... מבדיל בין היש לבין האין. ועל ידי זה, נוצרת הפרדה בין אמת לשקר. ואז יש הפרדה, בין האחדות לבין הנפרדות. ואז האדם לא מבין, איך זה יכול להיות, שהאמת היא האחדות, למרות שכל העולם כולו, הוא נפרדות. אבל, מי שיודע את האמת האמיתית שהכל אחד והכל מושלם ממש, אצלו, כל הצורות, נכללות במהות שלהן. וכאשר כל הצורות הנפרדות והאפשריות, נכללות במהות המחויבת שלהן, אז אין שום שקר בעולם כלל, אלא הכל הוא רק ישות אחת בלבד. ועוד ...

... רק הוא יכול לזכות לכפור באלוהים בשלמות. כי כל זמן שהאדם לא רואה את התגלות אלוהים האין סופית, בתוך הנפרדות והצמצום, אז הוא מאמין / חושב שיש אלוהים אחר, שנפרד מהעולם של הצמצום שלנו. אבל כאשר האדם זוכה לשכל ...

... לגבי כל אחת ואחת מכל הישויות הסופיות. וכיוב להפך, שכל מה שנכון לגבי כל אחת ואחת מאין סוף הישויות הנפרדות והצירופים שלהן (שגם אלו ישויות בפני עצמן), נכון בדיוק ללא כל שינוי, גם לגבי המהות של המציאות. וזהו דבר ... כל צורה וללא כל הגדרה, דהיינו, אלוהים אין סופי, ובנוסף מנקודות מבט נוספות, היא נראית באין סוף צורות של הנפרדות שלנו. אבל זאת אותה הישות ממש. וכאשר האדם רואה איזו צורה של המציאות, הוא בעצם רואה רק היבט מסוים, ...

... שיוצר רצון, שיוצר את הטוב ואת הרע, ואת הפחדים והחרדות. ואין שום אפשרות כלשהי בעולם, שהאדם יחיה בעולם של הנפרדות, דהיינו, שהאדם יהיה מודע לקיומו, בלי שיהיה לו פחד כלשהו. וגם מי שהגיע אל השלמות ואל האחדות, כאשר הוא חוזר אל הנפרדות, הוא חוזר אל ישותו, אל רצונו, אל הטוב ואל הרע, וממילא גם אל הפחדים. אלא, שהוא חווה את הפחדים ואת הנפרדות, בצורה אחרת לגמרי, מנקודת המבט של האחדות ושל השלמות. שעבורו, הפחד מושלם ממש. ויש כאלו שנדמה להם, שאין להם ... של האדם להשתחרר מכל הפחדים, היא על ידי זה שהאדם מעלים את עצמו לגמרי. כי אי אפשר להעלים את הנפרדות של הטוב והרע, בלי להעלים את עצמך לגמרי. כי כל זמן שיש נפרדות בין החיסרון לבין השלמות ובין היש לבין האין, יש קיום עצמי, ויש רצון עצמי, שנובע מהחיסרון של הקיום הנפרד. ... הוא יראה שהוא דווקא כן מפחד בלי סיבה (אאכ יש לאדם את השכל של האחדות, שאז, כאשר הוא בתוך הנפרדות, אז ורק אז הוא מפחד עם סיבה אמיתית, שהיא גם טובה מאוד באמת). כי על האדם להסתכל אל תוך ... משאר המציאות. והקיום הנפרד של האדם, הוא עצמו נובע מכך, שהאדם מבדיל בין היש לבין האין, שזאת בעצם תפישת הנפרדות. ותפישת הנפרדות של האדם, היא עצמה נובעת מכך ש? ועל האדם לברר את העניין הזה היטב. וכל זמן שהאדם לא מבין, מהיכן נובעת תפישת הנפרדות שלו, אז הוא סובל ממנה. אבל מי שהוא איש חיל, הוא חוקר את הנושא הזה לעומקו, ומגלה את מהותו העצמית, שהיא האחדות של המציאות. ואז אחכ כאשר האדם חוזר לשכל של הנפרדות ואל הרצון הנפרד והטוב והרע, אז הוא לא באמת מפחד. כי גם מי שיש לו את השכל של האחדות, כל זמן שהוא בנפרדות, גם הוא מפחד. כי יש לו רצון, שיוצר טוב ורע ויוצר פחד וכולי. אלא, שהוא לא באמת מפחד. כי בחיצוניות שלו הוא חי בנפרדות, אבל בפנימיות שלו, הוא מחובר לאמת של המציאות, ששם הכל אחד ואין שום פחד כלל. ומי שינסה להגדיר את ...

