הדרכת הורים, הילד לא עושה כלום, הילד בדיכאון, הילד סגור בחדר, הילד לא יוצא מהחדר, הילד לא רוצה לעשות כלום, הילד לא מתקשר, הינדיק, הילד בלי חברים, הילד מסתגר, הילד לא רוצה לצאת מהחדרהדרכת הורים, הילד לא עושה כלום, הילד בדיכאון, הילד סגור בחדר, הילד לא יוצא מהחדר, הילד לא רוצה לעשות כלום, הילד לא מתקשר, הינדיק, הילד בלי חברים, הילד מסתגר, הילד לא רוצה לצאת מהחדר איך אפשר לעזור לילד שמסתגר בחדר ולא עושה כלום? הורים רבים מתמודדים עם סיטואציה שבה הילד שלהם, לרוב בגילאי עשרים ומעלה, מסתגר בתוך חדרו, לא עושה שום פעילות משמעותית, מנותק מבחינה חברתית, ואפילו מתנהג בדיכאון. ... מינימלית ומסתכמת במשפטים קצרים כמו הכל בסדר, או עזבו אותי בשקט. אליעד כהן מציג את הבעיה ומדגים אותה דרך ילד בן 22, שמצופה ממנו להתנהג בהתאם לגילו אך בפועל נמצא במצב קשה של הסתגרות ודיכאון. ההורים מתמודדים עם רגשות אשמה ואכזבה עצמית, כי הם תוהים האם הם אשמים במצב הזה, מה שמוסיף לחץ עליהם ועל הילד. אליעד מדגיש כי הגישה המוכרת, שבה ההורה דוחף את הילד לעשות דברים או כופה עליו שינוי התנהגות, לא רק שאינה מועילה, אלא עלולה אף להזיק ולגרום לילד להיסגר עוד יותר בתוך עצמו. האם הפתרון הוא לזרוק את הילד מהבית כדי שילמד לקח? אליעד מסביר שלמרות שלעיתים הורים חושבים לזרוק את הילד מהבית, הדבר לא תמיד נכון או מועיל. להיפך, לפעמים זה יכול להחמיר את המצב ולסכן את הילד. הוא נותן דוגמה למקרה שבו ילד שחווה טראומה בילדות (כגון חרם, פגיעה מינית או אירוע רגשי קשה) מסתגר כחלק ממנגנון הגנה. לילד כזה אין בדרך כלל כלים להתמודד עם המציאות שמחוץ לבית, והוצאה שלו בכוח יכולה להוביל אפילו לתוצאה טראגית כמו ... מסביר כי השאלה האמיתית להורה היא עד כמה רחוק הוא מוכן ללכת. אם ההורה מוכן אפילו לשבת שבעה על הילד, כלומר, מוכן שהילד יגיע למצב של סיכון חיים, זו נקודת הגבול. אך רוב ההורים לא מוכנים לכך, ולכן צריכים למצוא דרך אחרת לעזור. איך התקשורת בין ההורה לילד יכולה לשפר את המצב? הגישה שאליעד מציע מתחילה קודם כל בשינוי תפיסתי אצל ההורים עצמם. לדבריו, הצעד הראשון לעזרה לילד הוא לעזור להורה להפסיק להאשים את עצמו. אם ההורה חושב שהוא כישלון, הוא לא יוכל לעזור לילד כראוי. לדוגמה, הוא מביא מקרה של אב לילד אוטיסט שלא מוכן להכיר במצב של הילד, כי אז ירגיש שהדבר מעיד על כישלון אישי שלו. אב זה מתייחס לילד כאילו הוא בכוונה מציק לו או עושה דווקא, ומתכחש לכך שיש לילד בעיה אמיתית. אליעד מדגיש כי השלב הראשון בעזרה לילד חייב להיות שההורה יפסיק להאשים את עצמו, ויקבל את עצמו ואת הילד כפי שהם. מהי הגישה הפרקטית לטיפול בילד שמסתגר ומסרב לשתף פעולה? השלב הפרקטי הוא להתחבר אל הילד דרך הדבר שהוא כן עושה, ולא לנסות לשנות אותו בכוח. למשל, אם הילד רואה טלוויזיה כל היום, ההורה צריך לשבת איתו ולראות יחד איתו, בלי להעיר ובלי לנסות לחנך או להוכיח אותו. המטרה היא ליצור אמון בין ההורה לילד. אליעד מסביר שבדרך כלל הילד מסתגר כחלק ממנגנון הגנה לאחר שחווה טראומה רגשית, כמו חרם בבית הספר או אירוע אחר שגרם לו להרגיש פגיע. כאשר ההורה מנסה לשנות את הילד בכוח, הוא למעשה מאיים עליו ומגביר את תחושת האיום. לכן, חשוב להתקרב אליו בעדינות ולא להלחיץ אותו. לדוגמה, אם הילד מתעניין בטלוויזיה, ההורה יכול לשבת לידו ולראות איתו, מבלי להעיר או לבקר. באופן כזה, הילד מתחיל להרגיש שההורה אינו מאיים עליו ואינו שופט אותו. לאט - לאט, ההורה יכול להציע לעשות פעולות קטנות ופשוטות, ... עכשיו אני אסביר לך משהו לא תמיד גם ילדים שהם טרוריסטים אוקי יש ילדים שנגיד הוא חווה איזו טראומה בילדות לא יודע מה מישהו אנס אותו צחקו עליו החרימו אותו בבית הספר נפגע רגשי, נפגע ממשהו ואז הוא מתכנס ...