... כי כאשר אומרים למישהו אל תעשה X או לא תעשה Y, המוח אינו קולט את השלילה ולכן האדם שומע רק את החלק החיובי של המשפט. כך, לדבריו, כאשר אומרים
לילד אל תרביץ לאחיך או אל תאכל מהרצפה, המוח מתמקד דווקא בפעולה תרביץ ואכול מהרצפה, מה שגורם לו לבצע את הפעולה האסורה. הבעיות בטענה זו: דוגמה חלקית ולא כללית: המומחה הביא ... מולו? אל תסתכלו לו על האצבע. נכון שאתם מסתכלים? אז המילה לא לא עובדת. מסקנה, המילה לא לא עובדת כי בלתי אפשרי לעמוד בפיתוי ולכן אם האמא אומרת
לילד אל תאכל מהרצפה, אל תרביץ לאח שלך זה לא עוזר כי אמרת אל, המוח לא קולט את המילה אל. ולכן צריך לתת אשליה של בחירה, כמו לדוגמה, האם אתה רוצה לסגור איתי את עסקה או לא ... לדוגמה, מעניין מאוד. אליעד: סבבה, אבל למה להגיד מעל? אני אומר אם הוא רצה להדגים אז בסדר שיגיד שמונה עשרה שנה. הוא אמר מעל שמונה עשרה. זה כמו
שילד אומרים לו בן כמה אתה?, אז הוא אומר בן תשע וחודשיים. בן תשע, בן תשע וחצי, מה בן תשעה וחודשיים? ש: כן אבל אם היית אומר שמונה עשרה ושלושה חודשים זה היה נשמע קטנוני ... תן לה שניה, מה את אומרת? ש: כי אני חושבת למה הוא בעצמו לא ידע להגיד את זה, את מה שאתה אמרת, את הבוודאי, שהאם אתה יכול. אליעד: למה? כי זה מבנה
ילדותי של טקסט זה הסיבה המרכזית. אם אני יכול? כן אתה יכול. מי אמר שאני יכול? אני אראה לך שאתה יכול. אין בזה תחכום. מישהו שלומד ממני את הדברים האלו הוא לא אומר האם ... בימים האלו. אני. משתמש בה הרבה ביומיות, ואני עושה כמה קטעים מנסה משהו, רואה שהוא, הכל בו. זה משהו שאני עושה אותו. אליעד: אבל זה מניפולציה של
ילדים, זה נראה כאילו זה חשיבה לא רצינית. אחר כך אני אסביר את מה שהוא היה צריך להבין ואת מה שהוא היה צריך להגיד הוא לא אמר. אבל זה עניין אחר. בכל מקרה בפשטות, הוא ... המוח לא מעבד את המילים הוא התכוון לומר באופן יחסי, למרות שהוא לא באמת התכוון לזה. אבל אחר כך הקצרה שלו הייתה, כשהוא אמר לדוגמה, כשאמא אומרת
לילד שלה אל תרביץ לאחיך או משהו כזה, או אל תאכל מהרצפה, את יודעת למה זה לא עובד? כי אמרת לו את המילה אל. אז זה כבר לא נכון, זה לא נכון זה לא קשור. כי הוא כבר ניסה לגזור ... אם אני אגיד לו אל תאכל מהרצפה הוא בכוונה יאכל מהרצפה כי הוא לא יוכל לעמוד בפיתוי. אז מה זה אומר? אז לכאורה הוא יכל להגיד את יודעת, אם תגידי
לילד שלך אל תאכל מהרצפה הוא יאכל מהרצפה ואם תגידי לו אל תכניס את היד לאש הוא יכניס את היד לאש. אז זה לא נכון. אומרים לו אל תכניס את היד לאש הוא לא מכניס את היד לאש. אה, ... לא בגלל שאמרת לו אל או לא או כן או מי זה כבר מסיבות אחרות. אוקי, זה הבנו? עכשיו בואו נמשיך. ש: אתה אומר שהוא לא, בגלל שאמרת לו אל או כן, ביצע
הילד. אבל כשאתה אומר למישהו כאילו, אל תסתכל מה יש בקופסה אז אתה מפנה אותו לנקודה שהוא שמע תסתכל מה יש בקופסה. יש בזה משהו אתה לא יכול להתעלם מזה, כאילו אתה מבין מה שאני ... אליעד: זה לא יכול לעזור בחרדות ש: זה יכול להכניס לך שריטות. אליעד: לא, המטרה זה להסביר לך איך עובד המוח וביום יום שתדעי איך לדבר עם אנשים.
הילד שלך, את רוצה להגיד לו משהו, את תדעי אם להגיד לו בצורה פוזיטיבית בצורה נגטיבית, מתי כן להשתמש מתי לא להשתמש. עבורך זה דברים שקשורים גם אלייך ביומיום את גם כן משתמשת ... להוביל. אם אני נותנת את תשומת הלב. אלעד: מה להוביל? אבל את רוצה לוודא שהוא לא יעשה את הפעולה הזאת. תגידי לו אל תכניס את היד לחשמל. את אומרת
לילד אל תכניס את היד לחשמל אז זה גורם לו עוד יותר סקרן להכניס את היד לחשמל, לא את מישהי אחרת. אז לכאורה את גורמת לו להכניס את היד לחשמל. לא על, למה לא? בא נבדוק. ש: אם ... מה אמרת בעצם הכנסת לו למוח, כדי להבין אותך הוא היה צריך לחשוב על מה? על ההפך. ש: בלי אל כאילו מה? לא לעשות את זה? אליעד: כעיקרון כשאת אומרת
לילד תאכל ארוחת צהריים יש אני לא מרשה לך לאכול ארוחת צהריים, יש תאכל צהריים אבל בשניהם את גם נתת את האופציה שאולי הוא לא יאכל צהריים. אז מה עושים? תשובה. קודם כל מתחילים ... שיח הזה, יש פה הרבה מטרות. המסר היותר עמוק של מה שדיברתי כרגע הוא בעצם להראות איך עובד המנגון של המוח שהוא לכאורה דבר שנראה אותו דבר. נגיד
שילד מצייר יפה. לא, נגיד
הילד אוכל ואז אתה אומר לו. ואם אתה שותק או אומר לו תאכל, או אומר לו אסור לך לסיים את האוכל מאוחר מדי איך כל אחד משפיע אחרת. לכאורה אמרת את אותו דבר. הוא כבר אוכל, אמרתי ...