... המוחלט ואת הטוב האמיתי. ועל ידי זה שהאדם מתבונן אל תוכו פנימה, הוא מגלה את האחדות של המציאות, וחוויית הנפרדות נעלמת, ומגיע הטוב האמיתי.

... רעה, ושהוא, אין לו מה לעשות איתה. ומי שמאשים אחרים, הוא גם מאשים את המציאות, על כך שיש בה נפרדות וחוסר שלמות. והוא חושב, שבכך בעצם הוא ירגיש יותר טוב. כי בכך שהאדם מאשים אחרים, הוא מנסה ליצור אצלו ...

... עד שמבחינתו של האדם, הם אכן האמת. אך מצד האמת האמיתית, גם הנחת היסוד הבסיסית ביותר של האדם, שהיא הנפרדות של היש והאין, היא לא יותר מאשר אמונה והנחת יסוד שגויה. ומצד האמת, היש והאין הם נפרדים זה מזה, אלא שאין הפרדה, בנפרדות שלהם. כי בשורש, האחדות והנפרדות הם אחד. ומי שמאמין לשכל של עצמו, הוא לא זוכה לראות את אור האמת, והוא חי בחושך ובאפילה, של חוויית הנפרדות. וכך האדם סובל בסבל נצחי, של התחושה שחסר לו משהו, שהיא נובעת מחוויית ההפרדה של האדם. אבל מי שעיניו ... לא מאמין בשום דבר בעולם, עד שהוא לא מבורר לו באמת. וכאשר האדם מברר את האמת לגבי תפישת וחוויית הנפרדות שלו, אז הוא מגלה שאכן הדברים נפרדים זה מזה, אבל הוא מגלה גם, שמצד האמת, אין הבדל בין נפרדות לבין אחדות, ואז ממילא האדם חווה את הנפרדות בצורה אחרת. וכל הבעיות והצרות והייסורים וכולי שיש לאדם, כולם כולל כולם, שורשם בתפישת הנפרדות של האדם, שמפריד בין היש לבין האין. ואין אדם סובל, אלא אם כן נכנסה בו הטעות של האמונה, שהיא גורמת לאדם להאמין, שאכן הנפרדות היא אמיתית, למרות שהיא לא מייצגת את האמת. וכאשר הכל אחד, אז אין שום רע שנפרד מהטוב כלל, אלא ...

... בעולם, היא האמונה, שהיש והאין הם נפרדים זה מזה. ועל האדם לחקור ולחפש ולשאול, האם זו אכן האמת שיש נפרדות, או שמא היש והאין הם אחד, ואין שום נפרדות כלל? ואולי יש נפרדות, אבל היא נמצאת באחדות עם ההיפוך שלה, שהיא האחדות? ועל האדם לא לפחד מאלו שמעודדים אותו להאמין. אלא עליו ... אשר האמת תתברר באשר היא. ועל האדם לזכור, שהשכל שלו עצמו, הוא זה שגורם לו להאמין שחוויית הזמן והמקום והנפרדות, שהיא אכן מייצגת את האמת, שעל ידי זה האדם סובל. ועל האדם לחפש רק את האמת, ועל ידי זה ...

