... קיים. ועל האדם להיות איש אמת מוחלטת, ולהטיל ספק באופן מוחלט, ולשאול את עצמו, האם באמת אני קיים? האם באמת הדבר שאני ככ בטוח בו, האם הוא אמת או
שקר? והדרך של האדם לגלות את האמת לגבי כל דבר, היא על ידי זה שהוא חוקר את המהות של הדבר. דהיינו, הדרך של האדם לגלות את האמת, שהוא באמת קיים ולא קיים בו זמנית, היא רק על ידי זה שהוא מתבונן על מהות האני שלו, עד שהוא מגלה שבשורש המציאות, היש והאין הם אחד. ולהטיל ספק באמת, פירושו לנסות
לשקר במצח נחושה. כי כאשר האדם מחפש את האמת, הוא מחפש אותה עם שכל ועם סיבות. וכל אמת שנשענת על אמת וסיבות, היא אמת של
שקר. משום שהיא תלויה באמונות
שקר ובהנחות יסוד שקריות. וגם אם כל השכל שבעולם, אומר אמת כלשהי, הלב של האדם יודע ומרגיש, שזאת לא אמת מוחלטת, והאדם עדיין חי עם הספקות שנמצאים בליבו. כי הלב של האדם מזהה את
השקר, שהוא האמת
השקרית, שכל קיומה תלוי בחוקי הלוגיקה ובשכל של האדם. והאדם לא מוצא ולא ימצא מנוח לנפשו, כל זמן שהוא נאחז באמת, שהיא נכונה רק בגלל ההיגיון האנושי. אבל האדם כן ... של בני האדם. וגם האתאיסטים וגם אלו שנדמה להם שאין להם שום אמונה כלל, הרי שגם להם יש אמונה באליל הגדול מכולם, שהוא השכל. כי השכל, הוא אליל
שקר. שהאדם לא יודע בוודאות שהוא אמת, ואעפכ האדם מאמין לשכל שלו. והעונש שהאדם מקבל על כך שיש לו אמונת
שקר, הוא תחושת חיסרון נצחי. כי האדם מאמין לשכל שלו, שעושה הפרדה בין החיסרון לבין השלמות ובין היש לבין האין, ועל ידי זה האדם עושה הפרדה בין טוב לבין רע, וזה עצמו העונש של האדם. כי האמונה באלילי
השקר, היא עצמה העונש של האדם. וכל זמן שהאדם קשור בצורה כלשהי לאמונה כלשהי, זה עצמו העונש שלו. כי האמונה והריחוק מהאמת המוחלטת, היא עצמה העונש. ויש טועים שחושבים שהכוונה היא, שהאדם צריך להאמין במשהו נגד השכל. דהיינו, להפסיק להשתמש בשכל ולחשוב הפוך ממנו. והם טועים. ולמה הם טועים? כי כל אמונה, היא
שקר. שהאדם לא יודע את האמת אלא רק מאמין בה. כולל אמונה אפילו בדבר שהוא נגד השכל, או כל אמונה שהיא. כי מהותה של האמונה, היא
השקר של הריחוק של האדם מידיעת האמת המוחלטת. כי כאשר יש ידיעה של האמת המוחלטת, אין שום אמונה כלל. וכל בני האדם נמצאים בתחושת חיסרון תמידי, של הקיום העצמי ... ובפועל זה אומר, שעל האדם לקחת כל דבר שהוא בטוח בו, ולשאול את עצמו, האם זו אכן אמת מוחלטת? או שמא כל האמת הזאת, עומדת על כרעי תרנגולת של אמונה
ושקר כלשהם? ועל האדם לנסות
לשקר. והכוונה היא, שעל האדם לקחת כל דבר שהוא וכל אמת שהיא, ולנסות
לשקר ולנסות להטיל ספק באמת ולשאול את עצמו, אולי ההפך המוחלט הוא הנכון? ואולי זאת לא כל האמת? ואולי יש עוד אמת אחרת נוספת? ומי החליט שהאמת היא אחת? ואולי יש יותר מאשר אמת אחת? ואולי דווקא מה שנדמה לי לאמת, אולי דווקא זהו
שקר, והאמת היא משהו אחר לגמרי?
ולשקר פירושו, שכאשר האדם מחפש את האמת, אז השכל של האדם מביא לו כל מיני סיבות, לכך שהאמת היא כזו ולא אחרת. ועל האדם לנסות
לשקר. דהיינו, לנסות לבדוק, האם הוא מסוגל להכיל את
השקר, שהוא הפך האמת שלו של האדם. כי המציאות, יש בה אמת
ושקר . וכל זמן שהאדם נאחז באמת, שאפשר
לשקר לגביה, הרי שעדיין יש לאדם ספק בליבו, אולי דווקא
השקר הוא האמת. וכל זמן שהאדם מסוגל לחשוב, על ההפך של האמת שלו, הרי שהאדם עדיין לא הבין ולא יודע את המוחלט. כי במוחלט אין שום הפך כלל, ולכן הוא מוחלט. ... השכל של האדם, אומר לו שאפשרות אחת היא נכונה יותר מאשר אפשרות אחרת, הרי שהאדם יש בליבו עדיין ספק, אולי השכל טועה, ודווקא האפשרות האחרת שנראית
כשקרית, אולי דווקא היא האמת?! ואין לאדם ברירה, אלא לנסות
לשקר, ולהפיל את כל האחיזה שלו בכל האמונות שלו, על ידי זה שהאדם מנסה
לשקר ולראות, אולי דווקא ההפך הוא הנכון?! וגם אם הדבר נראה
כשקר, שנראה לאדם שלא אפשרי שההפך יהיה נכון, אעפכ לא יעזור לאדם
לשקר את עצמו ולומר לעצמו שהדבר אינו אפשרי, שהרי השכל החכם אומר שהדבר אינו אפשרי, כי תמיד יהיו לאדם ספקות. ולכן אין לאדם ברירה, אלא לנסות לחפש את האמת המוחלטת, ולשאול את עצמו, האם באמת זאת אמת מוחלטת, ואולי דווקא השכל הוא טועה, ודווקא ההיפוך של
השקר שנראה
כשקרי, אולי דווקא הוא הנכון?! ועל האדם לנסות
לשקר. דהיינו, שהאדם לא צריך
לשקר ולחשוב שהשכל טועה, כי גם זה הוא