...
וילדים - חרדה של הורים שלא יקרה דבר רע
לילדים למה הורים חרדים כל כך שיקרה משהו רע
לילדים שלהם? אחת הדאגות המרכזיות והנפוצות ביותר שמטרידות הורים היא הדאגה לשלומם של
הילדים שלהם. פעמים רבות הורים אומרים שהם יכולים לשאת כל סבל שיקרה להם, אבל המחשבה שיקרה דבר רע
לילדים שלהם היא בלתי נסבלת. השאלה המרכזית שאליעד כהן עוסק בה היא כיצד האדם יכול להגיע למצב תודעתי שבו הוא מכיל באמת כל אירוע, גם אם מדובר באירוע קשה או רע שיתרחש
לילדים שלו. האם ההורה באמת דואג
לילד שלו או לעצמו? אליעד מסביר שברמה השטחית נדמה להורה שהוא אוהב ודואג
לילדיו. אבל כשמתבוננים פנימה רואים שהדאגה היא דאגה עצמית לחלוטין. ההורה מזדהה עם
הילד שלו, מתחלף איתו בזהות באופן רגשי, ולכן,
כשהילד סובל, ההורה חווה סבל אישי משלו. הוא מדגיש כי אם אותו אירוע היה מתרחש
לילד אחר או לאדם זר, הוא לא היה מטריד את ההורה באותה מידה. כלומר, ההורה למעשה מודאג ומוטרד בגלל עצמו, בגלל
שהילדים שלו הם חלק מזהותו העצמית, ומהווים המשך ישיר לאגו שלו. לכן פגיעה
בילדים נחוויית כפגיעה ישירה בו עצמו. דוגמה שאליעד נותן היא המקרה שבו הורה נשאל אם יטריד אותו באותה מידה
שילד זר ייפגע או יסבול. באופן ברור התשובה תהיה שלילית. מבחינתו, ההורה אינו יכול לשאת את הסבל של עצמו, שמתבטא דרך סבלו של
הילד. כאשר ההורה אומר שהוא אוהב את
הילד, הוא למעשה אוהב את עצמו ואינו מסוגל להתמודד עם כאב שקשור
לילד, כי זה הופך להיות הכאב האישי שלו. איך להתייחס לרע באופן אמיתי ואחדותי? ברמה העמוקה יותר, אליעד טוען שהבעיה האמיתית היא תפיסת המציאות. אם האדם באמת מאמין ומבין שכל מה שקורה הוא טוב באותה מידה מוחלטת, הרי שאין הבדל בין אם הדבר הרע קורה לו או
לילד שלו. אדם שמצליח לראות את האחדות המוחלטת של המציאות, חווה את הרע והטוב כאחד ממש, ולכן הוא באמת אינו מוטרד משום דבר. הבעיה נוצרת כאשר האדם אומר שהוא מוכן לסבול בשקט אם משהו רע יקרה לו, אבל לא מוכן לסבול אם משהו רע יקרה
לילדיו. בעצם כך הוא חושף את העובדה שהוא אינו באמת מבין את האחדות, מאחר שאם הייתה קיימת בו ההבנה האמיתית של האחדות, לא היה שום הבדל בין הרע שקורה לו לרע שקורה
לילדיו. מדוע לקבל את הרע בשקט לא באמת עוזר? אליעד מדגיש שוב ושוב שהעניין של לקבל את הרע אינו עניין של אמונה או שכנוע עצמי. האדם לא יכול לשכנע את עצמו שהכל בסדר ולהאמין שהכל ... שבה הטוב והרע הם אחד מוחלט, יחווה מציאות שבה אין הבדל בין מה שקורה לו לבין מה שקורה
לילדיו. כשיש הבנה אמיתית של הסיבה הראשונית שמניעה את כל האירועים, אין יותר משמעות להבדלים השטחיים בין טוב לרע, או למי הרע הזה קורה. הכל הופך להיות חוויה אחידה של מציאות אחת ... לא עבור עצמו ולא עבור אחרים. האם אפשר להתנהג באופן מעשי לפי האחדות ועדיין לדאוג
לילדים? אליעד מסביר כי אין סתירה בין הבנה עמוקה של אחדות מוחלטת לבין פעולה מעשית בעולם. גם האדם שמבין שהכל טוב בצורה מוחלטת, יכול לתת
לילדיו אוכל כאשר הם רעבים, ולטפל בהם כאשר הם זקוקים לכך. אך ההבדל הוא שבתוך תוכו, ברמת החוויה הפנימית, הוא אינו מוטרד, חרד או סובל. הפעולות נעשות באופן טבעי לחלוטי, בלי דאגה ... ללא חרדה או פחד מהעתיד, בין אם מדובר בו ובין אם מדובר ביקרים לו ביותר. חרדה לשלום
הילדים איך לא לפחד שיקרה רע
לילדים? דאגת הורים
לילדים מהי אהבת הורים אמיתית? מה המשמעות של אחדות מוחלטת? למה קשה לקבל את הרע? כיצד להגיע למצב תודעתי טוב כאשר יש דאגה לשלומם של
הילדים? האדם מוכן להיות רגוע עם עצמו אך כיצד יכול להגיע למצב שבו הוא יכיל מצב שאינו טוב
לילדים. ונקדים שעל האדם לדאוג שלא יקרה לו דבר רע וגם
לילדים. זה מצד הנפרדות. אך מצד האמת, על האדם לא לפחד משום דבר, זה אינו עניין של אמונה. ולא עניין של שכנוע. וגם אם הוא מוכן לסבול ואינו מוכן
שלילדים שלו יהיה סבל, הרי שאינו באמת יודע שאין מה לפחוד. אם להורה נדמה שהוא פוחד כי הוא דואג ל