חשיבה חיובית, אמונה עצמית, אופטימיות, ביטחון עצמי, חשיבה שלילית, חוסר אמונה עצמית, פסימיות... בלבד. אך הן לא יכולות לשחרר את האדם לגמרי מכל החרדות שלו. כי תמיד יש לאדם את הספק האמיתי בלב שלו, לגבי היכולות שלו ולגבי המציאות. כי מי שמאמין בעצמו באמונה עצמית שקרית, אז מצד אחד כלפי חוץ, יכול להיות שיראה כאילו יש לו ביטחון עצמי גבוה וכיוב. אך בתוך תוכו, האדם יכול לסבול מחוסר ביטחון עצמי ומחוסר אמונה ... רק מגדילה לאדם את הפרעות החרדה ואת הפחדים שלו. ולמה? כי לפעמים, חשיבה חיובית, היא סוג של הכחשה עצמית. שהאדם מתכחש לכך שהמצב שלו באמת גרוע מבחינת המציאות, והוא משקר לעצמו וחושב בחשיבה חיובית ואופטימית, שיהיה לו רק טוב וכיוב, למרות שלא כך הוא הדבר. וכאשר האדם מאמין בעצמו בדבר שהוא אינו אמיתי, וכאשר יש לאדם ביטחון עצמי גבוה שקרי, למרות שבאמת הוא לא יכול לעשות את הדבר שהוא מאמין בעצמו שהוא יכול לעשות אותו, הרי שהדבר הזה רק מכניס את האדם לחרדה פנימית עמוקה, שמא הוא לא יצליח לעמוד במשימה שלו. כי הלב של האדם יודע את האמת, שהאדם רק משקר את עצמו וחושב חשיבה חיובית ומאמין בעצמו וחושב בצורה אופטימית ומעמיד פנים שיש לו ביטחון עצמי. והלב שיודע את האמת, הוא מפחד עוד יותר, שמא יקרה דבר רע. כי האדם מבין, שהוא רק משקר את עצמו. ואין הכוונה לומר שעל האדם לחשוב בחשיבה שלילית או להיות פסימי ולא להאמין בעצמו ולהביא את עצמו למצב של חוסר ביטחון עצמי. כי גם זה ... להיות אופטימי או פסימי לגבי המצב שלו ולגבי המציאות. ובמקום כל צורות המחשבה האלו, על האדם לנסות להיצמד אל האמת באשר היא כפי מה שהיא, בלי לכער אותה ובלי ליפות אותה בשקר. אלא אך ורק האמת כפי מה שהיא. כי אם יש בעיה אמיתית, רצוי לדעת אותה. כי הדחקה, לא תעזור לנצח. ואם אין בעיה מצד האמת, אז רצוי לדעת את זה, ולא ... בצורה נקייה לגמרי, בלי שום רצון מוגדר כלל, ובלי שום העדפה עצמית כלשהי, ובלי שום פחד וחרדה כלל. ומי שיש לו שכל בקודקודו, הוא מעדיף להסתכל על האמת ולפחד, מאשר לשקר לעצמו ולא לפחד. כי כאשר האדם מסתכל רק על האמת, ולא משקר את עצמו בכלל, אז לפעמים הוא רואה בעיות ולא מתכחש אליהן. ואז ממילא הוא מרגיש רע, יותר מאשר מי שהיה משקר לעצמו ומאמין בחשיבה חיובית, שלא יקרה לו שום דבר רע. והאמת, גורמת לאדם לפעמים להרגיש רע. אלא, שרק האמת הנקייה לגמרי, רק היא יכולה להוציא את ... להגיע אליה, צריך להיצמד לאמת היחסית של האדם עצמו. ונכון שיש לזה עלויות שונות בדרך. שהאדם לא יכול להתעלם יותר מהחסרונות של עצמו, ולא יכול להאמין בעצמו באמונה עצמית שקרית וכיוב. אבל אעפכ, מי שמתמיד עם האמת כפי מה שהיא עד הסוף שלה, ולא משקר את עצמו בכלל. לא לטובה ולא לרעה. ולא אומר שהוא יודע, על מה שהוא לא יודע. ולא אומר שהוא לא יודע, על מה שהוא כן יודע. ולא אומר שהוא יכול, על מה שהוא לא יכול. ולא אומר שהוא לא יכול, על מה שהוא כן יכול. וכיוב לגבי כל דבר ודבר, שהאדם מתמיד להסתכל על הדברים כפי מה שהם לטובה ולרעה, באשר הם. בלי שום שקר שמייפה או שמכער את המציאות, מי שייעשה את זה עד הסוף, יזכה לראות את הפנימיות של המציאות כפי מה שהיא, ויראה את הדברים מנקודת מבט שאין בה שום ...