מהאחדות. כי המהות היא אחת, והצורות הן רבות, והוא דבר פלא, שהישות האחת תראה בצורות שונות, למרות שאין בה ...

... והפחד עצמו, הוא עצמו שורשו בשקר הראשון של האדם, שהאדם משקר את עצמו סתם כך בלי שום סיבה, וחושב שהנפרדות שלנו היא האמת המוחלטת. והשקר הלא מודע הראשון, הוא בלי סיבה, כי בלי שקר אין פחד. ובלי פחד, אין ... של דבר, הוא מקבל שכל חדש, והוא מבין שבאמת היש והאין הם אחד, ושרק בשכל הקטן הם נראים כישויות נפרדות. ואז בעצם האדם זוכה לדעת את מהות המציאות, שהיא החיבור של ההפכים, והוא מבין ממילא שאין שום שאלה כלל, ...

... שהדבר הוא לא באמת ברור וכיוב, שזהו שורש ומהות השקר של העולם, שהאדם הופך את האפשרי למחויב, שהאדם מתייחס לנפרדות האפשרית, כאילו היא האחדות המחויבת (ומצד האמת של האחדות, זו אכן האמת, שהאפשרי הוא המחויב. אלא שאעפכ היא רק ...

... גם פחד. כי בלי ישות נפרדת, אין חיסרון ואין רצון, ואז אין גם שום פחד. כך שהפחד נובע, מתפישת הנפרדות של היש והאין. והנה, האדם הוא גם רק אלוהים / ישות מושלמת, אלא שהאדם לא מודע לכוחו וליכולותיו. כי ... עד שהאדם נאלץ לחקור ולהבין את המציאות, ומגלה שהכל אחד, וכל הפחדים נעלמים. ואז גם, אחרי שהאדם חוזר אל הנפרדות, עדיין הוא יודע את האמת שהכל אחד וכולי. וזהו בחינת הגיבור, שקירב את כל העולם אל המלך (במעשה מהבעל ...

... כל תנאי. כי את הרע אי אפשר לאהוב עם תנאים, אלא רק בלי תנאים, שזו אהבה של אמת. ומצד הנפרדות שלנו, אין סיבה לכך שיש נפרדות (ומצד האחדות, אין צורך בסיבה, כי הכל אחד). ולכן אי אפשר לאהוב את הרע של הנפרדות שלנו עם סיבה, אלא רק באהבה אמיתית בלי סיבה. כי כל העולם שלנו כולו, הוא רע מצד עצמו. כי גם הטוב, גם הוא רע, וכל שכן הרע. כי שניהם נפרדים מהשלמות של המציאות, שהיא האחדות. וכל הנפרדות, כולל הטוב שבתוכה, היא כולה רעה, משום שאין בה שלמות. ומי שלא אוהב את כל המציאות כולה, בלי שום ... לא מודעים, ומשום כך הוא מוציא את דיבת הארץ רעה. כי האדם נמצא בגן עדן של ממש, כי כל הנפרדות היא כולה טוב אמיתי. והיא אפילו יותר טובה מאשר האחדות של המציאות (בבחינת טוב מאוד שהוא עניין בפני עצמו), ... ידי זה בסופו של דבר, האדם יגלה ויראה ויבין ויחווה את השלמות, שבה הכל אחד, גם בתוך השכל של הנפרדות.

... סבל, שהאדם מוכן לסבול אותו בשקט? והעניין הוא, כי מצד האמת הפנימית ביותר, הסבל הוא טוב מאוד. אבל מצד הנפרדות, האדם מוכן לסבול, רק בגלל השקרים שלו. כי האדם לא באמת רוצה לסבול. וכאשר יש לאדם סבל שהוא לא ... המציאות מנקודת מבט שבה הכל מושלם ממש, ואז אין שום סבל בעולם כלל, או להסתכל עליה מנקודת מבט שיש נפרדות, שאז ממילא יש סבל, שנובע מתחושת ההפרדה, שבין האדם לבין כל שאר הישויות שנפרדות ממנו. והאדם רוצה ובוחר לסבול. כי האדם יכול בקלות להתגבר על כל הרע שבעולם, אם הוא רק ירצה בכך ... הכל אחד, ועל ידי זה אין שום סבל כלל. אבל האדם בוחר בבחירה חופשית, להתייחס אל המציאות בצורה של נפרדות, ועל ידי זה הוא סובל. והאדם ככ רוצה לסבול, עד שבכל פעם שהוא סובל, הוא טורח גם לשקר את ...