... למוחלט, שהאדם מודע לו בעומק פנימיות מחשבתו, בלעדיה לא היה אצל האדם טוב ורע בכלל. וכיוב לגבי האמת והשקר. שכל חוויית האמת והשקר של האדם, היא רק משום שהאדם בתוכו מכיר את האמת המוחלטת. כי אם האדם לא היה קשור בשום צורה שהיא לאמת המוחלטת, גם לא בפנימיות מחשבתו ושכלו, הרי שממילא לא היה אצל האדם מושג של אמת ושקר כלל. כי האמת והשקר, הם ביחס למוחלט. ובלי המוחלט, אין שום אמת ושקר יחסי. והטועים אומרים, שהם יודעים באופן מוחלט, ששום דבר אינו מוחלט, ושאי אפשר להבין את המוחלט. והם כמובן טועים. כי אם האדם היה בטוח באופן מוחלט, בכך ששום דבר אינו מוחלט, ממילא מושג האמת והשקר היו נעלמים אצלו. וכיוב, שאם האדם היה בטוח באופן מוחלט, שאי אפשר לדעת את המוחלט, דהיינו, לדעת את האמת, ממילא גם אז האמת והשקר היו נעלמים אצלו (ואז ממילא הוא גם לא היה מבדיל בין טוב לרע וכולי). כי אם אי אפשר לברר את האמת המוחלטת שהכל מיוחס אליה, אז אין שום משמעות לאמת ושקר. והטועים צריכים תמיד לזכור, שאם אי אפשר לדעת שום דבר באופן מוחלט, אז גם אי אפשר לדעת באופן מוחלט, שאין אמת מוחלטת. או לדעת באופן מוחלט, שאי אפשר ...

... הוא ייקח אחריות על מצבו, הוא ירגיש טוב באמת. ומאחר שהאדם גם רוצה להרגיש רע, לכן הוא מגלגל את האחריות על אחרים, ועל ידי זה הוא ממשיך לסבול. ושורש העניין הוא, שהאדם רגיל להאשים אחרים, כחלק מכך שהאדם משקר לעצמו וחושב שאין לו בחירה חופשית, ושהמציאות היא רעה, ושהוא, אין לו מה לעשות איתה. ומי שמאשים אחרים, הוא גם מאשים את המציאות, על כך שיש בה נפרדות ...

... ושלא לחשוב על שום דבר שהוא אינו אמת מוחלטת. כי ברגע שהאדם מכיל בתוכו, מחשבה של שקר, העונש מגיע ביחד איתה. ולא רק מחשבה של שקר, אלא גם דבר שהוא נראה לאדם כאמת, גם אם הוא אכן האמת, כל זמן שהאדם עצמו, לא יודע באופן מוחלט, שהוא אכן האמת, הרי שגם אם האדם חושב את הדבר האמיתי, לאמת, בלי לדעת באופן מוחלט שהוא אכן כך, הרי שהאדם הזה משקר, ועונשו ידוע. ואסור לאדם להניח שום הנחת יסוד כלשהי. כי הנחות היסוד השגויות של האדם, הן אבני הפינה, שעליהן מונח כל הסבל וכל השיגעונות של האדם. והנחת היסוד הראשונה שאותה מניח ... שהם ישות אחת ממש, ואז האדם מקבל שכל חדש, וחי חיים טובים באמת, בלי שום אמונה שקרית כלל. ...

... היודע, הוא לא בעצמו הופך להיות הדבר שאותו הוא יודע, הרי שזו אינה ידיעה של אמת אמיתית, אלא ידיעה של שקר יחסי. משום, שהידיעה היא חיצונית לאדם. שהאדם יודע את הדבר, שהוא חיצוני ונפרד ממנו, אך הוא לא יודע את הדבר, כפי מה שהוא ... שהם אלוהים המציאות, אז על ידי זה הם יצליחו להתחבר לשכל של אלוהים. והאדם טועה ולא מבין, שהוא בעצם משקר את עצמו. ולמה? כי מי שמדמיין שהוא אלוהים, הוא לעולם לא יכול להיות אלוהים באמת, כפי מה שאלוהים הוא באמת, כאלוהים. משום, ...

... בשום מקום אחר, אלא רק בתוך הלב של האדם. כי כאשר הלב של האדם נקי לגמרי מכל שקר כלשהו, אז האדם חווה את האחדות של המציאות, ואז טוב לו באמת תמיד. אבל מי שלא משתמש בשכל שלו ונאחז בטעויות שלו, הוא סובל מהקיום העצמי שלו, שהוא נפרד משאר הדברים, ...