... בעולם היא מאוד ברורה, והיא שהאחדות היא טובה, כי כאשר הכל אחד, אז אין שום הפרדה וממילא יש שלמות. והנפרדות, היא כולה רעה, ללא שום טוב בכלל. כי בכל מקום שיש הפרדה, יש חיסרון בכל אחת מהישויות, וממילא תמיד רע. ונמצא אם כן, כי האחדות היא טובה, והנפרדות כולה כולל הטוב שבה, היא רעה. כי כל צורה שלה, רחוקה מהשלמות של הטוב המוחלט. וכיוב לגבי האמת והשקר. ... יותר או פחות מהאמת, היא שקר. וכך גם לגבי הטוב, או שהכל אחד ואז זה טוב באמת, או שיש נפרדות ואז זה רע מצד האמת האמיתית. ואעפכ יש גבוה מעל גבוה, ויש ריבוי של אמת ויש ריבוי של אלוהים ... מאוד, דהיינו, יותר טוב מאשר הטוב המוחלט. והעניין הוא, שמי שלא מחובר אל האחדות של המציאות, אצלו האחדות נפרדת מהנפרדות. ולכן יש רק אחדות אחת בלבד. כי באחדות אין שום נפרדות ואין שום ריבוי, והאחדות היא אחת, והטוב הוא אחד, והאמת היא אחת. אבל כל זה נכון, רק אצל הטועים, שהם מפרידים בין האחדות לבין הנפרדות, והם נאחזים באחדות של שקר. אבל יש אחדות של אמת, שבה אין הפרדה בין הנפרדות לבין האחדות והכל אחד ממש. ושם, כל אחת ואחת מאין סוף הישויות הנפרדות, היא עצמה ישות אין סופית בגודל שלה, למרות שהיא מצומצמת בחיצוניות שלה, ואעפכ הכל אחד ממש, ואין חילוק בין היש סוף לבין האין סוף. ונמצא שיש ריבוי של אחדות. שכל אחת מהישויות הנפרדות, היא עצמה האחדות האחת בפני עצמה. ויש כאן דבר והיפוכו. כי כיצד אפשרי שיהיו הרבה ישויות אין סופיות?! אך ... או יותר טוב מאשר טוב אמיתי, שכל מהותו היא, שאין טוב ממנו. ואעפכ מי שזוכה לשכל של האחדות, אצלו הנפרדות היא טובה מאוד. דהיינו, שאצלו כל אחת ואחת מהישויות המצומצמות של הנפרדות, היא טובה כמו הישות האחת שהיא הטוב האמיתי. וזה נקרא טוב מאוד, משום שיש ריבוי של הטוב האחד. ונחדד: ... ריבוי לעומק. ויש גם ריבוי לרוחב, שבו כל הישויות כולן נכללות אחת בשניה, וכולן אין סופיות בגודלן, למרות שהן נפרדות זו מזו (ולמרות שזה לא הגיוני, אעפכ כך הוא הדבר), ואז יש ריבוי של האין סוף. ובסיכומו של דבר, מי שלא זוכה לשכל של האחדות, אז אצלו הנפרדות היא רעה. משום שכל ישות, היא חסרה את האחדות האחת הטובה. אבל מי שזוכה לשכל של האחדות, אצלו הנפרדות היא טובה מאוד, משום שכל ישות, היא טובה בטוב האמיתי של האחדות הטובה האחת, וזהו העניין של טוב מאוד.

... המשכיל והמושכל שמתאחדים בשורשם - רבי נחמן מברסלב). והנה, החושב, נפרד מהדבר שעליו הוא חושב. וכל זה הוא רק בנפרדות של המציאות, ששם יש את החלוקה הזאת של הישויות האלו. ובנפרדות של המציאות, אלוהים מודע לעצמו ולאלוהים יש רצון, ורצונו ומדעו ועשייתו והעולם וכולי, כולם נפרדים ממנו ומישותו. אך באחדות ...