השקרים הקטנים, שמסתירים את השקרים הגדולים ויוצרים סבל גדול - מהם? והעניין הוא, כי האדם מטעה את עצמו מכף רגל ועד ראש. והשקר הלא מודע הראשון והבסיסי ביותר של האדם, הוא חוויית האני הנפרד שלו. שלאדם זה נראה כאמת ... איתה. ואחכ יש את חוויית הזמן והמקום השגויה של האדם. שגם היא נובעת מהשקר הלא מודע הבסיסי ביותר של האדם, שהוא ההפרדה שהאדם עושה בין היש לבין האין. ועל בסיס השקרים הפנימיים האלו, האדם חי את כל חייו, מתוך מחשבות שונות ומשונות. והנה, כל אדם באשר הוא, יש לו שקרים קטנים שהוא משקר את עצמו, ושהוא מודע אליהם. והאדם שהוא טועה, הוא מזלזל בשקרים הקטנים האלו, והם נדמים בעיניו כשקרים קטנים, שאינם גורמים כל נזק, למרות שבאמת הם שקרים מאוד גדולים, שהם מכסים את השקרים הגדולים יותר. כי מי שרוצה להתחבר לאמת של אחדות המציאות ולהבין ולחוות אותה בשלמות, עליו לזכך את עצמו לגמרי מכל שקר שהוא. ומי שלא מתמודד ומסיר מעצמו את השקרים הקטנים, הוא בעצם משריש ומחזק בתוכו את השקרים הגדולים. ובלי להתמודד עם השקרים הקטנים, אי אפשר להתמודד עם השקרים הפנימיים הרחבים והעמוקים יותר, שנמצאים ברובד הפנימי ביותר של האדם. ובפועל, על האדם לגלות אפס אחוזי סבלנות, כלפי כל שקר אמונה באשר הם. ואפילו שינוי כחוט השערה מהאמת, לכל צד שהוא, גם הוא שקר. ועל האדם למסור את נפשו ממש, להיצמד לאמת. דהיינו, לברר את האמת לגבי המחשבות והאמונות ... את עצמו לגמרי, והאמת הגדולה והפנימית ביותר מתגלה, שהכל אחד ממש. וזכור! שקר קטן, יוצר סבל גדול! ...

... לכולן יש פתרון אחד ויחיד. שזו בשורה רעה, שאומרת שכל הפתרונות הם פתרונות שקר . אבל זו גם בשורה טובה, שיש ...

... כאשר אין שום הפרדה כלל, זה טוב אמיתי מצד עצמו. כי בנפרדות שלנו, יכול להיות שטוב לאדם בטוב שקרי, בגלל סיבה כלשהי. כי כל טוב שהוא בגלל סיבה כלשהי, הוא טוב של שקר. שמנסה להידמות לטוב האמיתי, שאינו תלוי בדבר. ובאחדות, שם אין שום רע כלל, והוא טוב מצד עצמו. וכאשר האדם נמצא בנפרדות, עם השכל של האחדות, אז ...

... שהיא חכמה באמת, כאשר אדם כזה רואה מול עיניו חכם אמיתי, אז בגלל שהוא לא מספיק חכם, לפעמים החכם האמיתי מצטייר בעיניו, כשקרן וכטיפש. בדיוק כמו שבן אדם רגיל, חושב שהמציאות שלנו לא מתנהלת בצורה הגיונית. ולמה? משום שלאדם שמפריד בין האחדות לבין הנפרדות, ... אך אעפכ היא ישות אחת עם העולם שלנו, אז כאשר אדם כזה רואה שכל אמיתי וחכם אמיתי, אז לפעמים החכם האמיתי נדמה בעיניו כטיפש וכשקרן . משום שהחכם האמיתי, חי בעולם של נפרדות ממש, ללא שום אחדות כלל. כי האחדות של המציאות, היא נמצאת בעומק פנימיות כוונתו של החכם ... של כל אחד ואחד, והוא מבין מיד, האם השכל הזה נלקח מהאחדות שנמצאת מחוץ למקום ולזמן ממש, או שמא השכל הזה נלקח מאיזו אחדות שקרית, שהיא רק מתחזה לאחדות האמיתית. וכל זמן שהאדם עצמו הוא לא חכם אמת בעצמו, הוא לא יודע מימינו ומשמאלו והוא לא באמת יכול להבדיל ...

... כולם כולל כולם מנהיגי שקר, שאינם יכולים להנהיג אפילו לא את עצמם, וכל שכן שאינם יכולים לעזור לאחרים ולאדם עצמו. כי כל זמן שנדמה לאדם, שיש טיפת רע בעולם, וכל זמן שנדמה לאדם, שצורה אחת של ... ברגע הזה. והם מנהיגי השקר, נדמה להם שיש להם רחמנות על העולם, ושהם רוצים בטובת העולם. ובאמת הם פועלים, רק מתוך האגו השקרי חסר ההבנה שלהם. ונדמה להם, שהעולם הוא לא מספיק טוב כפי מה שהוא כרגע ממש, והם משקרים את עצמם שהם רוצים לעזור לאחרים. ובאמת, הם מנסים לצאת מהדיכאון של עצמם. שהם בעצבות ובדיכאון, מכך שהם רואים אנשים אחרים, שנדמה להם שהם סובלים בסבל רע. והאדם, ... על עצמו ועוזר לעני, ומשקר את עצמו שהוא מרחם על העני. וכיוב הנותן על מנת לתת, שהוא נותן, על מנת לקבל הנאה מהנתינה וכולי. ובאמת, הרחמנות הזאת, מנקודת מבט מסוימת היא אכזריות. כי האדם, ... וגם זה עצמו צמצום ושקר. כי הכל טוב, גם כאשר האדם לא יודע באופן גלוי שהכל אחד. ואעפכ, זהו צמצום הכרחי. שהחכם מוכרח להגדיר עבור האדם בשכל של נפרדות, איך להגיע לאחדות, שהאדם חושב שהיא ... את המציאות, כאשר השקר שלו עצמו, הוא האשם בדבר וכולי. ...